חופשה בטוחה בדרכים | גיליון 11

חודש אפריל כבר ממש כאן, ומזג האוויר הנעים מלווה אותנו בכל יום. חופשת פסח הארוכה לפנינו, ויש בה הזדמנות מצוינת לזמן איכות עם המשפחה, למפגש עם חברים בטבע או לסיור בנחלים ובאתרי מורשת.

הדרך אל הטיולים והסיורים מחייבת נסיעה בכבישים לאורך ולרוחב ישראל ומספקת חוויה בפני עצמה. לחוויה זו צדדים רבים. חלקם מהנים וחלקם טומנים בתוכם סיכונים. המרכזי שבהם הוא תאונות הדרכים. כפי שלחופשה יש להתכונן, כך יש להתכונן לנסיעה אליה, במהלכה ובדרך חזרה. נסיעות בכבישי ישראל מחייבות את כולנו להקפדה על בטיחות בדרכים. לדאבוננו, לאורך הדרכים והכבישים מצאו את מותם יותר מדי גברים, נשים וטף בתאונות דרכים שרבות מהן היה אפשר למנוע.

לצערנו, מראה האנדרטות לזכר הרוגי תאונות דרכים לאורך כבישי הארץ היה לחיזיון נפרץ. אותם פסלים וגלעדים בצידי הכבישים מספרים את סיפורם האישי של ההרוגים וגם באים להזכיר לנו את הסכנות האורבות לנו בכביש. פעמים רבות אנו חולפים לצד האנדרטות האלו, מעיפים אליהן מבט חטוף או נשאלים על ידי הילדים למשמעותן, אולם האמת היא שאנו יודעים עליהן מעט מאוד: מדוע הוקמו? לזכר מי? מה משמעות הכיתוב, הציור או הפסל? לרוב, השאלות הללו נותרות ללא מענה.
חלק מהכבישים המרכזיים בארץ עברו בשנים האחרונות מתיחת פנים, והתשתית שלהם שופרה, אך עדיין נותרו לא מעט כבישים אדומים, מרובי תאונות דרכים, אשר אינם סלחנים לטעויות נהגים. העדויות לכך פזורות לאורך כבישי ישראל ומחייבות אותנו, הנהגים והנהגות, לחשוב על תנאי הדרך בבואנו לתכנן את הטיול המשפחתי. חשוב להכיר את מסלול הנסיעה, לתכנן עצירות להתרעננות ולמנוחה ולדעת כי הנסיעה יכולה להיות גם כלי חינוכי להעברת נושא הבטיחות בדרכים.

תכנון נסיעה הכולל עצירה לצד אנדרטות להנצחת הרוגים בתאונות דרכים ושיחה עליהן נשמע אולי כפוגע בחוויית הטיול או הנסיעה המשפחתית, אולם מדובר באמצעי רב משמעות ללימוד על נהיגה בטוחה, להקניית ערכי בטיחות ולעיתים ללימוד על דמויות היסטוריות או על אירועים מרכזיים בהיסטוריה של ישראל. בנוסף, שיח כזה מספק הזדמנות לנתינת מקום לנושא כאוב, שפעמים רבות אנו נוטים להדחיק אותו ולהתעלם ממנו, והוא השכול של תאונות הדרכים. משפחת השכול של הרוגי תאונות הדרכים היא, לצערנו הרב, משפחת השכול הגדולה ביותר. מספר קורבנות תאונות הדרכים הוא מהגבוהים בקורבנות השונים שידעה ההיסטוריה של מדינת ישראל.

אומנם רבים מאתרי ההנצחה שלצדי הדרכים הם גלעדים ואנדרטות לזכר נופלים במלחמות ישראל, אך הקטל בדרכים גבה הרוגים רבים יותר. הנצחתם של הרוגים אלו שונה ומורכבת בהרבה. ההערכה היא כי במדינת ישראל יש מאות אנדרטות להרוגי תאונות דרכים, המוצבות מקריית שמונה ועד אילת, בין בכבישים ראשיים בין בכבישי הערים. אפשר לשער כי מרבית אנדרטות אלו נוצרו ביוזמות עצמיות של הורים, של אחים ושל ילדים שאיבדו את יקיריהם. אותן מאות אנדרטות הפזורות בכבישי ישראל ואותם גלעדים עלומים ממחישים את הסכנה שבדרך טוב יותר מכל תשדיר רדיו, שלט או פרסומת. עצירה ליד אחת מאנדרטות אלו וקריאת הכתוב בה או התוודעות לסיפור העומד מאחוריה יכולים להיות כלי חינוכי מהמעלה הראשונה וסוג של מענה לאחת המטרות של אותן אנדרטות זיכרון לאלו שאינם איתנו עוד.

עצירה במהלך הדרך היא פעולה בטיחותית כשלעצמה כאשר היא נעשית במקום מסודר ובהקפדה על חוקי הדרך והבטיחות שכן היא משמשת אותנו להתרעננות ולמנוחה, החשובות בעיקר בנסיעות ארוכות. אפשר לנצל עצירה זו לחיבור בין נושא הבטיחות בדרכים לאירועים משמעותיים בעבר של ישראל. דוגמה לכך היא ביקור באנדרטה לזכר אסון הבונים שהתרחש בחודש יוני 1985. התאונה, שהייתה מהקשות שאירעו בישראל, גבתה את חייהם של 22 בני אדם, מהם 19 ילדים מבית הספר ברנר בפתח תקווה. זו הזדמנות לספר את הסיפור ולהטמיע ערכי בטיחות בדרכים.

אנדרטה נוספת שיש בה משום חיבור להיסטוריה של ישראל היא האנדרטה לזכרו של דב הוז, מראשי המתנדבים לגדוד העברי בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה וממייסדי ארגון ההגנה, אשר הקדיש את חייו ליצירת כוח המגן של היישוב העברי בארץ ישראל. האנדרטה, בין הראשונות שהוקמו בישראל, נבנתה בשנת 1950, כעשור לאחר התאונה שבה נהרגו הוז וחמישה אנשים נוספים. האנדרטה נמצאת ממערב לכביש 4, כ-300 מטר מצפון לצומת הכניסה לכביש 61 לפרדסיה.

פעמים רבות האנדרטות הן חלק ממפעל של מערכת הביטחון להנצחת אלו שנהרגו בתאונות דרכים בעת שירותם הצבאי. דוגמה לכך היא האנדרטה לזכר ארבעת תושבי מצפה יריחו שנהרגו סמוך ליישוב בשנת 2007. האנדרטה היא נקודת תצפית אל הנוף הנרחב של ים המלח, אל יריחו והסביבה. היא ממוקמת ליד מצפה יריחו, לצד כביש 1, ממזרח למעלה אדומים.

הכביש הארוך בישראל, כביש 90, משתרע לאורך כמעט 500 קילומטרים והוא בין הכבישים המרכזיים המשמשים את ציבור המטיילים בדרכם לאתרים בדרום הארץ ובצפונה. כביש זה הוא בין הכבישים שגבו את חייהם של עשרות בני אדם בישראל. הכביש משובץ באנדרטות רבות ובגלעדים שונים, בעיקר בחלקו הדרומי. אחת מהן בולטת במיוחד, והיא האנדרטה שהוקמה לזכרם של בת-אל ישראל ושלומי לוי שנהרגו בכביש בדרכם לאילת בשנת 2003. האנדרטה ניצבת על בימת בטון מרוצפת ומוקפת סלעים ומשקיפה אל כביש הערבה, מקום התאונה. הפסל בנוי על שני עמודי אבן מעוגלים, אשר מהם מתפרצים מוטות ברזל אדומים. מוטות הברזל מעוצבים כיד האוחזת באצבעותיה לב, השבור לאורכו. האנדרטה נמצאת ממזרח לכביש הערבה (כביש מספר 90), מדרום לחצבה, בין סימוני הק"מ 148-147 מדרום.

בעמותת אור ירוק, אנו פועלים במגוון דרכים לקידום הבטיחות בדרכים בישראל, והמאבק בתאונות הדרכים הוא נר לרגלינו. חינוך הוא אחת הדרכים המרכזיות למניעת התאונה הבאה, ואנו מקיימים שיתופי פעולה חינוכיים שונים. דוגמה לכך היא שיתוף הפעולה עם אגף של"ח במשרד החינוך. המש"צים של אגף של"ח פועלים כשגרירי בטיחות בדרכים ומקיימים מגוון פעילויות לאורך השנה. החיבור בין הכרת הארץ והטיולים השונים לבטיחות בדרכים הוא בעל חשיבות וטומן בתוכו ערכים רבים, הראשון בהם הוא ערך החיים. ערך זה הוא העומד בבסיסה של נהיגה בטוחה, שמשמעה שמירה על מהירות המתאימה לתנאי הדרך, הימנעות ממסיחי דעת, מנהיגה בעייפות ומגורמי סיכון נוספים.

אז בין אתם המדריכים, המטיילים, הנהגים או הנוסעים, זכרו שלפני כל נסיעה יש לבדוק כמה דברים חשובים: ודאו שהרכב תקין ושכל מערכותיו עובדות, בדקו את לחץ האוויר בצמיגים ואת תקינות הפנסים. ודאו כי כל הנוסעים חגורים היטב, וכי ילדים יושבים בכיסאות בטיחות רתומים כנדרש ושהמושבים מעוגנים כיאות ברכב. אם אתם הנהגים, הימנעו משימוש בטלפון נייד במהלך הנסיעה. הפעילו אותו ב"מצב טיסה" או הניחו אותו מחוץ להישג יד. אם אינכם נוהגים, סייעו לנהג בצמצום מסיחי דעת מהמושב האחורי, מטלפון סלולרי או מכל גורם אחר.

חופשת פסח באה אחרי תקופה ארוכה של חורף, והרצון לצאת לטייל בארץ היפה שלנו משותף לכולנו. בואו נשמור על כללי הבטיחות כדי שכולנו נחזור הביתה בריאים ושלמים.