חזרה למאגר הכתבות
המסע של החיים
אייל ניומן, מורה לשל"ח וידיעת הארץ, מדריך השרדות ושדאות בצה"ל ובמשרד החינוך
בעולם שבו מידע ועזרה זמינים כמעט בכל עת, וכל שנדרש הוא ללחוץ על כפתור, בעולם שבו לכל ילד יש מכשיר איתור, יהיה לכאורה קל יותר לצאת למסע או לטיול עצמאי בלוויית חבר או שניים. אך המציאות מורה לנו כי לא בהכרח זו המציאות. אולי אלו ההרגל והשגרה המלווים אותנו בכל יום ואולי זה העולם הדיגיטלי המדומיין של המסכים שבגללם כל יציאה מהמסגרת נראית מפחידה, וכמה שעות של חוסר קליטה מעלים את סף החרדות של חלק מאיתנו ההורים.
בגרסת הדור הקודם, כלומר, הדור שלי (נטול המסכים), העולם נראה קצת אחרת. כשהייתי בן 12, נהגתי לצאת לסיורים ארוכים ללא ליווי מבוגרים. בגיל 14 כבר יצאתי למסעות ולטיולים בני כמה ימים בלי להיות בקשר עם ההורים במהלכם – פלאפונים, כאמור, לא היו בנמצא (בטח לא כמו היום). אפשר לומר שיכולות אלו הוכיחו את עצמן כי כשהגעתי לגיל 16, נאלצתי להיחלץ בכוחות עצמי ולצעוד קילומטרים בלילה לאחר שנחש אפעה הכיש אותי במדבר. עשיתי זאת ללא קושי רב (מה שקרה אחר כך זה כבר סיפור אחר לגמרי).
אז מה השתנה מאז אותם ימים? הרי לא חלפו מאות או אלפים של שנים מאז המצאות הפלאפונים ודור ה-Y וה-X. האם בעולמנו רב הערוצים קשה להתמודד עם הליכה בערוץ אחד אמיתי, כזה המשובץ סלעים ואבנים? ומה עשתה לנו הקורנה? האם נאשים אותה בהיעדר מיומנויות של צעידה במסעות? אולי בכלל השאלה שעלינו לשאול היא למה לנו לצאת לדרך, אל השביל ואל הלא נודע?
אם נדלג על ההיסטוריה של ראשית האנושות ועל הצורך של האדם לנדוד ממקום למקום, נגלה שכבר אבי האומה, אברהם, יצא למסע גדול מחרן (טורקיה של היום) לעבר ארץ כנען כדי להתחיל משהו חדש וכדי להקים אומה קצת אחרת, לשאת בשורה קצת אחרת, מעין סטרטאפ אנושי. לאחריו צעדו אבותינו במדבריות הנגב וסיני, הלכו ארבעים שנה במדבר עד שהגיעו לבגרות ולאחריות חברתית והיו מאוסף אנשים לעם. רק אז היו רשאים להיכנס אל הארץ המובטחת. כלומר, צעידה במסעות, בשבילים מוכרים יותר או פחות, התקיימה מקדמת דנא. בקריאת המקורות המספרים על מסעות אלו, אנו נחשפים לקשיים ולבעיות אך גם, ללא ספק, לאיכויות ולמעלות רבות הנולדות במהלכו של מסע, מעבר להרפתקה עצמה.
מורשת המסעות הזאת כנראה לא נשתכחה והתגלגלה עד אלינו. אין פלא שאנו, הישראלים, קבענו את הטיול ואת המסע של אחרי צבא כשלב וכתחנה בחיים. אז איך מתארגנים לטיול כזה? נכון שרמת ההכנה של המטייל אינה תמיד מספקת. לעיתים מתכנן הטיול לוקה בעודף ביטחון – שהרי בוגרי שירות צבאי אנחנו! ובכלל, מדובר בחוויה שלרוב אינה זולה, ולעיתים המקומות שהמטיילים מגיעים אליהם אינם בטוחים. ובכל זאת, חוויית היציאה לדרך חדשה, המעבר לשלב חדש בחיינו, שורשיהם חזקים ועמוקים בנפשו של הישראלי.
למערכת החינוך (בשילוב תנועות הנוער) יש חלק חשוב בתופעת הטיילות ובפיתוח יכולות בסיסיות בתחום היציאה למסעות. למעשה, נושא הטיולים והמסעות הוא חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים מאז הקמת המדינה ואף קודם לכן. דבר זה אינו מובן מאליו. במערכות חינוך רבות בעולם אין דרישה לצאת למסע או לטיול שנתי המצריך לינה וכו' במסגרת בית הספר (אני לא מתכוון לסיורים חד יומיים לימודיים). נכון שהיום יש "אופנה" של שליחת ילדים לגני ילדים הפועלים בחוץ או של הקמת "בית ספר יער" וכדומה, אבל בימים של טרום הקמת המדינה, ובמיוחד בשנות המנדט הבריטי בפלשתינה, הלכה ונוצקה אל הטיול מטרה לאומית: הקניית הכרת הארץ ואהבת המולדת. הטיולים השתלבו בתהליך לעיצוב זיכרון קולקטיבי ציוני לשם הבניית זהות יהודית-לאומית חדשה, ונולד מוסד המסעות של בני הנוער אל מרחבי הנגב במטרה לגלות את מכמניו. במהלך השנים, חשו חלוצי החינוך הלאומי כמי שמחדשים את היישוב בארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות. הם האמינו כי מעבר לפן החברתי, ההליכה בשבילים והמפגש עם שרידי העבר מעמיקים את זיקתם של המטיילים לארצם, ולצד זאת מאמנים את הנוער ומחשלים אותו. כמה ממסעות אלו היו לחלק מהאתוס הישראלי, החוויות והמעללים בהם היו לחלק משמעותי בעיצוב הנוער ואף בעיצוב פני הארץ.
עם הקמת המדינה, היו הטיול והמסע השנתי לחלק מהפדגוגיה החינוכית במוסדות החינוך, ונוספו עוד ערכים ומשמעויות לרעיון המסע. התפתח מקצוע הוראה ייחודי (של"ח וידיעת הארץ, שאליו גם עבדכם הנאמן משתייך), העוסק בין השאר בהנחלת ערכים אגב צעידה בשבילי ארצנו.
חוץ ממה שהזכרתי עד כה, יש לציין עוד כמה יתרונות הכרוכים ביציאה למסע והמקנים לפעילות זאת משמעות גדולה. ידוע לכול שביציאה למסע או לטיול יש אספקטים של גילוי עצמאות, כושר ארגון, קבלת החלטות, אחריות והתמצאות בשטח, וכן צורך להתמודד עם אתגרים ואף עם הלא נודע. בעבר (במאמר על ניווטים) ציינתי את העובדה שיש קשר בין הצלחה בחיים לבין יציאה למסעות. דבר אחרון, אך לא פחות משמעותי, הוא שהמסע יוצר נקודת חיבור עוצמתית ובלתי אמצעית בין קיימות החיים והבריאה לבין עולמו הפנימי של האדם באשר הוא.
טוב, אתם שואלים לאיזה מסע עליכם לצאת? אז האמת היא שיש סוגים רבים ומגוונים של מסעות. אפשר לצאת למסעות בארץ או בחו"ל. אפשר לקיים מסעות לציון נקודת זמן בחיים, כמו מסע גיל מצווה – שהיום מקובל לעשות בו מסע מים לים של הורה וילד. יש מסעות המתקיימים לאחר השירות הצבאי ויש המתקיימים לפני הצבא, יש מסעות רגליים ויש רכובים ויש רכובים על גבי בהמת מסע. כל שנותר לכם לעשות הוא לבחור במסע המתאים לכם, כזה העונה על הצרכים שלכם, ולצאת לדרך.
כדי למקסם את החוויה ולהצליח במסע, נדרש שלב של תכנון: הגדרת מטרות המסע, יעד המסע וכל התחנות שבהן נעבור במהלך המסע. בשלב הבא של התכנון, יש לתת את הדעת לציוד הנדרש בשטח ולהצטייד באמצעים ובמזון מתאימים. מובן שטרם היציאה יש לחשוב על סכנות ועל אתגרים אפשריים ולנסות להיערך אליהם מבעוד מועד.
דבר אחרון ואולי הכי חשוב שיש לזכור הוא שבמסע יש יסוד של חוויה משמעותית, שאולי היום נהייתה נדירה – חוויה המזכה אותנו בזמן לתקשורת בין-אישית וקבוצתית אמיתית וממשית (וגם להסתכלות פנימית אישית), שאינה מתקיימת דרך מסכים. לכן כדי לצמצם את השימוש במדיה הדיגיטלית בעת המסע. בהצלחה וצאו לדרך.