מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
של"ח וידיעת הארץ - מינהלת הטיולים
חזרה למאגר הכתבות

גשם ברכה במקורות | גיליון 18

share
שתפו עמוד:
גשם ברכה במקורות | גיליון 18
נושא: מן המקורות
אזור בארץ: כל הארץ
גיליון: מס' 18

גשמי ברכה
שי קיל, מפקח רשותי במחוז ירושלים

טיפות הגשם הראשון ביער חדרה, צילום: ביה"ס אדנים חדרה, מתוך אתר פיקיויקי
טיפות הגשם הראשון ביער חדרה, צילום: ביה"ס אדנים חדרה, מתוך אתר פיקיויקי

"וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹֽשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יא, יד).
בשמיני עצרת התפללנו על הגשם, אחרי שבהושענא רבה חבטנו בערבות, ערבי נחל, בתפילה לשנה גשומה וברוכה. בשמיני עצרת התחלנו להזכיר גבורות גשמים, והחל מז' במר חשוון לבקש גשמים בתפילה. בתפילת הגשם אמרנו:

שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם
לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה
לְחַיִּים וְלֹא לְמָוֶת
לָשֹׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן.

אנחנו מתפללים ומייחלים לגשם, אבל מבקשים שהוא יהיה לברכה ולא לקללה.

בספר שמואל, פרק יב, מסופר ששמואל, אחרי שהמליך את שאול למלך על ישראל, הוכיח את העם קשות על דרישתם למלך ככל העמים:

"וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה וּמְרִיתֶם אֶת פִּי יְהוָה וְהָיְתָה יַד יְהוָה בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם׃ גַּם עַתָּה הִתְיַצְּב֣וּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר יְהוָה עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם׃ הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיוֹם אֶקְרָא אֶל יְהוָה וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶֽלֶךְ׃ וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה וַיִּתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כׇל הָעָם מְאֹד אֶת יְהוָה וְאֶת שְׁמוּאֵל׃ וַיֹּאמְרוּ כׇל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל יְהוָה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל נָמוּת כִּי יָסַפְנוּ עַל כׇּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ׃ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כׇּל הָרָעָה הַזֹאת אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְהוָה בְּכׇל לְבַבְכֶם."

בדברים אלו, שמואל השתמש בלשון הכתוב בספר דברים "והיה אם תשמעו תשמעו". זאת אומרת, גשם שיורד בזמן קציר חיטים, אחרי חג הפסח ולקראת שבועות, הוא גשם שפוגע בתבואה והוא אינו לברכה.

במשנה, במסכת תענית פרק ג משנה ח, מסופר סיפורו הידוע של חוני המעגל (מלשון מעגילה – כלי בניין ששימש להידוק רצפות עפר ולכיסוי הגגות בעפר):

מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְּעַגֵּל: הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים.
אָמַר לָהֶם: "צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַּנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ. "
הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
מֶה עָשָׂה? עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. "
הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר: "לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת." 
הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף.
אָמַר: "לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. "
יָרְדוּ כְּתִקְנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.
בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: "כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. "
אָמַר לָהֶן: "צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים. "

מסיפור זה עולה בבירור שיש גשמי ברכה ויש גשמי קללה.

שלולית שנקוותה אחרי הגשם הראשון ביער חדרה, צילום: ביה"ס אדנים חדרה, מתוך אתר פיקיויקי
שלולית שנקוותה אחרי הגשם הראשון ביער חדרה, צילום: ביה"ס אדנים חדרה, מתוך אתר פיקיויקי

ונקנח במקור נוסף בהקשר לחג הסוכות, אותו חגגנו לא מזמן:

"כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְּשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לִפָּנוֹת? מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו." (סוכה ב, ט)

משמואל למדנו שגשם שיורד אחרי פסח אינו לברכה, מכאן אנו למדים שגם גשם היורד מוקדם מידי, בחג הסוכות, נמשל לכוס מים שה' שופך בפנינו. משלושת המקורות, אנחנו למדים שלא די להתפלל על גשמים, צריך להתפלל שירדו לברכה.

נחזור לספר דברים: "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ". רש"י, גדול מפרשי התלמוד והתורה, פירש: "בעתו – בלילות, שלא יטריחו אתכם. דבר אחר: בעתו – בלילי שבתות, שהכל מצויין בבתיהם. יורה – היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה, שמַרְוָה את הארץ ואת הזרעים. מלקוש – רביעה היורדת סמוך לקציר, למלאות התבואה בקַשֶּׁיהָ."

כך גם מופיע אצל פרשנים אחרים: יש עת לגשמי ברכה, גשם שמבחינה חקלאית מיטיב עם הגידולים: גשם ראשון לאחר הזריעה ואחרון סמוך לקציר השעורים. יש גם זמנים אידיאליים לירידת גשמים במהלך השבוע והיממה לנו כבני אדם, כדי שנוכל ליהנות מהגשמים וכדי שההתנהלות היומיומית שלנו לא תיפגע. גשמי ברכה כאלה יורדים בלילות ובלילי שבתות, שאז אנחנו מצויים בבתים, והגשמים יורדים ומרווים את האדמה ואת הצומח בלי לפגוע בשגרה.

עניין הגשם מהותי כל כך שהכוהן הגדול, האיש הקדוש ביותר, אחרי שנכנס פעם בשנה למקום הקדוש ביותר, קודש הקודשים, ביום הקדוש ביותר, יום הכיפורים, התפלל וביקש: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שאם תהיה שנה זו שחונה תהא גשומה. ולא יסור שבט מיהודה. ולא יהיו עמך בית ישראל צריכים זה לזה לפרנסה. ואל תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים." לתפילה זו יש תוספת מעניינת בנוסח אשכנז: "ועל אנשי השרון היה אומר, יהי רצון מלפניך ה'... שלא יעשו בתיהם קבריהם." תוספת זו לתפילה היא עדות קדומה להצפות שהתרחשו באזור השרון בשנים גשומות במיוחד.

אני מבין את הרישא, שתהא שנה גשומה, אבל מה פירוש מה שכתוב בסיפא, שלא תשמע לתפילתם של עוברי דרכים?
בתהלים נאמר: "קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" (קמה, יח). יש הבטחה מאת ה' שאם נתפלל באמת, הוא ישמע את שוועתנו ויושיענו. אמרנו שבשמיני עצרת רק מזכירים גבורות גשמים. מתחילים לשאול, לבקש, גשמים רק מז' במר חשוון, למה אנחנו מחכים? במשנה במסכת תענית כתוב: "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת" (תענית א, ג).

גשם הוא ברכה, אבל אם עולי הרגלים יצטרכו להתפלש בבוץ בדרכים במסעם חזרה לביתם, יש חשש גדול שלא ירצו לחזור על החוויה המפוקפקת הזאת בשנה הבאה. לכן כל עם ישראל ממתין עד שאחרון עולי הרגלים ישוב לביתו, ורק אז שואלים גשמים בתפילה.

רואים מכך שעוברי דרכים ממש סובלים מגשמים, וחזקה שבכל זמן נתון ביממה, אדם כלשהו יהיה בדרכים. החשש הוא שכשירד גשם, בצר לו, יתפלל אותו עובר דרכים מעומק ליבו שייפסקו הגשמים. כנגד עוברי דרכים אלו, הכוהן הגדול מתפלל "שלא ישמע תפילתם של עוברי דרכים". צורכי הציבור קודמים לתפילתם של עוברי דרכים (וגם לתפילתם של אנשי השרון).

נייחל – בנוסף לחזרתם של כל החטופים, להחלמתם של כל הפצועים, לשמירתם של כל הלוחמים, לתנחומים לכל המשפחות השכולות ולסיום המלחמה הרב חזיתית בניצחון ובשלום – שהשנה תהיה גשומה ומבורכת, שהגשם ירד בעיתו ובזמנו, לא טפטופים ולא גשמי זעף, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה.