מבצע נזלת | גיליון 18

לכבוד החורף שהגיע, נספר הפעם על מבצע נזלת.

ינואר 1948. מלחמת העצמאות נמצאת בשלב של לחימה בכנופיות ובכוחות ערבים בלתי סדירים. כוחות אלו, הגם שלא היו מאורגנים ומצויידים כצבא רגיל, הצליחו לגרום נזקים גדולים ליישוב היהודי בארץ ישראל: יהודים רבים נרצחו בהתקפות הכנופיות על יישובים ועל נתיבי תחבורה, ויישובים רבים נותקו עקב התקפות חוזרות ונשנות על הכביש המוביל אליהם. הערבים ניצלו היטב טקטיקה זו של חסימת כבישים וחסמו כבישים קרובים לביתם שהובילו ליישוב יהודי. 

הכפר סלאמה, שבו התגוררו 8,000 איש, השתרע על שטח גדול בגזרת נפת דן באזור רמת גן – מזרחית לשכונת התקווה, דרומית לגבעת רמב"ם ומערבית לקיבוץ אפעל, כיום רמת אפעל. למעשה, הכפר שכן בלב אזור יהודי גדול והיה מטרד של ממש לכל סביבתו היהודית. הכפר שימש קן לפורעים ערבים, ואלו הטרידו באש את הנוסעים בכביש המוביל מתל אביב לשדה התעופה לוד (כיום נתב"ג) ובכביש המוביל מרמת גן לקיבוץ אפעל עד כי התנועה בכבישים אלו פסקה לחלוטין. "המצטיינת" בהטרדת הנוסעים בכביש וקיבוץ אפעל הייתה גבעת חמשת הבתים הממוקמת חצי קילומטר מזרחית לסלאמה. מגבעה זו, ירו הערבים ללא הרף. כיום, ממוקם על הגבעה תיכון בליך המפורסם.

הפלמ"ח וחטיבת קרייתי תקפו את הכפר סלאמה כמה פעמים, אולם ללא הצלחה של ממש. כוחות רבים רותקו להגנת האזור ולא יכלו להשתתף במבצעים אחרים במלחמה. היה הכרח להסיר את האיום, להשיב את השקט לאזור ולפנות את הכוחות הרבים למשימות אחרות. בחודש ינואר של שנת 1948, הוחלט להסיר את האיום של גבעת חמשת הבתים. המשימה נקבעה לליל 18 בינואר (יומיים לאחר נפילת מחלקת הל"ה) והוטלה על חטיבת אלכסנדרוני, חטיבה 3.

החטיבה הוקמה באחד בדצמבר 1947, וגזרתה הייתה מהכרמל בצפון ועד לגוש דן בדרום. שמה ניתן לה על שם נחל אלכסנדר הממוקם במרכז גזרת אחריותה. מספרה ניתן לה משום היותה החטיבה המרחבית השלישית על פי סדר מדרום לצפון.  מפקד החטיבה היה דן אבן (אשתו דורה הייתה מורה מיתולוגית לאנגלית בעיר נתניה, ועל שמה קרויה שכונת דורה בעיר). לרשותו עמדו שלושה גדודים – 31, 32, 33. הגדודים היו גדודים מרחביים שהורכבו מבני האזור.

בשל ההטרדות הבלתי פוסקות מהגבעה, הציע מג"ד 33, בן ציון פרידן, לכבוש את הגבעה ולפוצץ את הבתים שעליה. הכוח שנבחר לביצוע המשימה הורכב משתי מחלקות (72 חיילים) מתוך גדוד 33, שחייליו היו בני רמת גן, גבעתיים ובני ברק.

מטרות הפעולה

1. פיזור ריכוז הערבים הנמצא בגבעה
2. פיצוץ הבתים
3. מיקוש הסביבה למניעת חזרת כוחות ערביים.

חיילי המחלקות גויסו רק חמישה שבועות לפני המשימה. סד"כ הכוחות הערבים לא היה ידוע במדויק, אולם שיערו כי עמד על חמישים איש.

תוכנית הפעולה

הכוח (שתי המחלקות) חולק לארבע קבוצות: מסתערים, מרתקים, מחפים וחוסמים. תפקידו של כוח החסימה היה לחסום הגעת תגבורת לכוחות הערביים ממרכז הכפר סלאמה לכיוון הגבעה.
הפעולה התחילה בשעה 03.50 בהנחתת מכת אש על הגבעה על ידי כוח הרתק. שעת האפס, השעה שבה כיבוש הגבעה יתחיל בפועל, נקבעה ל-04.00 בבוקר. בהיעדר מכשירי קשר, נקבע סימן של ירי ארבעה צרורות מקלע ארוכים לאחר מכת האש. הירי יסמן למסתערים לצאת לכיבוש הגבעה. בתום הכיבוש, החבלנים שצורפו לכוח יפוצצו את הבתים ויבצעו נסיגה חזרה לאזור היהודי.

מהלך הפעולה

ב-03.45, המתינו הכוחות המסתערים בפרדס בפאתי הגבעה למכת האש של הרתק ולסימן המוסכם ליציאה להסתערות. מכת האש לא התבצעה, ובשעה 04.00 לא ניתן הסימן המוסכם. לאחר כמה דקות, נשמע צרור קצר בלבד. המסתערים הבינו כי זה האות להסתער ויצאו לכיבוש הגבעה.

ערבים מהגבעה ומהכפר הבחינו בתוקפים והחלו לירות לעברם, אך האש נורתה גבוה מידי ולא הייתה מדויקת. בהגיע הכוח לראש הגבעה, התפרסו החיילים לקראת כיבוש בניין בית הספר, שהיה המבנה המרכזי בכפר. הכוח החל בהסתערות תוך כדי ירי אף מן המותן ונתקל בהתנגדות האויב. מאש האויב, נפצע מפקד המחלקה אריאל אנקלביץ. למרות פציעתו הקשה, הצליח לחסל מטווח אפס את הערבי שפגע בו. אריאל נגרר לאחור והמשיך לחלק פקודות למחלקתו למרות הדם הרב שאיבד עד שנדם. בנוסף אליו, נפצעו הרץ הפלוגתי יצחק טאוב ונושא תיק עזרה ראשונה זאב דגני.

הכוח הצליח לכבוש רק ארבעה מבתי הכפר. החבלנים הכינו את הבתים לפיצוץ. בהינתן האות לנסיגה – ירי של שתי רקטות ירוקות – החלו הכוחות לסגת והדליקו פתילי השהייה בני שבעים שניות. משום מה, אירע הפיצוץ מוקדם יותר. במזל לא נפגעו החיילים שהיו עדיין ליד הבתים. הכוחות נסוגו חזרה לבסיסם ולקחו איתם את הפצועים. בליבם היו שמחה על הצלחת המבצע וצער על הפצועים.

אריאל, שהיה מאורס לשפרה פפר, נאבק על חייו בבית חולים בלינסון, ולאחר כמה ימים נפטר מפצעיו ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק. אריאל היה ההרוג הראשון של חטיבת אלכסנדרוני במלחמה.

בעיתון הארץ שיצא ב-23 בפברואר 1948, במדור "זיכרון לנופלים", כתב דודו של אריאל, יצחק לחמן: "חיוך מתוק ריחף תמיד על שפתיו ולא סר ממנו עד רגעו האחרון... וגם כשהיה פצוע אנוש... אזר את שארית כוחותיו להכות ברוצחו... בקשתו האחרונה הייתה שחבריו לא ישכחו לקחתו עמהם עם שובם לבסיסם. ותשארנה חרותות לתהילתו [דברי מפקדו בלוויה, א"ו]. הגם ששנותיך מעטות היו – פעולותיך לטובת עמך רבות הן ולעדי עד ישמרו את זכרך."

סיכום

מבצע נזלת הסיר מטרד ערבי משמעותי מלב האזור היהודי הגדול במדינה שטרם קמה. המבצע פינה כוחות שהיו מרותקים להגנה על האזור להשתתפות במבצעי התקפה במהלך המלחמה, ובעיקר אפשר לפתח את אזור המרכז מבחינת התיישבות, כלכלה ומסחר וקיום חיים נורמליים (יחסית).

בספר זיכרון שהוציא אביו של אריאל אנקלביץ לזכרו כשנה אחרי מותו, כתב חברו לקרב, נושא תיק העזרה הראשונה, זאב דגני: "סיירתי באותו מקום בו השתולל הקרב... אנשי שלומנו מתהלכים חופשיים באותם שטחים מסוכנים... חבריך הלוחמים, רגליהם צועדות עתה בלב שטח האויב. הארץ מסביב נקייה ורגל אויב לא תדרוך בה... במותך, ציווית לנו את החיים." לצערנו, הדברים רלוונטיים גם כיום, ואנו מצווים להמשיך להילחם בכל כוחנו במבקשי רעתנו ובמקביל להמשיך את החיים כפי שציוו לנו הנופלים.

מקורות

• המידע והמפה לקוחים מתוך אתר עמותת אלכסנדרוני.
• פרטי התוכנית לקוחים מתוך הספר "חטיבת אלכסנדרוני, 1949-1947", מהדורה מיוחדת עבור פ"ת.