גבורה נשית מתש"ח לתשפ"ד | גיליון 18

על גבעה קטנה בין אשדוד לאשקלון, עומד בית כבר יותר ממאה שנים. שמות רבים לו: הבית הלבן, הארמון, בית הבאר, ההרמון, בית ארבע המרפסות והבית הערבי – זאת משום שמי שבנה אותו בתקופה העות׳מנית היה אפנדי ערבי עשיר בשם עבד אבו-חאטף, שכונה סורבאג׳י. מסופר שבנו הסתבך בנקמת דם, ובעקבותיה מכרה המשפחה את הבית לקרן הקיימת. בשנת 1943, עלה לקרקע קיבוץ ניצנים. חבורת חלוצים צעירים ונלהבים החלו לאכלס את הארמון ולהקים סביבו את בתיהם. בהמשך, שימש הארמון כפר נוער, ולימים מצא את שימושו עד היום: בית ספר שדה שקמים של החברה להגנת הטבע – מרכז חינוכי לידיעת הארץ ואתר מורשת.
בית ספר השדה מוציא בכל שנה מאות הדרכות בנושאים סביבתיים ולאומיים, במיוחד באלו אשר חרת על דגלו: ההגנה על שמורת טבע חולות ניצנים הסמוכה, הנצחת סיפור קרב ניצנים, חינוך לגבורת נשים. ב-1981, כתב עמוס קינן: "כאן תקום, במקום בו טיילתי בחולות, שמורת טבע. אלא אם כן לא. אז שיעשו כאן תחנת כוח. או משהו דומה, ואז לא יישאר כמעט זכר לכל הטבע שעשה את הארץ הזאת הארץ הזאת, ואז כבר לא נדע יותר איזו מין אדמה היתה כאן. ואם נשיר 'אדמה אדמתי' לא נדע על מה אנו שרים, וכבר לא נשאר מקום. זה אולי האחרון"( מתוך: "חולות הזהב, אל ארצך, אל מולדתך"). בקטע זה, חיבר עמוס קינן יחד את המהויות של בית ספר שדה שקמים: מצד אחד טבע ייחודי שהולך ונעלם, מצד אחר חשיבות החיבור לארץ הזאת, להיסטוריה ולמורשת שלה.
בניצנים הישנה, התרחש אחד הקרבות המשמעותיים והמעצבים במלחמת העצמאות. קרב עקוב מדם של לוחמי גבעתי וחברי הקיבוץ בתחמושת מועטה מול צבא מצרים העצום והמחומש. הקרב החל לפנות בוקר של שבעה ביוני 1948 וארך 16 שעות. 16 שעות של לחימה קשה ושל תחנונים בקשר לעזרה, אך זו מעולם לא הגיעה. הקרב הסתיים בנפילת הקיבוץ ובלקיחת שבויי מלחמה ובדף קרבי קשה המגנה את נפילת ניצנים ואת המגינים, על אף שנתנו הכול למען הקרב.

לא סתם, הוקם במקום כעבור שנים אתר יד לאישה הלוחמת. עשר נשים נלחמו על הגנת המקום. שלוש מתוכן נפלו באותו קרב, אחת מתוכן אימא לילד בן שלוש. היא הייתה יכולה להתפנות טרם הקרב, אך בחרה להישאר. יצחק פונדק, מפקד גדוד 53 שהיה אמון על הגנת המקום, החליט להקים אנדרטה זו כדי להצדיע לגיבורות ניצנים ולכל הנשים הלוחמות במהלך ההיסטוריה היהודית ולהנכיח את גבורתן – שלעיתים אינה מקבלת את המקום הראוי לה בדפי ההיסטוריה.
מלחמת העצמאות מאופיינת בלחימה משותפת של גברים ונשים. כפי שאלתרמן כתב במגש הכסף: ״נערה ונער״. הן והם מגש הכסף. החיבורים בין קרב ניצנים לשבעה באוקטובר רבים: אש כבדה שמתחילה לפנות בוקר בשבעה בחודש, אזרחים בקו האש, מימוש המשפט ״היכן שתעבור המחרשה שם יעבור הגבול״, שבויים שנלקחים באכזריות, זעקה לעזרה ותגבורת שאינה מגיעה, ומעל הכול: גבורה נשית.

בשבעה באוקטובר, בלטה הגבורה הנשית, בלטו הנשים בעמידתן בגבורה יוצאת דופן וגם בצניעות גדולה, במעין אמירה ״זה מובן מאליו, זה התפקיד שלנו.״ ראינו שילוב זה אצל התצפיתניות הגיבורות שלא חדלו לדווח גם כשהמחבלים עמדו בפתח החמ״ל.
ראינו שילוב זה אצל הטנקיסטיות מגדוד קרקל שהצילו עשרות חיילים במוצב סופה, הכניעו את המחבלים במושב יתד, ניהלו קרב הרואי על הגנת קיבוץ חולית, הדפו את המחבלים שניסו לפרוץ לקיבוץ וחיסלו אותם.
52 נשים נפלו בלחימה בשבעה באוקטובר – חיילות בסדיר ובמילואים, שוטרות, חברות כיתות כוננות וחברות כוחות הצלה, ואחת נוספת: אגם נעים, פרמדיקית שנפלה בלחימה ברצועה. כשקוראים את המברק שהוציאה אלה שדו-שכטמן, יועצת הרמטכ״ל לענייני מגדר, לכבוד יום האישה 2024, אפשר לרגעים להתבלבל ולחשוב שהיא פוליטרוקית ממלחמת העצמאות:
כשיצאו נחושות כל אחת למשימתה – בשטח, במפקדות, במעטפת המבצעית, וכשעלו על ציודן, לא היו שם סימני שאלה ולא היו ספקות. בכיסי אפודיהן שכנו זו לצד זו, הרעות, המקצועיות, השליחות והדבקות במשימה.
יחד, שכם אל שכם, אחים ואחיות, בטבעיות ובשותפות, כשלנגד עיניהם החתירה לניצחון, ברגליהם רוח הלחימה, בליבם החברים והחברות שאיבדו והחיים שהצילו. ובגבם – עם ישראל כולו.
תא"ל, אלה שדו-שכטמן יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר.

מלחמת חרבות הברזל היא המלחמה הראשונה ששיעור הנשים המשתתפות בה מתקרב לשיעור הנשים שהשתתפו במלחמת העצמאות. מפרוץ מלחמת חרבות ברזל, תהינו בבית ספר שדה שקמים, היושב בניצנים הישנה, איך ראוי ונכון להתייחס למה שקרה ועודנו קורה. מחובתנו לחנך ולהנציח, בעיקר במקום שבו יד לאישה הלוחמת! אך איך נעשה זאת ברגישות כשהפצע עודו מדמם? איך נספר על מלחמה שעוד לא נגמרה? איך נציין את שנעשה בצורה ראויה?
בשל ההקבלה רבת הפנים בין מלחמת תש״ח ומלחמת חרבות ברזל ובשל הצורך החינוכי המתבקש, נבנתה הדרכה המתחילה בסיפור קרב ניצנים בתש״ח ומדגישה את מקומן של הנשים שלחמו בו וממשיכה לפעילות אינטראקטיבית בחדר אור-קולי, שמאפשר לנושא הגיבורות של שבעה באוקטובר להיות מותאם למצב, לגיל ולקבוצה ולהיות בו בזמן כואב, מרגש ומעורר מחשבה. ההדרכה מסתכמת באנדרטת יד לאישה הלוחמת, שם מעבדים את החוויה ומביטים לעתיד. ההדרכה ״מתש״ח לתשפ״ד״ שוזרת את סיפור הנשים הלוחמות והגבורה הנשית מאז ועד היום.
את ההדרכה אנחנו מקדישים לזכרה של סמל יעל לייבשור בת מושב גיאה, בוגרת שנת השירות של החברה להגנת הטבע אשר שירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז, שם נפלה בשבעה באוקטובר. הקלטותיה מאותו יום הן עדות לכך שנלחמה עד הרגע האחרון.
אנחנו מזמינים אתכם להגיע לבית ספר שדה שקמים וליד לאישה הלוחמת שבאתר ניצנים הישנה ולחבר איתנו את החיבורים המתבקשים בין אז להיום, בין זיכרון למציאות, בין מורשת לפרט, בין גבורה לתקווה.