חזרה למאגר הכתבות
הגיגים על תיקון עולם
אילת ברנס, מורה לשל"ח בחטיבת ביניים שז"ר בכפר סבא, מחוז מרכז
ארבע עובדות פשוטות
- הידעתם? תוך מאתיים שנים צמחה אוכלוסיית העולם ממיליארד איש לשמונה מיליארד.
- הידעתם? תוך מאתיים שנים הצליחה האנושות לשרוף את רוב הפחמן שהשקיעו צמחים בקרקע במשך מיליארדי שנים, לשחררו חזרה לאטמוספרה ולגרום להתחממות כדור הארץ.
- הידעתם? בשל תרבות ה"חד פעמי" ורמת הצריכה של כלים חד פעמיים, אנו חיים על חשבון המשאבים של דור ההמשך: אנחנו נהנים, וילדינו ונכדינו ישלמו!
- הידעתם? אם לא נעשה משהו כדי לעצור את התחממות כדור הארץ ואם לא נשנה את הרגלי הצריכה, עתיד האנושות יהיה בסכנה.
אם נשאל כל אדם סביר: "האם אתה חושב שעלינו לעשות משהו כדי לעצור את ההתחממות כדור הארץ ואת תרבות הצריכה השלילית כדי להציל את האנושות ואת העולם?" הוא היה עונה: "כן!" ובכל זאת, נראה שהעולם ממשיך בשלו. בני אדם ומדינות עומדים מנגד ומצפים שאחרים יירתמו ויגלו אחריות.
מדוע?
תופעה זו מכונה "הטרגדיה של נחלת הכלל". כולנו מבקשים ליהנות מרכוש ששייך לכלל, אך מסרבים לקבל עליו אחריות. האטמוספרה שייכת לכלל. כולנו תלויים בה לקיומנו, אך אנו מצפים להמשיך בשגרת חיינו ושאחרים יפעלו לשלמותה. ארצות הברית, המזהמת הגדולה מכולן, טוענת שאם תפחית ייצור של גזי חממה לא תוכל להתמודד מול השווקים של סין ושל הודו. סין והודו טוענות שארצות הברית כבר זיהמה את העולם במשך שנים רבות ועכשיו תורן להתפתח ולעלות את רמת חייהן. באפריקה טוענים שכפר של 600 אנשים מזהם כמו משפחה בארצות הברית ולכן האחריות לא עליהם, וכן הלאה.
מקרי קיצון אקלימיים, המורגשים ברחבי העולם וגם אצלנו, מעלים את השאלה: איך נתקן את העולם?
ובכן, לא נוכל לתקן את העולם אם לא נתקן את בני האדם. מסר זה בא לידי ביטוי בסיפור מפורסם על מדען שעסק בחקר התחממות כדור הארץ ונאלץ להביא יום אחד את בנו הצעיר למעבדה. הילד הסקרן בדק את ציוד המעבדה היקר ונגע בו. האב חיפש דרך להעסיקו. הוא מצא גזיר עיתון המראה את מפת העולם, חתך את המפה לחתיכות רבות וביקש מבנו להרכיבה מחדש. האב היה בטוח שילדו יתעסק במשימה זו זמן רב שכן מעולם לא למד גיאוגרפיה. להפתעתו, ניגש אליו בנו לאחר זמן קצר והודיע שסיים את המשימה. האב המופתע שאל את בנו: "כיצד מצאת את מקומן של החתיכות כה מהר"? הבן השיב: "את העולם לא ידעתי לתקן, אך בצידו השני של גזיר העיתון הייתה תמונת ילד. כאשר תיקנתי את הילד, תיקנתי גם את העולם."
לאחרונה, העמקתי לחשוב בשאלה מה אני יכולה לעשות כדי ל"תקן" את הילדים וכדי להבטיח עתיד טוב יותר לעולם?
להלן כמה מהמחשבות שעלו בי: לא להתמקד במחזור, אלא בהפחתת הצריכה. כל אחד מאיתנו צריך לצמצם את הצריכה האישית שלו בחיי היומיום, כך נפתור את הבעיה בבסיסה.
נציע לבקר בחנות יד שנייה או נארגן חנות יד שנייה בבית הספר, נתחבר לאתרים ברשת שמפרסמים ציוד למסירה או נקים קבוצה למסירת חפצים משותפת לתלמידים ולהורי השכבה. ננסה לטעום תחליפי בשר או להיות צמחוניים למשך שבוע. נמפה את התחבורה הציבורית הנדרשת לנו וננסה להתנייד שבוע רק ברגל או בתחבורה ציבורית. נבדוק את מונה החשמל בבית במהלך שבוע שבו נקפיד לכבות אורות ומכשירי חשמל. נחליף את הנורות בבית לנורות לד. נשתדל להשתמש באפשרות להורדת מעט מים בשירותים. נימנע משימוש בכלים חד פעמיים בבית הספר.
נדגיש באוזני התלמידים שאם היה בידינו לקלקל, בידינו גם לתקן. בעולם נעשים מחקרים פורצי דרך שמטרתם להגיע לפתרון בעיית ההתחממות וצריכת היתר. מומלץ לחשוף את התלמידים למחקרים אלו ולעודד חשיבה מחוץ לקופסה.
מוטל עלינו להרחיק את הילדים מהמסכים ולחבר אותם אל הסביבה. ההיכרות עם הסביבה – עם הצומח, עם החי, עם ההיסטוריה – תיצור חיבור של התלמידים לסביבה ומחויבות לשינוי התנהגותי. נצא לסיורים בסביבה הקרובה והרחוקה. החשיפה לסביבה תיעשה בסיורים ובמסעות, אך גם בחקר הסביבה הקרובה, כמו הצומח ברחוב. נבנה נקודת האכלה לציפורים במרפסת הבית ועוד.
"תיקון האדם" צריך להתחיל מילדות: להקנות ידע בתחום, ליצור מודעות להרגלי הצריכה שלנו ולפתח אמפתיה כלפי הסביבה הטבעית. התקווה היא ששילוב הידע והאמפתיה יפתחו אחריות: התנהגות מתחשבת כלפי הטבע למען עצמו ולמען הדורות הבאים.