חזרה למאגר הכתבות
"הזורעים", חלוצים דתיים בגליל התחתון
ד"ר רונן סלע הוא מורה לשל"ח וידיעת הארץ במחוז מרכז.
ארגון "הזורעים" נוסד! הימים? ערב שבועות, שנת תרצ"ד, 1934. המקום? כפר אלמאלו (Almalo) שבצפון הולנד. מי החברים? חברי ארגון הפועל המזרחי, ברובם מגרמניה ומהולנד. מרביתם היו בעברם חניכי תורה ועבודה ובני עקיבא ומיעוטם מתנועת פועלי אגודת ישראל (פאג"י). מעשיהם בכפר אלמאלו? הכשרה חקלאית לקראת עלייתם לארץ ישראל.
כיום, מראה יישובים דתיים לאורכה של הארץ הוא מובן מאליו. אך בתקופת המנדט היה המגזר הדתי מיעוט זניח, והנחת היסוד הייתה שדתיים אינם מסוגלים כלל למעשה התיישבות. בין הקיבוצים והמושבים שהחלו להתבסס בעקבות העלייה השנייה כמעט לא היו יישובים דתיים. מעט היישובים הדתיים שהיו התפרקו כעבור זמן.
בחוות ההכשרה אלמאלו שבהולנד, שהו חברי ארגון הזורעים כשנתיים במטרה להכשיר עצמם למעשה ההתיישבות בארץ וכתנאי לקבלת אישור עלייה (סרטיפיקט) מידי השלטונות הבריטיים. בחווה היו חדרי מגורים וחדר אוכל משותפים, ורוב החברים הוכשרו אצל איכרים מקומיים שעסקו בעיקר במשק החלב. אחדים הוכשרו אצל בעלי מלאכה מקומיים. החברים ניהלו חיים רוחניים, למדו עברית וידיעת הארץ ועסקו בלימוד תורה. בתום ההכשרה, עלו ארצה כבודדים על פי אשרות כניסה. עם הגעתם לארץ, התפזרו חברי הזורעים במקומות שונים והתפרנסו למחייתם מעבודה בפרדסים, במשקים חקלאיים וכדומה. מרביתם לא עלו כקבוצה מאורגנת, אלא הגיעו טיפין טיפין בהתאם לקבלת הסרטיפיקטים מהאנגלים.
באביב תרצ"ז (1937), באספה כללית של ארגון הזורעים, הוכרז על הקמת קבוצה של משפחות על אדמת קק"ל שתשתייך לארגון המושבים של הפועל המזרחי. הוחלט כי הקבוצה תעסוק בעיקר בפלחה ולא בפרדסנות כמקובל. כאמור, חברי הארגון, שלושים במספר, היו חקלאים מנוסים. כיוון שמספר החברים שהיו שנתיים בחוות ההכשרה בהולנד לא הספיק להקמת ארגון חזק, הוחלט לקבל גם חברים שעברו הכשרה חקלאית טובה בארצות אחרות. לארגון התקבלו 25 חברים נוספים מקבוצות הכשרה של פועלי אגודת ישראל בגדרה ובכפר סבא. לצורך יישום התוכנית להקמת הקבוצה, נוסדה קרן להתיישבות וקרן להוצאות בחתימת כל החברים. בדיעבד הסתבר שעצם השקעת החברים הון ראשוני מבעוד מועד שידרה רצינות בעיני המוסדות המארגנים ואפשרה קניית ציוד לפני העלייה לקרקע. מושב הזורעים שימש ספינת דגל להתיישבות ציונית דתית השומרת תורה ומצוות ומקיימת פעילות חקלאית והתיישבות.
באוקטובר 1938, בעיצומם של מאורעות 1939-1936, עברו אנשי הזורעים למושבה מצפה במטרה לסייע לעשר המשפחות שנותרו במקום בעבודה ובשמירה. הם הקימו מחנה צריפים במצפה, עבדו ביער צבי שבמורדות טבריה והחלו לעבד את האדמות שבראש ההר. ב-23 במאי 1939, כחלק ממבצע "חומה ומגדל", עלו חברי ארגון הזורעים על הקרקע באדמות פיק"א בסרג'וני שברכס שמעל טבריה. בסיוע מאות אנשים ממשקי עמק הירדן, הוקמו בן לילה חומה, מגדל שמירה ומחנה אוהלים. בשבועות הראשונים, נבנו צריף לחדר האוכל ולמטבח המשותף, צריף למגורי המשפחות וצריף למגורי הרווקים. המים למקום הובאו במכלית מטבריה (רק לקראת סוף 1941, הושלמה הנחתו של צינור מים ממעיינות יבנאל). עתיד המושב היה מותנה בהגדלת הקרקע ובהקמת משק מעורב המבוסס על גידולי שלחין ועל משק חי. בהמשך התברר שלא כדאי להעלות מים להר, אלא להקים יישוב בבקעה בלוביה. הוחלט להתמזג עם ארגון הירדן ולהקים יישוב גדול ובו מאה יחידות משקיות וכך להיות למושב הגדול ביותר של הפועל המזרחי.
עם סיום המלחמה ב-1945, עזבו רבים מהחברים את המקום עקב התנאים הקשים ובשל בעיות חברתיות וקשיי פרנסה. במקום העוזבים, נקלטו מתיישבים חדשים, חלקם ניצולי שואה וחלקם חיילים משוחררים מהבריגדה היהודית. בשנת 1946, החלה בניית בתי קבע, נבנו רפתות ראשונות וכן נחפרה באר חדשה שנועדה להקל את בעיית המים ליישוב ולחקלאות במקום.
לפי דיווחי פיק"א מחודש אוגוסט 1947, ערב מלחמת השחרור מנה היישוב 36 חברים: 24 בעלי משפחות, שמונה רווקים, ארבעה חיילים משוחררים. בבעלות כל חבר הייתה פרה חולבת ועגלה, לחלק היה יותר מכך. במושב היו תשע פרדות, ולכל המשפחות היו לולים ובהם כחמישים תרנגולות לכל הפחות. במשך השנים הבאות, הגיעו חברים חדשים מקבוצות עלייה שונות, חיילים שהשתחררו מהצבא הבריטי לאחר מלחמת העולם השנייה, משוחררים ממחנות קפריסין ועולים מצפון אפריקה וממדינות נוספות. עם הקמת מדינת ישראל, תוכנן המושב להגיע לשמונים מתיישבים בעלי משק ולתושבים נוספים, מהם בעלי מקצוע ומהם עובדים ציבוריים. בשטחי המושב נכללו 4,000 דונם של פלחה לגידול פלפלים ואבטיחים, 400 דונם של פרדסים, 70 דונם של זיתים ואגוזי פקאן. כיום עוד יש חברים העוסקים בגידול בקר וצאן ועופות לייצור בשר וביצים.
חברי קבוצת הזורעים לא הצליחו להגשים במלואו את חלומם לשלב תורה ועבודה כפי שציירו לעצמם בחוות ההכשרה באירופה. עם זאת, בעצם עלייתם ארצה הצילו את עצמם ותרמו ליצירת תשתית למדינה שבדרך. בראייה לאחור, מסתבר שהם התגברו על האתגרים הכבירים שעמדו בפניהם, היישובים שהקימו שגשגו עם הזמן ועמדו בזכות עצמם ללא התערבות גורם חיצוני. ההצלחה באה בהדרגה ולאחר קשיים מרובים, וכאמור, מבחינתם ההצלחה הייתה חלקית בלבד. לולא נחישותם של המייסדים, ספק אם אדמות עמק יבנאל היו נגאלות. עולם הערכים שהגשימו ומאבקם להיאחזות בקרקע הם נדבך חשוב ברצף ההיסטורי של תקומת העם היהודי ומדינת ישראל, וראוי שישמשו לנו מקור השראה.
כמו במקומות יישוב רבים אחרים, גם בהזורעים החלו ניצנים ראשונים של שינוי מנגנון ההתנהלות המשקית תוך פחות מעשור. המקום היה ממשק קולקטיבי למרקם חיים קואופרטיבי (מופרט לגמרי, כפי שמכונה כיום) שמאפשר מקום גדול יותר לפרט ולמשפחה.
אתם מוזמנים לטייל בשבילי המושב ואולי אף להתענג על כוס קפה מעגלת הקפה אל מול הנוף.