חזרה למאגר הכתבות
פָּרָה פָּרָה
רונן כהן, ממונה של"ח וידיעת הארץ מחוז מרכז
כמה חיות מכל מין העלה נח לתיבה? נתעלם לרגע מן הניחוח ונענה תשובה מיידית: זוגות זוגות. אולם קריאה מדוקדקת תיתן מענה אחר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ... מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּו" (בראשית ז, א-ב). לא אגע כרגע בשאלות מדוע שבעה ואיך ידע נח אילו חיות טהורות עוד טרם התקבלה התורה. אך מכאן נוכל להבין את חשיבותה הגדולה של הבהמה הטהורה בימי קדם. לפי ההלכה, בהמה טהורה היא בהמה המותרת לאכילה ולפולחן. בהנחה שאין מוקדם ומאוחר בתורה, אסיק בזהירות כי נח העלה לתיבה לא פחות משבעה זוגות של פר-פרה. אם כי שאין עדות לכך שהבקר מנהל אורח חיים הומוגני.
מלבד למזון ולפולחן, שימש הבקר, כמו גם הצאן והגמלים, לסחר חליפין. ייתכן שמכאן הגיע השם הכולל לחיות המבויתות "מִקְנֶה" – מלשון קניין. חשיבותו של המקנה הייתה רבה הן לאדם הנווד הן ליושבי הקבע. כמות המקנה העידה על עושרו של האדם. לדוגמה: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (בראשית יג, ב). על יעקב נאמר בחזרתו לכנען לקראת המפגש עם אחיו עשיו שהביא איתו מנחה הכוללת מקנה רב: "עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם... פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה" (בראשית לב, טו-טז).
אזכורים נוספים של בקר בתנ"ך
פרעה ראה בחלום: "וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה" (בראשית מא, ב), תיאור המעיד על שפע רב. בהמשך, ראה פרעה: "ַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר" – עדות לשפל כלכלי. בספר במדבר, בפרשת חוקת, מוזכרת הפרה בהלכות פרה אדומה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט, ב). חז"ל פירשו כי על הפרה להיות אדומה לגמרי, אחרת לא תהיה ראויה לשימוש, וכי יש לוודא שלא שימשה לחריש.
עיקרה של המצווה הוא טוהרה מטומאת מת. אדם שנגע במת או ששהה בבית שנמצא בו מת נטמא ונאסר עליו להיכנס לבית המקדש או לאכול מקורבנות. כדי להיטהר מטומאה זו, היה עליו לעבור טקס היטהרות מיוחד שכרוך בין בשרפת פרה אדומה ובהזיית מים שמהול בהם האפר שנוצר. אין הסבר מפורט למצווה זו, והיא נתפסת כאחת מאותן מצוות שמקיימים בלי להבין את מהותן. שלמה המלך אמר: "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי. 'אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני'." (מדרש תנחומא לחוקת ו). פרה אדומה נחשבה קשה להשגה, וערכה הכספי היה רב.
בספר שמואל א', מתואר שפרות נשאו את עגלת ארון הברית "קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת" (שמואל א, ו, ז). ובספר ישעיהו, בחזון אחרית הימים, נכתב: "וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן" (ישעיהו יא, ז).
גוף הפרה
הריונה של פרה נמשך בממוצע בין תשעה לתשעה וחצי חודשים. ולד הפרה מסוגל לעמוד על רגליו מרגע צאתו לאוויר העולם. עד גיל שנה, נקרא ולד הפרה "עגל", ולאחר מכן "פר". פר מסורס ייקרא "שור". ולדה נקבה תיקרא "עגלה", ומגיל 24 חודשים, גיל שבו היא כבר בשלה להתעבר, תיקרא "פרה".
במצב טבעי, בני בקר זקוקים לכמויות מזון גדולות כדי לשרוד. בעיקר מזון צמחי, העשיר בתאית וקשה לעיכול. משום כך הם מצוידים במערכת עיכול משוכללת, הכוללת ארבע קיבות. מדובר ממש במפעל לעיבוד מזון. הפרה בולעת כמויות של כ-23 ק"ג עשב ביום אחד! היא מאחסנת את העשב שבלעה בחלק קיבה ששם הוא מותסס ומתפרק בסיוע כמאה ליטר מים שהיא גומעת. כשהיא נמצאת במנוחה במקום מוגן, היא מעלה את העשב המותסס והמפורק חזרה לפיה, לועסת וטוחנת אותו היטב ואז בולעת שוב, והעשב מגיע לעיכול סופי וספיגתו טובה יותר. תהליך זה נקרא העלאת גרה – מַאֲכָל שֶׁנִּגְרַר בַּשִּׁנַּיִם, נִּלְעַס וְנִבְלַע מועלה ונלעס ונבלע שוב. היום משתמשים בביטוי העלאת גרה (בהשאלה) במובן של חזרה על מה שכבר נאמר.
כינויים ותכונות נוספות
בהינדואיזם, הפרה נחשבת קדושה ויש איסור לשחוט אותה. מכאן נובע הביטוי פרה קדושה, המתאר רעיון שאין לשנות אותו או לפגוע בו. לדוגמה: נושאי ביטחון בישראל נחשבים לפרה קדושה. נגיעה ברעיון או בערך מקודש כזה במטרה לבקר אותו נחשבת לשחיטה של פרה קדושה.
הנביא עמוס כינה נשים עשירות ומפוטמות בשם פרה כגנאי: "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים" (עמוס ד, א). בספר הושע, מתוארים היחסים בין עם ישראל ואלוהיו כיחסים שבין האיכר ופרתו: "כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל" (הושע ד, טו), "וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה" (הושע י, יא).
מחלת עצבים קטלנית שפגעה בפרות בשנות התשעים של המאה ה-20 הייתה למגפה בבריטניה ונקראה בשם הפרה המשוגעת משום שפגעה במוחה של הפרה וגרמה לו להיות ספוגי. אדם שאכל מבשר פרה משוגעת נדבק במחלה קשה. המגפה גרמה לירידה באכילת בשר בקר. פרה עיוורת הוא שם של משחק ילדים פופולרי: תופסת כשעיניו של התופס עצומות.
פרה נותנת חלב?
ביות פרות החל, כנראה, עוד בתקופת האבן החדשה (8000 לפנה"ס לערך). הבקר שימש לכלכלת האדם: חלב הפרה ובשרה שימשו למאכל, עור הבקר שימש לשימושים שונים, והפרה בכלל שימשה לפולחנים דתיים. הפרה המקומית הייתה ידועה במיעוט תנובתה. מתיישבים ציוניים יהודים שהגיעו מאירופה והיו מורגלים בצריכת חלב הרחיקו עד דמשק והביאו את הפרות הדמשקאיות, שתנובת החלב שלהן גבוהה יותר. בסוף המאה ה-19, הביאו הטֶמְפְּלרים (שהגיעו מגרמניה) פרות הולנדיות שהצטיינו בתנובת חלב, אך מזג האוויר ותנאי המחייה לא אפשרו את קליטתן המיטבית. הכלאה בין הפרים האירופאים לפרות הדמשקאיות הביאה לבסוף ליצירת גזע פרות ישראלי שתנובת חלבו רבה ויכולת עמידותו בתנאי הארץ גבוהה.
ביקור קצר ברפתות המודרניות יגלה את המרחק הרב שעברו הפרות מאז הועלו אחר כבוד לתיבת נח ועד למפעל החקלאי שהן חלק ממנו היום. בספר הילדים "איה פלוטו", שכתבה לאה גולדברג, מתקיים דיאלוג בין פלוטו לבין הפרה:
"שלום לך פרה. את עושה קצפת?"
"טיפש קטן!" הפרה עונה, "אני מייצרת חלב לגבינה."
על אף כל המיתוסים, השירים וספרי הילדים המהללים את טוב ליבה של הפרה, הפרה לא מנדבת את החלב שלה. האדם מנצל את חלבה לצורכי הביטחון התזונתי שלו. נכון לשנת 2019, לפי מרכז המחקר והמידע של כנסת ישראל, במשק הישראלי כ-135 אלף פרות חולבות, ב-750 רפתות, ותנובת החלב עומדת על 1.5 מיליארד ליטר חלב בשנה.
פרת משה רבינו
בשירו של אפרים סידון "פרת משה רבנו", שרה נירה רבינוביץ על פרת משה רבנו שהצטערה נורא כי שמה נראה לא מתאים לה – חושבים שהיא פרה. לא נעלב בשם הפרה, אך נשאל מהיכן הגיע שם כה גדול לחרק כה קטן ומדוע הוא נקרא "פרה"? לא מצאתי סימוכין והסברים לשם, אך מצאתי מקור אחד במרשתת, שאינני יודע את מהימנותו, המסביר כי הקשר בין הפרה לחרק נולד מצבעו של החרק המזכיר את צבעה של הפרה האדומה. בעניין השם "משה" שבשם החרק, כאן הסברה היא שהשם "משה" נועד להחליף שמות קדושים של חרק זה בלשונות אחרות: בגרמנית – "חיפושית מרים"; בצרפתית – "חיית אלוהים הטוב"; בספרדית – "פרת אנטוניוס הקדוש". אולי נכרכו שמות קדושים בשם חרק זה בשל המספר שבע הטיפולוגי (מספר שיש לו משמעות מיוחדת ובדרך כלל מסמל קדושה בתרבויות, בדתות ובמיתוסים שונים. השם התקני של החרק הוא "מושית השבע" (שמונה נקודות שחורות על כנפיה, ארבע על כל כנף. וכשהמושית סוגרת כנפיה נראה כי מתלכדות שתי נקודות לאחת...) , והוא סוג של חיפושית. אך על זה אספר בהזדמנות אחרת. ועד אז, פתחו סבלנות. כנאמר: פָּרָה פָּרָה.