חזרה למאגר הכתבות
אגדות אורבניות בתל אביב
חדווה בן סיני, מטה אגף של"ח וידיעת הארץ
לכל עיר המכבדת את עצמה נקשרים סיפורים ונקשרות אגדות אורבניות. מהי אגדה אורבנית? אגדה או אנקדוטה שכל מה שמייחד אותה היא העובדה שהמספרים המעבירים אותה מפה לאוזן טוענים כי מדובר בסיפור אמיתי ללא כל צל של ספק. לרוב, המספרים יטענו כי המידע הגיע לידיהם ממישהו המוכר להם, שהיה, כביכול, עד לאירועים. אז, כפי שאתם מבינים, הסיפורים מסופרים כאמיתיים, המספר אף ינקוב במיקום מסוים שבו אירע, כביכול, האירוע, כל זאת בניסיון להוסיף נופך של אמינות לסיפור – שהוא לרוב מופרך מיסודו. אגדות עירוניות, אורבניות, אינן קשורות בהכרח לאזורים עירוניים. הן נקראות כך משום שסוגה זו הומצאה בעת המודרנית, שבה מרבית האנשים מתגוררים בערים.
האגדה האורבנית עוסקת באדם כיצור חברתי. במוקד הסיפור ניצב אירוע יוצא דופן, לפעמים מזעזע או על טבעי. היא מכילה מרכיבים של הומור ושל אימה, וכדרכה של כל אגדה – היא בלתי ניתנת להפרכה. האגדה האורבנית מופיעה כמענה לצורך הקיים בחברה להתמודד עם חרדות, לעיתים נותנת מענה למצוקות פסיכולוגיות של האדם המנוכר בעיר. האגדה עשויה להיות לחלק מן הפולקלור ומן המידע האלטרנטיבי הרווח בין חבריה של קהילה אורבנית נתונה, כשהרשת מסייעת בהפצת האגדה ובעשייתה לוויראלית. אפשר לראות באגדה האורבנית מעין וריאציה של שמועה, אך היא נבדלת משמועה בכך שסיפור המסגרת שלה זוכה לגרסאות שונות, מסופר במקומות שונים בעולם ומותאם לקהלי יעד שונים. בנוסף, האגדה האורבנית מתייחסת לצורך קולקטיבי רחב ודחוף, ואילו שמועה משרתת בדרך כלל קבוצות ומגזרים מסוימים בחברה.
אז איך נבחין בין שמועה לאגדה אורבנית? לאגדה אורבנית יש מבנה מסוים: שרשרת מאורעות, התחלה, אמצע, סוף – כל הדברים שגורמים לבני אדם להאמין למשמע אוזניהם. ככל שהסיפור טוב יותר, כך אנשים יהיו מוכנים יותר להישבע שהוא באמת קרה – לבן דוד, לחבר של חבר, למישהו מהצבא...מובן שנדרשת מיומנות מצד המספרים שתגרום לסיפור טוב להיות לפנטסטי.
לסיכום: אגדה אורבנית היא סיפור שאנחנו משוכנעים שהתרחש במציאות. האגדות האורבניות מסופרות בדרך הגורמת לנו להאמין שהן אכן קרו במציאות, גם אם מדובר על חבר של חבר שראה, שחווה וכו'. רק אם ננסה לעקוב אחר מקור הסיפור, נגלה שבעצם הוא אינו מוביל לאף אדם אמיתי. אגדות אורבניות נושאות מסר או מוסר השכל, והן צריכות לכלול סממנים ריאליסטיים, מופרכות ככל שיהיו, כדי שהמסר יעבור. שיהיה בהן קמצוץ של היגיון שיגרום לנו להאמין שהסיפור יכול היה להתרחש.
תל אביב נולדה לחזון שייעד לה עקיבא אריה ויס: כמו שניו יורק היא שער הכניסה לארצות הברית, כך תל אביב תהא השער לארץ ישראל. כבר מתחילת דרכה, נועדה העיר לגדולות. על ימיה הראשונים אנו יכולים לקרוא מפי כתביהם של הוגים ושל מקימי העיר. בשל ההתפתחות המואצת של העיר, נולדו הרבה מיתוסים שעיקרם התרפקות על האינטימיות של ימיה הראשונים של העיר, על הקסם של עיר שקמה מהחולות. ראיה לדבר הם אינספור הסיורים הנעשים בעקבות תחילתה של תל אביב. דמויות צבעוניות וסצנות שהתרחשו בין שועי העיר תרמו גם הם לפולחן מקומה של העיר. תל אביב יכולה להתגאות בכך שבפחות ממאה שנים נקשרו בה סיפורים ואגדות אורבניות בכמות שערים אחרות מצליחות להציג במשך חצי מילניום.
לפניכם טעימות ממגוון האגדות האורבניות הנקשרות לעיר תל אביב: בשנת 1902, פרצה מגפת כולרה בישראל. השלטון העות'מאני אסר על תושביה היהודים של יפו לקבור את מתיהם בבתי קברות בעיר ודרשו מהם לקנות חלקה מחוץ לעיר. הקרקע אכן נרכשה, ובמקום נמצא כיום בית הקברות טרומפלדור. האגדה מספרת כי כסגולה לעצירת המחלה, נטמנו עם גופות היהודים דפי תורה בלואים. בנוסף, כך מספרים, נערכה חתונה בבית הקברות ממש בתקווה שהחגיגה תסיר את הקללה.
אגדה נוספת מספרת על עיר תת קרקעית שלמה הנמצאת תחת רחובותיה של העיר תל אביב ושאמורה, במקרה של התקפה אטומית, לאכלס את כל התושבים. עיר שיש בה בונקרים, בתי חולים מאולתרים, שביל אקספרס בין הקריה לדיזנגוף סנטר ומאגרי מים מותפלים ומוכנים לשימוש. אגדה זו מצליחה לקיים את השילוב הבלתי אפשרי בין חרדות העולות נוכח החדשות לאופטימיות חסרת תקנה שמרגיעה קמעא ומספקת פתרון.
האם האגדה נכונה? אכן קיימות מנהרות תת קרקעיות מתחת לתל אביב. חלקן מנהרות של חברת החשמל, שבהן עוברים כבלים של מתח עליון ושל מתח גבוה. חלקן חניונים תת קרקעיים, כגון חניון הבימה וגבעון. גם חניון דיזנגוף סנטר מיועד לשמש מחסה בשעת חירום.
לאורך שנים רבות, הדירו קבלנים רגליהם מפרויקטים, אטרקטיביים ככול שיהיו, שיועדו להיעשות בשוק העלייה. האגדה מספרת שהחשש של הקבלנים נבע מסיפורים על אודות כמויות אדירות של חולדות הנמצאות במנהרות ובתעלות מתחת לשוק. הם חששו שכל הזזה, קידוח, שינוי עשויים להנחית על העיר מכת מכרסמים שהעיר תתקשה להתאושש ממנה! תשאלו מה מקור האגדה? אולי העובדה ששנים רבות לא הייתה תאורה במקום בשעות הלילה, ומשום כך היה לאחד המקומות המרתיעים ביותר בעיר. על פי האגדה, יזמים שהעריכו את מצבו של מתחם העלייה וראו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בו קטעו את תוכניותיהם ברגע שהאגדה האורבנית הגיעה לאוזניהם. הנכון הסיפור? כפי הנראה – לא. שכן פרויקט "שוק עלייה" יצא לדרך, חולדות לא הציפו את העיר, ואנשים כבר החלו לאכלס את הדירות.
ב-כ' בניסן תרס"ט, 11 באפריל 1909, בחמישי בחול המועד פסח (יום ראשון בשבוע), נאספו חברי אגודת 'אחוזת בית' על נשותיהם וטפיהם ואתם אף כמה סקרנים ובטלנים, 'על ראש גבעה אחת', להגריל את המגרשים המיועדים לבניית שכונת 'אחוזת-בית', ליבתה של תל-אביב. עקיבא אריה וייס, מראשי האגודה, הטריח את עצמו בבוקרו של אותו יום אל שפת ימה של יפו וליקט שישים צדפים לבנים ושישים צדפים אפורים. על הצדפים הלבנים רשם את שמות החברים ועל הצדפים האפורים את מספרי המגרשים.
(שבא, שלמה (1989). עיר קמה, תל-אביב, עמ' 60)
האם הגרלת המגרשים של אחוזת בית התקיימה כפי ששמענו עליה? נתן דונביץ פרסם בשנת 1959 את ספרו "תל-אביב – החולות שהיו לכרך', על סמך זיכרונותיו של עקיבא אריה ויס. שם הספר עשוי לרמז על הפוטנציאל המיתי של הסיפור. שלמה שבא כתב אחריו על סמך דבריו ועיצב בכך סופית את אגדת הייסוד של העיר כפי שאנו מכירים אותה היום. שבא השמיט פרטים והוסיף אחרים ועיצב את הסיפור על הגרלת המגרשים של אחוזת בית כאירוע המכונן האמיתי של תל אביב, תיאור אידיאלי על רגע לידתה של עיר מחול ומקצף הגלים.
שילוב של תיאור עובדתי, לכאורה, עם הגיגי המחבר באשר למשמעות ההגרלה ולדרך קיומה מותירים בקורא רושם שלמחבר היו מקורות מידע טובים ואינטימיים שמהם למד את פרטי המעשה. ויס תיאר בזיכרונותיו את האירוע כמשמעותי מאוד, אך ההגרלה כמעט לא הותירה משקע כלשהו בקרב משתתפים אחרים באירוע. סמילנסקי ודרויאנוב, לדוגמה, תיארו את ימיה הראשונים של תל אביב, וסיפור ההגרלה נעדר מתיאוריהם. אז האם אכן התקיימה ההגרלה בצורה ססגונית כפי שתיאר אותה שלמה שבא?
חוקרת תולדות העיר תל אביב שולה וידריך טענה כי הצילום המפורסם של ההגרלה, שצילם סוסקין, אינו מ-1909 (שנת ההגרלה), אלא מאספה מוקדמת יותר של אחוזת בית. להגרלה, לטענתה, הגיעו רק 41 אנשים, ואילו בצילום מופיעים כ-160 אנשים. הערעור על אמינות הצילום הביא גם לתהייה בנוגע לתיאור מעמד ההגרלה עצמו.
האם נדבק בסיפור המתאר אדם שבחזונו ראה את תל אביב כשער לארץ ישראל ושהשכים קום לאסוף צדפים בצבעים שונים או שנערער על גודלו של האירוע ועל ססגוניותו? אגדות אורבניות רבות נקשרו בעיר תל אביב. את חלקן אפשר להפריך, אחרות ממשיכות ללוות את העיר. אנו, קהל השומעים, יכולים להחליט אם להתחבר לעובדות היבשות או למיתוס שהתפתח סביבן.