מדינת ישראל , משרד החינוך מדינת ישראל , משרד החינוך
מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
של"ח וידיעת הארץ - מינהלת הטיולים
חזרה למאגר הכתבות

סיפור על חסידה וחץ | גיליון 18

share
שתפו עמוד:
סיפור על חסידה וחץ | גיליון 18
נושא: אקולוגיה, חי וצומח
אזור בארץ: כל הארץ
גיליון: מס' 18

סיפור על חסידה וחץ

ערן בן סיני, מורה לשל"ח מחוז מרכז

חסידות לבנה ושחורה, צילום: צור ליסבונה מתוך מרכז נע"ם
חסידות לבנה ושחורה, צילום: צור ליסבונה מתוך מרכז נע"ם

"חצבים פורחים וציפורים אין ספור" – כתב יאיר ניצני ושרים חברי להקת תיסלם. לא בכדי, שולבו החצבים והציפורים יחד במילות השיר. החצב, כפי שלמדנו כולנו בגן, הוא אחד ממבשרי הסתיו. ואכן, בעונת המעבר הסתיו, שמי הארץ נמלאים במאות מיליוני ציפורים הנודדות בדרכן דרומה. בעונת האביב, נראה אותן חוזרות צפונה.

ארץ ישראל משמשת גשר חשוב בנדידת הציפורים. על פי הערכות גסות, כחצי מיליארד ציפורים חולפות בשמי הארץ בתקופת הנדידה. יש האומרים ש"רק" מאתיים מיליון ציפורים עוברות מעלינו. קשה לספור. תקופת הנדידה מביאה גם ליציאתם החוצה של צפרים חמושים במשקפותיהם ובמצלמותיהם בניסיון לתעד כל בעל כנף, ורצוי נדיר. אכן, אין רגע דל. כולם יכולים לחזות בנדידת הציפורים, גם ללא התחמשות במשקפות.

קל לצפות באיות הצרעות שכן מספרן מתקרב למיליון בעונת הנדידה, וברי מזל יחזו במירומית לבנת כנף, שרק כמה עשרות מהן חולפות בשמי הארץ. הצפר צריך לנדוד בעצמו עד אילת כדי לחזות בהן. כך או כך, צפרים רבים, מלווים במתעניינים מן היישוב, נהנים לראות להקות ציפורים בשמי הארץ. מובן שקל יותר לזהות את בעלי הכנף הגדולים: שקנאים, חסידות ועגורים. אלו נראים למרחוק ואף משתמשים בתרמיקות (זרמי אוויר חם) מקומיות כדי להקל את נדידתם.

באחד מימי חודש יולי 2019, יצאה לה הצלמת רותי רם לשדות עמק בית שאן, שם עוברות מאות אלפי חסידות בעונת הנדידה. בעודה מצלמת, נתפסה בעדשת המצלמה תמונה ובה משהו מוזר. בגופה של החסידה שצילמה היה נעוץ חץ. רותי מיהרה לדווח לפקח רשות הטבע והגנים, וחיש מהר הגיעו כמה מתנדבים לנסות לעזור. החסידה לא ממש התרגשה מכוונות העזרה הטובות ומיהרה לפרוש כנף ולהמשיך במסעה צפונה עם חברותיה למסע.

אין זו הפעם הראשונה וודאי לא האחרונה שבה נצפות חסידות שחיצים או חניתות נעוצים בגופן. נוצות החסידה מבוקשות מאוד משום שהן משמשות קבוצות שונות באפריקה לטקסים מסורתיים ולקישוט תלבושות קרב. לעיתים גם בשרן של החסידות נאכל. לכן, מאז ומעולם חסידות שהגיעו בנדידתן לאפריקה היו מאוימות בצייד. במקרים שהחץ שפילח את גופן לא פגע באיבר חיוני, נמלטו החסידות והמשיכו בנדידתן.

חסידה, צילום: אורית שניט מתוך: מרכז נע"ם
חסידה, צילום: אורית שניט מתוך: מרכז נע"ם

החסידה הראשונה שנצפתה שחץ היה נעוץ בגופה הביאה לפיענוח תעלומה שהעסיקה את אנשי העולם העתיק: לאן נעלמים רבים מבעלי הכנף בחורף? תשובות רבות יש לשאלה האחת. היו מי שסברו כי הברווזים צוללים לקרקעית אגמים וישנים שם (כמו דובים שנמים במאורה). אחרים סברו כי הציפורים מגביהות עוף בזמן המתאים ונוחתות על הירח. היו מי שטענו כי העופות אינם נעלמים, אלא פשוט משנים צורתם. הגיוני מאוד ולא חריג בטבע כלל – כך זחל נהיה לפרפר, ראשן קטן לצפרדע, וכנראה שקנאי ל... את זה עוד צריך לגלות.

ואז, ביום נאה בשנת 1822, יצא בעל אדמות גרמני לשטח סמוך לכפר, ראה חסידה וירה בה. כאשר התקרב, הבחין שהוא אינו הראשון שירה ופגע. בגופה היה נעוץ חץ! מאחר שאיש משכניו לא נהג לצוד בדרך עתיקה כזו, הוא לא הבין מי ירה בה ומתי. אנשי הכפר וחבריו המלומדים לא נתנו תשובה שהניחה את דעתו, ולכן החסידה נלקחה אחר כבוד לאוניברסיטת רוסטוק בגרמניה, שם ניסו מיטב המוחות להבין מי ירה את החץ הנעוץ בגופה של הציפור ומתי.

לאחר בדיקה מקיפה, תיאר בוטנאי בשם היינריך גוסטב פלורק את החנית כבעלת קצה ברזל רחב המחובר לגידים עשויה מענף עץ טרופי עדין מאוד. חניתות מסוג זה נפוצות באפריקה (אזור סודאן של ימינו), ולכן נראה שהחסידה הגיעה משם. לחסידה אף ניתן כינוי בגרמנית: pfeilstorch, שפירושו חסידת חץ.

חסידה זו ועדויות נוספות שהחלו להצטבר נתנו תשובה נוספת לשאלה לאן בעלי הכנף נעלמים. כפי הנראה, הם נודדים למקום חם יותר בחורף. חסידת החץ פוחלצה, ועד היום אפשר לראותה באוניברסיטת רוסטוק. מאז נצפו עשרות חסידות שעברו ניסיון ציד באפריקה, אך הצליחו להימלט  כשהן נושאות חניתות וחיצים בגופן. גם בארץ נצפות מידי פעם חסידות ששרדו ניסיונות ציד.

כשבעים שנה לאחר לכידת חסידת החץ ופחלוצה, צד מורה מדנמרק זוג זרזירים. כך החלה תקופת הטיבוע. בעזרת טיבוען של ציפורים, אפשר לעקוב אחר מסעות הנדידה. כיום, על אף שהתעלומה נפתרה, אנחנו עדיין עוקבים אחר המסעות המופלאים שהציפורים עושות, לומדים וחוקרים אותם. רבים מ"קווי התעופה" שהציפורים יוצרות כבר מופיעים במפות הצפרים.

בספר ירמיהו כתוב: "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה" (ירמיהו ח, ז). הטבע יודע דרכיו היטב. לא במקרה, בעלי הכנף גומאים מרחקים גדולים בדרכם למצא מקום לאכול או לקנן. למידה ומעקב יצליחו לשמר את מסלולי הנדידה רק אם נשכיל לשמור ולכבד את הטבע ובעיקר לא להפריע לו. ואז, כמו בכל שנה, נוכל גם בשנה הבאה לשבת על המרפסת ולספור ציפורים נודדות.