חזרה למאגר הכתבות
סיפורה של מצדית בדרך מיפו לירושלים
רב נגד אליעזר מגידיש ורב סמלת בכירה פרי משה.
אחת הדרכים העתיקות בארץ ישראל היא, ללא ספק, הדרך שמובילה מיפו לירושלים. ביפו יש נמל, אנחנו יודעים כי כבר בתקופתו של שלמה המלך הוא הוביל ארזי לבנון מיפו לירושלים לשם בניית בית המקדש. ברבות השנים, השתמשו כולם בדרך זאת.
האימפריה העות'מאנית שלטה בארץ ישראל במשך 400 שנה. בשנות שלטונה, היה השלטון לעיתים רופף ולעיתים תקיף. בשלהי התקופה, הוכפפה הארץ ליחידות מנהליות, אזוריות שבסיסן מחוץ לארץ ישראל. במשך תשע שנים (מ-1831 ועד 1840), הייתה ארץ ישראל כבושה בידי מוחמד עלי המצרי, עד שהמעצמות האירופאיות התערבו והצילו את האימפריה העות'מאנית מידיו. בתמורה, תבעו המעצמות תביעות בתחומים שונים, כגון: יחס מיוחד לאזרחים אירופאיים, יחס מיוחד לעיר ירושלים ובעיקר לצליינים שמגיעים אליה וכן מתן אפשרות לרכישת קרקעות ברובע הנוצרי בעיר העתיקה.
בשנת 1857, מונה סוראיה פאשה למושל מחוז (סנג'ק) ירושלים. הוא נמנה על המושלים התקיפים, ואחד הדברים הראשונים שגילה הוא שכנופיות שונות שולטות על הדרך מיפו לירושלים ומטילות את חתתן על עוברי האורח. הוא החליט לטפל בכך. תחילה, יצא למאבק בחמולות הערביות ששודדי הדרכים יצאו מהן. במקביל, יזם את חיזוק השמירה לאורך הדרך. בפקודתו, הוקמו 17 מצדיות בין ירושלים ליפו בשנת 1860. את המצדיות איישו דרך קבע 600 פרשים חמושים. הפרשים כונו בשם "באשי באזוק", ביטוי שמשמעותו "חסר ראש". כוונת הכינוי הייתה שלא היה להם אדון, כלומר: הם היו כפופים ישירות למושל. הם גויסו מקרב אוכלוסייה מקומית והיו הכוח שהגן על הדרך. שכרם של הבאשי בוזוק היה נמוך ותנאי העסקתם לא היו טובים. הם נהגו לקבל שוחד מהאנשים שעליהם היו אמורים להגן או לסחוט אותם. סוראיה פאשה קבע מערכת מסודרת לחלוקת השלל בין הבאשי בוזוק ובכך שיפר את תנאי שירותם ורכש את אמונם. מהלך זה הוביל לתבוסתן של רוב החמולות האלימות באזור ירושלים ולהגליית ראשיהן לרודוס ולקפריסין.
אומנם ריסון החמולות הגדולות השקיט אותן לזמן מה, אך שודדי דרכים המשיכו לפעול כמוקד עברייני בדרך שבין יפו לירושלים. הדרך המוזנחת וכנופיות השודדים המזדמנות שפעלו בה גרמו לכך שהדרך הייתה לרוב נטושה. שירות הדואר האוסטרי, שהוביל את רוב הסחורות בין יפו לירושלים, נתקל בקשיים רבים בהעברת הסחורות ועל כן ממשלת אוסטריה מימנה את שיפוץ הדרך. קצין הנדסה איטלקי בשם ארמטה פיירוטי, בעל ניסיון בתכנון מבנים ובשיקומם, נבחר לתכנון השיפוץ. פיירוטי היה אחראי גם על שיקומה של מערכת המים העירונית בירושלים לבקשתו של כמאל פאשא. פיירוטי יזם את הקמתן של 17 מצדיות להגנה על הדרכים. כל מצדית כללה מבנה אבן בעל גג לתצפית ובדרך כלל גם בור מים סמוך למבנה. המצדיות שימשו לאכלוס פרשים ספורים. כוח זה של באשי באזוק פעל עד סוף המאה ה-19, אז הוחלף בז'נדרמריה שהוקמה לשם כך.
בשנת 1892, הסתיימו העבודות לסלילת מסילת רכבת בין יפו לירושלים, ובעקבות כך פחת משמעותית מספר העוברים בדרך הקיימת. בנוסף, התחזקותו של השלטון הובילה לשיפור משמעותי במצב הביטחוני בדרכים בכלל ובדרך זו בפרט. שני גורמים אלו הביאו לנטישתן של המצדיות, ולכן הוחלט למכור אותן למרבה במחיר. את המצדית ה-16 (אם סופרים מכיוון יפו) רכש הקונסול הבריטי בארץ ישראל, נואל טמפל מור. הוא שירת בעיר משנת 1863 ועד 1890. לאחר רכישתה, עשה אותה למבצר של ממש. הוא הוסיף חדרים סביב למצדית, בנה קומה שנייה (בכל קומה שישה חדרים), הוסיף מרפסות מפוארות בקומה השנייה ובצמוד הקים אורווה לחיל משמר קטן, וכמובן בור מים. הבית שימש את משפחתו וכן את צוות הקונסוליה וחיל משמר קטן.
כאשר הקונסול מור רכש את המבנה, הוא היה מרוחק יחסית מכל רצף עירוני. לאחר הרכישה, החלו לבנות בקצב די מהיר ויצרו רצף בנייה מבית הקונסול עד לעיר הישנה. יורשו של הקונסול מור השתמש בבית עד סוף המאה ה-19, ואז נמכר הבית לערבי בשם מרחייב מהכפר עין כרם. משפחת עולים מבולגריה, משפחת אריה, שכרה ממר מרחייב את הבית, ובני המשפחה קבעו בפתח הבית שני אריות מפוסלים, הן כציון שם משפחתם הן כסממן ירושלמי.
בשנת 1917, כבשו הבריטים את ירושלים, ובשנת 1920 הוכרז רשמית על ייסוד המנדט הבריטי בארץ ישראל, והבריטים החלו בתהליך ארגון של משטרה בארץ. הבריטים הפקיעו ממר מרחייב את הקומה הראשונה והקימו בה נקודת משטרה, משפחת אריה עברה להתגורר בקומה השנייה. האזור הלך והתרחב, וצורכי המשטרה התרבו. כעבור שנים מספר, החליטו הבריטים להפקיע גם את הקומה השנייה ולעשות את נקודת המשטרה לתחנת משטרה.
בתאריך 18 בפברואר 1948, החליטו הבריטים לחלק את משטרת ירושלים לשתיים: משטרה עברית ומשטרה ערבית. מטה המשטרה העברית ישב במצדית ה-16. מאז ועד היום, המבנה משמש את משטרת ישראל לצרכים שונים. היום יושבות במבנה כמה יחידות משטרה, אחת מהן היא מחלקת אבדות ומציאות של מחוז ירושלים.
ולאן נעלמו כל המצדיות אחרות?
לצערנו, שלוש מצדיות נותרו, כל האחרות נהרסו. אחת, כאמור, משמשת עד היום את משטרת ירושלים. השנייה משמשת למוסך באזור התעשייה הסמוך לעיר אזור, והשלישית עומדת נטושה עד היום בצומת שער הגיא, כמאה מטר צפונית לתחנת הדלק.
אנו ממליצים לכם לערוך סיור רגלי לאורך רחוב יפו בקיץ הקרוב, בשעות הערב הקרירות. להתחיל את הסיור סמוך לשוק מחנה יהודה, ממש ליד תחנת המשטרה, ולסיים אותו בקישלה שנמצאת סמוך למגדל דוד.
ומי בנה את הקישלה?
את זה נגלה בפעם אחרת.