חזרה למאגר הכתבות
ערכים בשדה – המלחמה הראשונה בתנ"ך
אייל ניומן, מורה לשל"ח וידיעת הארץ ומדריך הישרדות ושדאות במשרד החינוך ובצה"ל.
למי שעדיין אינו מכיר: שמי אייל ניומן, דוקטורנט בחוג למקרא ומורה לשל"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך. במהלך שלוש השנים האחרונות, הייתי אמון על כתיבת מדור "מיומנויות בשדה" בעל"ה. השנה נצא להפסקה קלה ממדור זה ונפסע יחדיו בנושא חדש, שגם הוא כמובן מחובר לשדה: "ערכים בשדה לאור המקרא ומסורת ישראל".
כידוע, התנ"ך שימש ספר מרכזי בתרבות העמים, ובבסיסו סיפורים הנושאים מסר ערכי ודילמות מוסריות שהשפיעו רבות על התרבות האנושית. למעשה, חלק גדול מסיפורי המקרא נכתבו במטרה לשמש אמצעי דידקטי להעברת ערכים. במדור זה, אביא לפתחכם מסיפורי המקרא ואנתח אותם לפי גישת מחקר הרואה בסיפור אמצעי הנושא מסר ערכי מוסרי בתחומים שונים.
הסיפור הראשון שבחרתי לפתוח בו את המדור הוא הסיפור של מלחמת ארבעת המלכים בים המלח, המלחמה הראשונה בכל התנ"ך: "וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר" (בראשית יד, א-ב). במלחמה זו, השתתף האב המייסד הראשון של ישראל, אברהם העברי. הוא נאלץ להתמודד עם קואליציה של ארבעה מלכים שבאו לאזור לאסוף שלל מהעמים שבמרחב (תופעה מקובלת בתקופה המדוברת). ארבעה מלכים אלו ייצגו, כנראה, את ארבעת התרבויות המשמעותיות והמוכרות במזרח הקדום (בבל, עילם, חת וחורים). מולם נלחמה קואליציה של חמישה מלכים כנענים מאזור ים המלח, אזור המתואר בסיפור כמלא בורות (ייתכן שהכוונה לבולענים של ים המלח). במהלך הקרב המדובר, נפל המלך הכנעני (מלך סדום) לאחד הבורות והפסיד בקרב. בן אחיו של אברהם, לוט, נלקח בשבי ארבעת המלכים. אברהם, שדמותו המוסרית נחשבת במקרא למופתית במיוחד, יצא למסע להצלתו של לוט.
אברהם העברי מתואר במקרא כמנהיג מבוגר, שוכן אוהלים, בעל מידות של אדם צדיק המכניס אורחים מזדמנים בחפץ לב. סיפור הקרב בין אברהם לצבא ארבעת המלכים הוא חריג במיוחד שכן, לכאורה, דמותו של אברהם בסיפור זה קרובה יותר לדמויות הגיבורים הלוחמים בספרות המזרח הקדום.
בשמעו כי נשבה לוט "אחיו", אברהם יוצא לקרב. זהו למעשה התיאור המלחמתי היחיד של אברהם. אברהם יוצא לקרב ללא שהיות ומגייס את "חניכיו'' (ביטוי אכדי שכוונתו לוחמיו המאומנים) וכן את בעלי בריתו האמורים, והכול במטרה להציל את לוט: "אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם" (בראשית יד, יג). אברהם יוצא ל"מבצע אנטבה" ארוך, בן מאות קילומטרים – מהרי חברון בדרום עד לעיר דן בצפון (ליד קיבוץ דן בימינו), כשהוא דולק אחרי צבא המלכים. מצפון לעיר דן, הוא מבצע פשיטת בזק לילית, מפתיע את צבא ארבעת המלכים, והם נמלטים מהמקום, משחרר את השבויים ומשיב את הרכוש שנשלל.
בשובו של אברהם מהקרב, פונה אליו מלך סדום בבקשה חריגה יחסית, בקשה שנחשבת לפנים משורת הדין, והיא שחרור השבויים: "ויֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" (בראשית יד, כא). בקשה הנוגדת את מנהגי המלחמה במזרח הקדום. באותם ימים, המשחרר, המושיע, היה רשאי להחזיק הן בשבויים הן ברכוש שהציל מן הבוזזים. די היה לאברהם להחזיר את השבויים ולצאת צדיק הפועל לפנים משורת הדין. אך אברהם לא זאת בלבד שהחזיר את הנפש (השבויים), הוא גם השיב את כל הרכוש לבעליו "מחוט ועד שרוך נעל" (בראשית יד, כג). ניכר שנדיבותו לא נבעה ממניעים של רדיפת כבוד ושל הגדלת שמו בעולם (בדומה לרבים ממעשי המלכים במזרח הקדום). אברהם ויתר על רווחיו והורה למלך סדום לשלם לשותפיו את אשר מגיע להם בזכות. באפיזודה זאת, מתגלית דרגתו המוסרית הגבוהה אף מעבר ליושר ולנוהג המקובל במידת החסידות ואף למעלה מחוק חלוקת השלל שבתורה (בספר במדבר).
אברהם יצא לקרב לא מסיבות המקובלות או מוצדקות בקרב מלכי המזרח, אלא מסיבה מוסרית בסיסית: להציל את אחיו. בקרב זה, הוא זכה בניצחון מזהיר על ארבעה מגדולי מלכי המזרח הקדום. אברהם יצא לקדם את פני מלכיצדק מלך שלם (ירושלים) וכהן לאל עליון, והלה בירך אותו על מעשיו. כאמור, אברהם לא רק ויתר על השלל, אלא גם תרם סכום (לא ברור אם מכספו או מהשלל) לאל עליון. אברהם בסיפור חף מגינוני מנצחים ונוהג בחסידות מושכלת כאשר הוא משחרר את השבויים ואף מחזיר את השלל לבעליו.
סיפור מופת זה, המספר על המלחמה הראשונה שנכפתה על אבי האומה, בא לבטא התנהגות שהיא מעבר למקובל בחוקי הלחימה וההתנהגות המוסרית באותה תקופה (כולל של חוקי התורה), וככזה הסיפור הוא למעשה סיפור מכונן. דמותו של אברהם כלוחם העברי הראשון בהיסטוריוגרפיה המקראית, הנלחם במלחמה הראשונה המתוארת במקרא מלחמת צדק, באה לבטא מדרגה מוסרית וערכית גבוהה, על סף האוטופית, של לוחם צדק היוצא למלחמה לא ממניעים של כסף ושל טריטוריה או של רדיפת כבוד, אלא פשוט למען הצלת נפשות ולמען הצלת שבויים מיד האויב! (ממש כאן מתחילה המסורת בעם ישראל בנוגע לחשיבות פדיון שבויים). דמותו של אברהם בסיפור מעבירה מסר משמעותי בדבר ערכיו של הלוחם בישראל ובדבר אופיו. מסר שהוא על גבול האוטופי.