לוחמי אש, צוות אוויר ואזרחים בפעולת חילוץ משותפת | גיליון 18
בארבעה בפברואר 1966, בשעה 9:45, פרצה שרפה גדולה בשדרות רוטשילד 22 בתל אביב. תוך דקות ספורות, בניין "בית צים" בתל אביב היה אפוף כולו בלהבות. האש התפשטה במהירות, בין השאר בשל העובדה שהמחיצות הפנימיות שבין חדרי המשרדים היו עשויות סיבית ומרופדות בבד יוטה, והן עלו באש בשניות. היו מי שהצליחו להימלט מהאש, אך עשרות בני אדם נלכדו בבניין הבוער. רבים מהם נתלו מבחוץ על המרזבים ועל חלונות החדרים או עלו לגג.
שירותי הכיבוי שהוזעקו למקום עסקו בחילוץ הלכודים מן הקומות הגבוהות בעזרת סולמות ארוכים ובניסיונות רבים לפרוץ אל הבניין הבוער. למקום הוזנק מסוק חיל אוויר ופינה את הלכודים שעלו אל גג הבניין. במקביל לחילוץ האנשים הלכודים, הובהלו יצירות אומנות אל מחוץ לבניין המוזיאון שמעבר לכביש מחשש להתפשטות האש.
רק כעבור שעות, הצליחו הכבאים להשתלט על האש. השרפה כובתה סופית בשעה 13.00 בערך. בית צים המפואר נשרף עד היסוד. השלד המפויח עמד במקומו שנים רבות. כיום מתנשא בניין רוטשילד 22 במקום שבו התחוללה הדרמה הגדולה.
בניין צים שנשרף הוקם על חורבותיה של תחנת כיבוי האש הראשונה של תל אביב, שעליה סיפרנו בגיליון 3, בכתבה: "בעקבות גיבורי האש הראשונים של תל אביב".
היה זה החילוץ המוסק הראשון במדינת ישראל. הייתה זו הפעם הראשונה שחיל האוויר הפעיל חילוץ מאזור עירוני. צוות מסוק "חרגול" (סיקורסי S-85) של טייסת 124 ביצע את הפעולה שהצילה את חייהם של שלושים אנשים מהבניין הבוער. בכל פעם, אסף המסוק לכודים מהגג והנחית אותם בשוק הכרמל. לעזרת הצוות הצטרפו שלושה אזרחים שטיפסו על הקירות החיצוניים של הבניין וסייעו בחיבור כבל המסוק לאנשים שנכלאו בקומה העליונה כדי שהמסוק יחלץ גם אותם.
סא"ל (במיל') אבי, טייס המסוק, סיפר שנים רבות לאחר מכן: "המשכתי לשרת בחיל האוויר, פיקדתי על טייסת 114, והשתחררתי. בדיוק עשרים שנה אחרי השרפה, קיבלתי הזמנה להשתתף בתוכנית הרדיו 'זה הסוד שלי', והסוד שלי היה 'חילצתי מבניין צים שלושים אנשים'. אחרי החלק שלי בתוכנית, אמרו לי: 'יש לנו הפתעה בשבילך'. נכנסה חיילת שלא הכרתי, והם אמרו: 'היא הייתה בבטן של האימא שהצלת לפני עשרים שנה'."
בזמן שלוחמי האש וצוות המסוק עסקו במלאכת החילוץ, אזרחים גיבורים קפצו לתוך הלהבות והצילו עובדים. בין גיבורי אותו יום, היה ניסים חסידוב, נהג משאית בן 26 מבת ים שעבר במקרה במקום. "היה לי משפט תנועה והייתי בדרך לבית המשפט," סיפר לידיעות אחרונות. "כאשר ראיתי את האש, פרצתי אל תוך הבניין. באחד החדרים בקומה השנייה, הבחנתי באישה מתכופפת על שולחן שעליו הייתה מכונת הכתיבה. ניסיתי להזיז אותה ואז ראיתי שהיא התעלפה. הרמתי אותה ורצתי החוצה (ירון דרוקמן, "לקפוץ מתוך בניין בוער", ynet ,6.2.2016).
אל חסידוב הצטרף יחזקאל קטן, נהג אוטובוס בדן. קטן סיפר כי בעזרת הז'קט שלבש טיפס על הצינורות עד הקומה הרביעית והרגיע את האנשים המבוהלים. אל המצילים הצטרפו גם מיכה פרדרו, שהיה חשמלאי בתיאטרון, והצבע אלי ליאון. הם כינסו את האנשים באחת מפינות הגג כדי להקל על הסיוע האווירי. הייתה סכנה רבה בנחיתת ההליקופטר על הגג שכן במרכז הגג ניצב צריפון קטן, ופגיעה בו הייתה עלולה לסכן את צוות המסוק ואת הלכודים על הגג. לכן, הועלו לגג מעט אנשים בכל פעם והם הורדו בסמוך לשוק הכרמל.
בהמשך, בעוד טייס המסוק מבצע ניסיון מסוכן נוסף לרחף באוויר בין שני בתים, ירדו קטן ופרדרו באמצעות צינור אל הקומה הרביעית שבה נותרו לכודים נוספים. קטן עמד על המעקה בקומה הרביעית. טייס המסוק הוריד כיסא הצלה במנוף. קטן קרא לאנשים שנלכדו בחדר להתקרב אל החלון ומשם הם הועלו אל הגג. כך הצליח הטייס הנועז בעזרתם של קטן ופרדרו להעלות עובדים אל הגג.
באירוע נהרג אדם אחד – יששכר מנדלבאום ז"ל, מנהל חשבונות בן שבעים. מנדלבאום ניסה לרדת באמצעות צינורות מהקומות העליונות. הוא הצליח להגיע עד הקומה השלישית. במהלך הירידה מטה, הוא נפל ונהרג במקום. מנדלבאום עלה ארצה בשנות העשרים של המאה הקודמת כחלוץ, חזר לפולין לפני פרוץ המלחמה כדי להעלות את משפחתו ארצה, אך לא הצליח במשימתו. לאחר השואה, היה פעיל בארגון "בריחה" ובארגון ההעפלה. הוא עלה ארצה שנית ב-1950 ועבד כמנהל חשבונות בחברת הספנות "דיזנגוף – מערב אפריקה".
בשרפה נפצעו 67 בני אדם (בסוריה, בעיתונאי דמשק, כתבו כי "תל אביב עולה באש"). 25 צוותי כיבוי, כמה מהם הגיעו מבאר שבע ומקריית גת, עמלו במשך שעות לכבות את אחת השרפות הגדולות ביותר שתל אביב ידעה. כשהאש כבתה לבסוף, היה בניין צים המפואר לתל חרבות. כמה קירות מפויחים ואפר רב נותרו מבניין המשרדים הגדול. זמן קצר לאחר האסון, התברר כי התפוצצות של מנורת פלורסנט גרמה לשרפה.
סיפור הגבורה של האזרחים, של לוחמי האש ושל צוותי האוויר התרחש, כאמור, בפינת הרחובות נחלת בנימין ורוטשילד. אתם מוזמנים לשוטט לאורכה של השדרה, לבקר באתרים שסופר עליהם בעבר בגיליונות העל"ה הרבים ואולי אף להתענג על כוס שתייה חמה או קרה על אחד הספסלים המעטרים את השדרה.
שיטוט נעים!