חזרה למאגר הכתבות
האביב של תל אביב
ליאור שמש היא מורת דרך, חברת צוות תוכניות חינוכיות, אנ"א.
חג הפסח הוא סמל לאביב ולהתחדשות, לחירות ולתקווה. הפריחה הצבעונית והעלוות הירוקות בשילוב הימים ההולכים ומתארכים מבטאים את התעוררות הטבע והאדם, התעוררות שעומדת גם בבסיס הסיפור על היציאה מעבדות מצרים לחירות בארץ ישראל. האם יש עיר מתאימה יותר לחגוג בה את האביב מאשר העיר הקרויה על שמו? לפניכם הצעה לסיור אביבי, המותאם לכל גיל, המשלב טבע עירוני והיסטוריה לאורך שבילי הירקון עד לנמל.
נתחיל באכסניית אנ"א תל אביב, הממוקמת ברחוב בני דן. שלושת המבנים שעל גדת הירקון שבהם האכסניה פועלת הוקמו בשנות השלושים למגורי פועלים שעסקו בהקמת נמל תל אביב. לאחר מלחמת ששת הימים, כחלק מתנופת התפתחות של העיר כמרכז תיירותי, הוקמה בהם אכסניית נוער. בהמשך, בשל היחסים ההדוקים שבין אנ"א ישראל לעמיתתה בגרמניה, סייעה האחרונה בהקמת מבנה נוסף לאכסניה. המבנה הוקדש לזכר 11 הספורטאים הישראלים שנרצחו באולימפיאדת מינכן בשנת 1972, תמונותיהם מופיעות בשלט הנצחה גדול הנמצא בלובי. האכסניה משמשת נקודת מוצא לביקור באתרים מגוונים ובמוקדי בילוי שתל אביב מציעה.
נצא מהאכסניה לכיוון צפון ונחצה את רחוב בני דן במעבר החציה הסמוך. נתקדם אל הגדה הדרומית של נחל הירקון ונחצה בדרכנו מגרש פטאנק. בשנים האחרונות עבר הנחל התחדשות ושינה את פניו. בעברו התהדר הירקון בהיותו השני בספיקתו הטבעית בארץ אחרי נהר הירדן, אולם ספיקה זו התדלדלה באמצע המאה ה-20, כאשר הבריטים, ולאחר מכן מדינת ישראל הצעירה, השתמשו במי המעיינות לאספקת מים שוטפת ליישובי המרכז והנגב. לנחל היבש הוזרמו מי שפכים ונזרקה פסולת בניין, והירקון נהיה ממקור חיים למפגע תברואתי. הודות לתושבים נחושים ולפעילי סביבה, הוקמה בסוף שנות השמונים "רשות נחל הירקון". הרשות אמונה על שיקום האפיק וגדותיו ועל השבת החיים לנחל.
נתקדם בשביל לאורך הנחל מערבה וצפונה. כמעט בכל שעה ביממה נמצא כאן תושבים ומבקרים שנהנים מאפשרויות השימוש המגוונות בפארק. זהו סוד ההצלחה של המקום. מגרש הפטאנק שבו עברנו קודם הוא רק דוגמה לענפי הספורט המרובים הנמצאים במרחבי הפארק. המדשאות רחבות הידיים משמשות את תנועות הנוער, וספסלי הפיקניק מאפשרים מפגשים חברתיים ומקום מפגש לזוגות אוהבים. ואם כבר באוהבים עסקינן, לאחר צעידה קצרה נגיע ל"גשר הלבבות", המכונה גם "גשר אוסישקין" או בשמו הרשמי "גשר זהרירה חריפאי" – על שמה של השחקנית הישראלית שזכתה בפרס ישראל לתיאטרון. נביט אל הגשר ונגלה את עיטורי הלבבות ומגני הדוד המקשטים אותו. זוהי גרסתו המודרנית של גשר ביילי שהונח כאן בשנות השישים לקראת מצעד צה"ל שחצה את הנחל. לאחר מכן שימש הגשר כדי להקל את עומסי התנועה הנכנסת לתל אביב.
נמשיך בהליכה עד שנראה בגדה הצפונית של הנחל מבנה גדול ומרשים שעוצב כסירה הפוכה. זהו מרכז דניאל לחתירה – מרכז קהילתי עירוני ללימודי חתירה וימאות. מולו, בגדה הדרומית, נמצא את מועדון השייטים של תל אביב, שהקימו עולים יהודים מגרמניה בשנת 1935. סמוך אליו ממוקם שבט צופי-ים. לא לחינם נמצא כאן מקבץ מרשים של מועדוני ספורט ימי. המפגש בין העיר לנחל והקרבה לים התיכון מאפשרים את שגשוגו של הספורט הימי בקרב אוכלוסיות שונות ובטווח גילאים רחב.
כשנתקדם נבחין בשלט מתכת שהוצב בטיילת ומרמז שהפעילות כאן לא הייתה רק פעילות פנאי. השלט מספר את סיפורם של כ"ג יורדי הסירה, כינוי שניתן ל-23 לוחמי ההגנה וקצין בריטי שהיה עימם אשר נעלמו ב-1941 בדרכם לחבל בבתי הזיקוק בלבנון שהייתה נתונה תחת ממשל וישי. כחלק משיתוף הפעולה היהודי-בריטי נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, תוכננה פעולה נועזת (הפעולה הראשונה של הפלמ"ח). הלוחמים התאמנו לפעולה זו כאן, על שפת הירקון. שעות מספר לאחר שהסירה הפליגה לדרכה עמוסה בציוד ובחומרי חבלה, שודר ממנה אות חיים אחרון. היא הייתה אז מול חופי לבנון. מאז אבדו עקבותיה.
אחרי שנעבור את מבנה שבט צופי-ים, נגיע לפיצול שבילים ונפנה ימינה לשביל צף מרוצף עץ שיוביל אותנו אל מתחת לגשר הקרוי על שם אריה בן אליעזר, חבר אצ"ל וח"כ לשעבר. משם נתחבר חזרה לטיילת ונגיע אל גשר התערוכה להולכי רגל. שם הגשר מתייחס לאירועים היסטוריים מכוננים בהתפתחות תל אביב בפרט והיישוב היהודי בארץ ישראל בכלל. בשנות השלושים, נערך ממש כאן, משמאלנו, במבנים המזכירים ביתנים, יריד מסחר בינלאומי שכונה "יריד המזרח". היריד, אשר החל כתערוכה של תוצרת הארץ, זכה להצלחה והלך והתרחב משנה לשנה עד שהצריך הקמת מתחם קבוע לירידים. כך התגלגל לכאן אירוע הדגל של כלכלת היישוב העברי. בשיאו, השתתפו באירוע נציגים משלושים מדינות וביקרו בו למעלה מחצי מיליון מבקרים! בעקבות המרד הערבי ומלחמת העולם השנייה, נפסקו הירידים. לאחר קום המדינה הוקמו לשם כך גני התערוכה.
לצד התפתחות המסחר, התפתח גם הספורט. כשנתקדם לאורך הטיילת, נבחין במגרשי שעשועים משמאלנו, אלו נבנו על חורבות אצטדיון המכבייה שנחנך כאן חגיגית ב-1932 – שנת המכבייה הראשונה בתל אביב. הרעיון של אולימפיאדה יהודית שתכנס את ספורטאי יהדות התפוצות בארץ ישראל קרם עור וגידים, ולמענו נחנך כאן אצטדיון ובו 5,000 מקומות ישיבה ועוד כ-15,000 מקומות בעמידה. לאחר שנים ספורות בלבד, היה האצטדיון קטן מהכיל את הקהל הגדול שבה למכבייה, ומרבית המשחקים עברו לאצטדיון חדש יותר שנבנה ברמת גן. לאחר מכן, שימש המקום מגרש ביתי של קבוצת מכבי תל אביב, ולבסוף נהרס בהתאם לתוכניות לפיתוח מתחם בילוי באזור.
כשנתקדם נבחין בארובה בגדה הצפונית של הירקון, ארובת תחנת הכוח רידינג שהוקמה בסוף שנות השלושים במטרה להבטיח את הספקת החשמל בעיר המתפתחת בקצב מהיר. בעקבות פגיעות חוזרות בקווי החשמל בשנות המרד הערבי (1939-1936), היה השיקול הביטחוני למרכיב חשוב בהחלטה על הקמת תחנת כוח שתבטיח את עצמאותה האנרגטית של העיר. התחנה שימשה מקור עיקרי לחשמל בעשורים הראשונים של המדינה. כיום התחנה מיועדת בחלקה לגריטה ובחלקה לשימור.
נמשיך בהליכה ונגיע לשפך הירקון לים. כאן מתעקל השביל שמאלה וממשיך למתחם הבילוי של נמל תל אביב, שבו נסיים את הסיור. זה המקום לציין את סיפור הקמתו של הנמל העברי הראשון, שהבטיח חירות ימית ליישוב היהודי המתהווה בארץ ישראל (נמצא מעבר למתחם שלפנינו). בעקבות שביתת ערביי יפו במרד הערבי בשנת 1936, לא התאפשר יצוא תוצרת חקלאית דרך הנמל ונפגעה פרנסתם של יהודים רבים. הבריטים נאלצו, מכורח הנסיבות, לאשר הקמת נמל עברי שיתבסס על עבודה עברית במזח בצפון העיר, סמוך ל"יריד המזרח" שביתניו יכלו לשמש מחסנים (למגורי פועלי הנמל החדש, הוקמו המבנים שבהם שוכנת כיום אכסניית אנ"א בני דן). לאחר שהמרד הסתיים, המשיך הנמל לפעול ובמלחמת העצמאות אף שימש נמל אספקה ראשי של המדינה הצעירה. בשנות השישים, ירד הנמל מגדולתו בעקבות הקמת נמל אשדוד. השטח נזנח עד שבשנות התשעים החלה פעולה נרחבת לשיקום האזור ולחידושו כמתחם בילוי הומה, כפי שהוא מוכר לכולנו כיום.