חזרה למאגר הכתבות
אל המעיין הפועם בהר
נדב פרנקל, אחראי פעילות לקהל הרחב בבית ספר שדה כפר עציון
לכבוד חג החירות נצא למסלול מבת עין למשואות יצחק הישנה דרך מעיינות גוש עציון. מסלול שיפה כל השנה, אולם יפה כפליים באביב, נהנה מהפריחה, מהמעיינות, ומרוח ההרים הקרירה של גוש עציון.
הילולים בהילאל
ניסע ליישוב בת עין. נעבור את שער היישוב, נפנה ימינה ונגיע למגרש חניה גדול, בו ניתן להשאיר את הרכבים. נעלה כמה מטרים מעל מגרש החניה אל אתר העתיקות.
בשנת 1990, קיימה רשות העתיקות חפירות הצלה שהתמקדו בח'ירבת הילאל. מה היה שמה העברי המקורי? ננסה לענות על כך עוד מעט. בחורבה שני מבנים עיקריים: גת גדולה לייצור תירוש ענבים, ומקווה טהרה. למרות שהדמיון מפתה אותנו לקשור בין המבנים, הם לא התקיימו באותה התקופה. המקווה שימש חווה חקלאית שהייתה כאן בסוף ימי הבית השני, והגת הייתה חלק מחווה ביזנטית שקמה על חורבות החווה הקדומה יותר.
נרד לכיוון מקווה הטהרה- לו עשר מדרגות. באמצע גרם המדרגות נמצאת מחיצה, שככל הנראה הפרידה בין הטמאים היורדים לטבול לבין העולים מן המקווה, הטהורים, כמאמר המשנה במסכת שקלים: כל הכלים הנמצאים בירושלים--דרך ירידה לבית הטבילה, טמאים; ודרך עלייה, טהורים (מסכת שקלים, פרק ח' משנה ב'). באתר נמצאו סימנים נוספים לחיים יהודיים: כלי אבן קירטון שאינם מקבלים טומאה ומטבעות עם כתובות בעברית. המטבע המאוחר ביותר לתקופה זו הוא פרוטה עליה חקוקה, סביב אשכול ענבים, הכתובת: "שנת אחת לגאולת ישראל"- זוהי השנה הראשונה למרד בר כוכבא (שנת 132/3 לספירה). גם המרד עצמו הותיר את חותמו על האתר, שכבת חורבן ושריפה, עדויות למערכת מסתור בה השתמשו המורדים ואף ראשי חץ שנותרו בשטח. נעלה לגת הגדולה. במרכז משטח הדריכה נמצאת גומחה בה היה ניצב מתקן ה'בורג', בעזרתו הושלמה סחיטת התירוש מהענבים. נוכל גם לראות את הגומחות בצידי משטח הדריכה בה השאירו החקלאים את סלי הענבים כאשר המשטח היה תפוס.
זוחלים אל האור
נתקדם צפונה, נחצה את החורבה ונגיע לכביש בו נתחיל לרדת במתינות בסימון שבילים כחול. בסוף הירידה הופך הכביש לדרך עפר טובה. משמאל (ממערב) נשקיף לנוף נפלא של מורדות הר חברון ושל גבעות השפלה, ונוכל לראות את בתיה של בת עין השוכנים על צלע ההר. לאחר כ-300 מטרים של הליכה נראה מולנו ברכת מים מלאה בחלקה ומימין מבנה עם סככה ומחיצה. נסיט את המחיצה ונכנס לתוך המבנה.
אנחנו נמצאים בעין חובילה, מעיין ששפיעתו איננה מרובה. המעיין נמצא בתוך שכבה גאולוגית הנקראת תצורת שורק, כאשר המים נאגרים בין שכבה אטומה המורכבת מחוואר (אקויקלוד) לבין שכבה מלחלחת העשויה גיר נקבובי (אקויפר). ישנם מספר מעיינות בסביבה הנובעים באותה תצורה ומרכיבים 'קו מעיינות': עין חובילה ועין ס'גמה בהם נבקר היום, עין לבנה הנובע בהמשך הוואדי בו אנו נמצאים, עין מסלע ועין צורים הנמצאים צפונה יותר, ליד קיבוץ ראש צורים. כיום הפך עין חובילה למקווה ה'מודרני' של בת עין (בניגוד למקווה העתיק הנמצא בחורבת הילאל) ואנו ננסה לזחול בנקבה הצרה, להגיע אל מוקד הנביעה. אתגר לא פשוט האמת שמצריך אקרובטיקה מסוימת, אבל רטוב וכיף- בעיקר לילדים ולילדים בנפשם.
מ'שואה' ל'משואות יצחק'
נצא מהמעיין לאחר טבילה הגונה וקפה תחת העץ, מול הנוף המרהיב של השפלה, ונטפס בשביל העיזים הנמצא מולנו לכיוון חורשת האורנים ומבנה עם כיפה עגולה המזכיר בצורתו קבר שיח', שבשנים האחרונות הפך לזולה המשמשת את מתבודדי הסביבה. לקראת סוף העלייה נראה מערת קבורה אופיינית לימי הבית השני. מחורבת חובילה נתחיל לצעוד בשביל הג'יפים שבין האורנים. לאחר כ-150 מטר נגיע לצומת T בה נפנה ימינה (דרומה) ונצעד בכביש סלול עד שנראה משמאלנו חורשת קק"ל ושרידים של בית גדול, חצי הרוס. הגענו לאתר ההיסטורי של משואות יצחק הישנה.
במקום בו אנחנו עומדים, עם הנוף היפה לשפלת יהודה ובסמוך למעיין עין חובילה הוקם בשנת 1945 קיבוץ משואות יצחק, הקיבוץ. סיפור הקמת משואות קשור בקשר הדוק לשני אירועים מטלטלים שעברו על העם היהודי במאה הקודמת: שואת יהודה אירופה וההתיישבות בארץ והקמת המדינה.
בבית הספר החקלאי מקווה ישראל התחנכו נערים בודדים שעלו לארץ ללא משפחתם מארצות מזרח אירופה, לפני ותוך כדי מלחמת העולם השנייה. הימים הם ימי המלחמה, וחרדה רבה לגורל המשפחות שנשארו באירופה מלווה את הנערים. איך מתמודדים עם המצב? התשובה היא הקמת יישוב בארץ ישראל! הגרעין שהתגבש בשביל להקים יישוב נקרא ה'גרעין הצ'כי' אבל בשביל שיהיה ניתן להקים יישוב חייבים גם למצוא בנות... וכך הצטרפו לנערים בנות מבית סמינר המזרחי ופליטים נוספים שהגיעו ארצה היישר מהתופת. השם שנבחר לגרעין המאוחד היה 'משואות'- בעל כפל משמעות: מ-שואה, וגם: משואה שתאיר בחושך לרבבות היהודים הנמצאים באירופה ומקווים לישועה. הגרעין התארגן בקיבוץ הדתי טירת צבי, וראשי הקיבוץ הדתי קיוו כי הוא יסייע בפיתוח הקיבוץ. אבל חברי הגרעין רצו להקים יישוב חדש על אדמת ארץ ישראל. בשנת 1945, שנתיים לאחר שעלה כפר עציון אל הקרקע, ביקשו חבריו כי יישוב נוסף יקום ליד קיבוצם המבודד, וכך עלה גרעין משואות אל אדמת חורבת חובילה. שלושה חברים ראשונים הגיעו למקום היישוב, התחילו להכשיר את הקרקע ונאבקו מול רועים ערבים מהסביבה על שימוש במי המעיין. השם שנבחר ליישוב היה 'משואות יצחק'. משואות על שם הגרעין ויצחק על שם הרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל- הרב יצחק הלוי הרצוג.
סופה של משואות ושלוש התחלות חדשות
ממצבת האבן נחצה את הכביש הפנימי ונחפש קו צינור מים קטן. אחרי כמה ניסיונות נמצא את הצינור, נלך שלושים מטרים לאורכו ונגלה מדרגות המורידות אותנו למערה קטנה. ניתן לזהות במהלך חלקים של בית בד ששימש את יושבי חורבת חובילה בתקופות קדומות. במלחמת העצמאות הפכה המערה לבונקר הפיקוד ולתחנת איסוף הפצועים של משואות יצחק.
ביום רביעי בלילה, אור לד' אייר תש"ח הגיעה לכאן שיירה של עשרות פצועים שירדה מכפר עציון, שהיה נתון בעיצומו של קרב קשה מול חיילי הלגיון הערבי. הפצועים נחבשו במקום, בעוד גורל חבריהם שנשארו למעלה בכפר עציון לא נותן להם מנוח. למחרת, בשעות הצהריים, שמעו הפצועים 'פנטזיה של יריות' בכפר עציון, והבינו כי אסון קרה למגיניו. ביום שישי ה' באייר, היום בה קמה מדינת ישראל ויום למחרת הקרב בכפר עציון והרג מגיניו, נכנעה משואות יצחק ושני הקיבוצים הנוספים שבגוש- משואות יצחק ועין צורים בפני הלגיון הירדני. הפצועים שהגיעו מכפר עציון נאלצו להתמודד עם חוסר הוודאות שבהליכה לשבי, ועם הכאב הנורא על מות 79 מחבריהם.
משואות יצחק נטשה מתושביה, ובין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים ישבו במקום פליטים ערבים. אולם בעקבות היישוב שחרב קמו שלוש נקודות יישוב חדשות: בשנת 1949, חודשים ספורים לאחר שחזרו מהשבי הירדני, הקימו חברי משואות את קיבוצם מחדש בחבל שפיר, שם הוא נמצא עד היום. 40 שנה מאוחר יותר קם היישוב בת עין על חלק משטחי העיבוד של משואות. להתחלה השלישית אתם מוזמנים לגשת בעצמכם: לפני כ-20 שנה הקימו רפאל וקרן אור אבן דנאן את חוות משואות יצחק, הנמצאת מתחת לחורשה בה ישבנו קודם. רפאל וקרן אורף שהגיעו כל אחד מרקע שונה ונפגשו בטיול משותף בפטרה, מארחים בחווה בכל שנה מאות קבוצות של מכינות, חיילים ובני נוער, ורואים שליחות חשובה בקירוב לבבות בין החלקים השונים של העם. מוזמנים לקפוץ למקום, לשמוע את הסיפור הייחודי של בני הזוג ולראות את התכשיטים היפים שיוצרת קרן אור.
אל המעיין אשר בוואדי גן עדן
נצא חזרה אל הכביש הפנימי ונעלה בו. לאחר כ-100 מטר נראה מצד שמאל עץ תות גדול שמתחתיו שולחנות קק"ל. בתחילת הקיץ זה הזמן ללכלך את הידיים ולמלא את הבטן בתות מתוק. לאחר שאכלנו ושבענו נלך בדרך העפר היוצאת מעץ התות מזרחה ומסומנת בסימון שבילים כחול. אחרי כ-200 מטרים נראה שלט המפנה אותנו שמאלה, 'למעיין'. לא צריך פה הוראות נוספות, ונרד בשביל עיזים עד שנגיע לרחבת עפר גדולה מעל מעיין עין סג'מה (עין יצחק). מי שחושש מהירידה החדה יוכל להמשיך בשביל הכחול שמתעקל לאורך השלוחה ויורד במתינות ולאחר כקילומטר הליכה יגיע גם הוא לרחבה שמעל המעיין.
ברוכים הבאים לגן עדן, וכך אכן נקרא הוואדי בעבר בפי תושבי משואות יצחק. במקום בוסתן מלא בעצי פרי, מעיין עם בריכת שכשוך לילדים ושתי בריכות טבילה לגדולים יותר- האחת ליד הנביעה והשנייה במורד המדרון. המעיין נקרא בערבית עין סג'מה-עין הצבי, על שם הצבאים המקפצים באזור. בשנת 1993 נרצח בנו של שומר הקרקעות של מועצת גוש עציון, דוב וינשטוק-יצחק. דוב, שכונה בפי כל 'דובק', היה דמות ייחודית בנוף האנושי של גוש עציון. סייר ואיש שטח, מחנך לנערים שלא מצאו את דרכם במסגרות הרגילות, מקים יחידת החילוץ גוש עציון. לאחר הירצחו של יצחק הקים דובק יחד עם חבורת הנערים שהתקבצה סביבו את הברכה העליונה האוספת את מי המעיין וקרא לה עין יצחק. לאחר מותו של דובק מהתקף לב בשנת 2007 נבנתה ברכה נוספת במורד הוואדי ונקראה על שמו.
אפשר לסיים את המסלול בחזרה למשואות הישנה, בעלייה תלולה אך קצרה בשביל העיזים בו ירדנו או בעלייה ארוכה ומתונה יותר בשביל הג'יפים עם הסימון הכחול. אפשרות אחרת היא ללכת עם השביל הכחול לכיוון משואות דרומה, לעזוב אותו כאשר הוא מתעקל ימינה ולעלות בשביל עיזים לכיוון כיכר הכניסה לכפר עציון (תזהו את השביל לפי פסולת בטון הנמצאת לאורכו). העלייה מעט מאתגרת, אבל למי שאין לו רכב במשואות היא חוסכת זמן.