חזרה למאגר הכתבות
מרדף ואדי שובש – נחל בזק
אריאל וייס, חבר מטה אגף של"ח וידיעת הארץ וקצין מורשת במילואים
לאחר מלחמת ששת הימים, החלה תקופה של חדירות מחבלים אשר חצו את נהר הירדן, ניסו להגיע לכפרים הערביים בגב ההר, ביהודה ובשומרון, ומשם לצאת ולבצע פיגועי טרור ברחבי מדינת ישראל. חבל הארץ שבין נהר הירדן לכפרים שבגב ההר נודע בשם "ארץ המרדפים".
האלוף רחבעם זאבי, גנדי, אז מפקד פיקוד מרכז, ורפאל איתן, רפול, אז מפקד חטיבת הבקעה, התמקדו בפיתוח שיטת לחימה ייחודית בניסיון לתפוס את המחבלים החודרים – מרדף. בכל בוקר ובכל ערב, נערך סיור בשביל טשטוש הסמוך לגדר הצמודה לנהר הירדן. אם זיהה הגשש עקבות חדירה, החל מרדף והוקפצו כוחות במסוקים לפתחי הוואדיות שבשומרון במטרה לתפוס את המחבלים בטרם יצליחו לחבור לכפרים הערביים שביהודה ושומרון ולהיטמע בהם.
במרדפים, בלט מיקומם של המפקדים בראש הכוח. רבים מההרוגים היו מקרב המפקדים. במרדף המערה, מרדף מפורסם באזור פצאל דהיום, נהרגו מפקד חטיבת הבקעה אריק רגב והקמב"צ שלו גדי מנלה.
ב-19 בספטמבר 1968, שבועות מספר לאחר מרדף המערה, זיהה גשש סיור של יחידת חרוב עקבות חדירה מזרחית לבָּרְדָלֶה (כפר הממוקם 14 ק"מ דרומית לבית שאן, על כביש הבקעה), באזור מעברת הירדן אום צוץ. הכוחות החלו במרדף לפי העקבות. למרדף הוזעק כוח מגדוד הנחל המוצנח בפיקודו של סא"ל משה פלס, סטמפלה, כוח מיחידת חרוב וחפ"ק מח"ט הבקעה. סטמפלה הלך בראש, כדרכו. המג"ד סטמפלה היה מטובי לוחמי חטיבת הצנחנים, בעל עיטור העוז על חלקו במבצע אלקיים בחאן יונס. הוא השתתף בשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים כסגן מפקד חטיבת הצנחנים של מוטה גור והיה בין מניפי הדגל על הכותל המערבי. כן השתתף בקרבות ובמרדפים רבים.
המרדף החל בשעות הבוקר המוקדמות ונמשך זמן רב, עד שעות אחר הצוהריים. החום, בהתאמה לתאריך ולמיקום הגיאוגרפי, היה כבד מאוד, אוכל לא בא לפיות הלוחמים מהבוקר, ובגדיהם היו ספוגי זיעה. בתחילת המרדף, הצטרפו טנקים לכוחות הרודפים, אולם משנכנסו הכוחות לוואדי שובש, נחל בזק, חזרו הטנקים לאחור משום שלא יכלו להתקדם בוואדי.
בפתח הוואדי, פגשו החיילים כמה בדואים מקומיים. אלו טענו ואף נשבעו כי לא ראו איש. חיילי צה"ל לא האמינו להם והמשיכו במרדף. בתחילת הוואדי זיהו החיילים מבנה, התקרבו אליו בסריקה ומצאו אותו ריק. בהמשך, זיהה הכוח מבנה נוסף, ואחד החיילים צעק: "ראיתי דמות בחלון הבית". סטמפלה לא אישר לפתוח באש מאחר שחשש מירי דו צדדי, והכוח המשיך בסריקות לכיוון המבנה. הכוח הגיע למרחק של כ-15 מ' מן המבנה. בשלב זה, נזרקו רימונים ונורו צרורות מן הבית. הכוח תפס מחסה.
סטמפלה נפגע מרסיס של רימון, אולם מייד התעשת ונתן פקודת הסתערות. בקומם להסתער, חטף סטמפלה צרור בחזהו וצנח מת אל הקרקע. סגנו, רס"ן דורון מנור גכמן, לקח את הפיקוד והמשיך בהתארגנות להסתערות. במהלך ההתארגנות, חטף גם הוא צרור ברגל, והעורק הראשי בה נקרע. דורון איבד דם רב, אולם סירב להתפנות ודרש כי קודם יפנו את הפצועים האחרים. מותו של דורון נקבע במסוק בעת שפונה לבית החולים.
בתום התקרית, הבינו החיילים כי מבנה הבית היה כזה שכמעט לא התאפשר לפגוע ביושביו. רצפת הבית הייתה חפורה בתוך הקרקע בעומק של כחצי מטר, ומיקומו שלט על השלוחה משלושת צדדיה. בשלב זה, לקח את הפיקוד המ"פ סרן זאב צל. הוא הבין כי עליהם להגיע למבנה מנקודה שולטת ולא נשלטת כפי שהם נמצאים עכשיו. צל הורה לאנשים לסגת אחור, ובאיגוף שמאלי להגיע לשטח שולט ולתפוס את הבית. במקביל, הזעיק צל מסוק לפנות את הפצועים. המסוק התקרב ליעד, ואז נורו לעברו צרורות רבים ואף פצצת נ"ט. אך כפסע היה בינה ובין המסוק וכמעט גרמה נזק רב בנפש ובציוד.
הצנחנים נסוגו לאחור בדילוגים ובזחילה, התכנסו למטה והחלו בטיפוס קשה לביצוע האיגוף. בהגיעם לנקודה השולטת על המבנה, ירו לעברו אש כבדה. רימון שנזרק לעבר המבנה חדר דרך החלון, פגע במטען נפץ של המחבלים ופוצצו. מעוצמת הפיצוץ, קרס הבית. הלוחמים הסתערו על הבית וכבשוהו. המבנה נמצא ריק. התברר כי במהלך האיגוף, המחבלים נסוגו מן הבית והסתתרו במערה סמוכה. הכוח המשיך בסריקה איטית וזהירה, ובסמוך לבית זיהה את המערה שבה הסתתרו המחבלים. הכוח קרא למחבלים להיכנע וכשלא נענה החל לירות לפתח המערה. לאחר מכת אש, הסתערו הלוחמים לתוך המערה והרגו שני מחבלים. שני מחבלים נוספים החלו להימלט לכיוון חורשה סמוכה. כוח צה"ל בפיקוד יהודה רשף, מח"ט הבקעה (התמנה לתפקידו לאחר מרדף שבו נהרג המח"ט הקודם, אריק רגב), הרג את שני המחבלים הללו. נותר מחבל חמישי. טייס מסוק שהטיס במסוקו את אלוף הפיקוד גנדי זיהה את המחבל. המחבל ירה לעבר המסוק, אולם נורה ונהרג.
מסוקי צה"ל פינו את הפצועים ואת ההרוגים לבתי חולים. בפעולה נהרגו שישה לוחמי צה"ל: המג"ד סא״ל משה פלס (סטמפלה), הסמג"ד רס״ן דורון מנור גכמן, רב״ט עזרא אשר, טוראי עודד סגל, סמל שמאי שייביץ והגשש סמל מוחמד סעיד אל הייב. הלוויתם של סטמפלה, דורון ושמאי נערכה במשותף בקריית שאול – סא"ל, רס"ן וטוראי הובאו למנוחות בלוויה משותפת ונקברו זה לצד זה.
רב"ט עזרא אשר, בן קבוצת יבנה, כלל לא היה אמור לצאת לפעילות. מפקדו כתב עליו: "בתחילה לא שובץ בכוח, אבל בלחימה נגד חוליית המרצחים התגלה בכל אומץ לבו ובכל כוחו, כלוחם עשוי לבלי חת."
מוחמד הייב הספיק להילחם תחת פיקודו של יגאל אלון לפני קום המדינה. בשניים בספטמבר 1968 התגייס לצבא קבע בתור גשש. 17 יום בלבד הספיק לשרת בתפקידו עד שנהרג בקרב.
סטמפלה המג"ד היה דמות מיוחדת במינה ואהובה על פקודיו. יורם זמוש, תולה הדגל על הכותל (מופיע בתמונה המצורפת למעלה), סיפר על שאמר לו סטמפלה בעת שתלו את הדגל על הכותל המערבי: סטמפלה אוחז בי בזרועות הברזל שלו, מושך אותי אחורה, מסתיר את הדמעות בקסדה…
"זמוש! אם הסבים שלי, אם סבי הסבים שלי... אם הם היו יכולים לדעת, שאני אגיע הנה לכותל המערבי בירושלים. צנחן, עם נעלי צנחנים, עם העוזי, אלף פעמים היו נותנים את נפשם רק כדי לדעת שאי פעם יגיע הרגע הזה". הוא מביט למטה, בחצר הכותל מחזיקים החברה שלנו שני ליגיונרים (שבויים), והוא סונט: "זה לא חשבון עם לגיונרים ירדניים... זה חשבון עם החיילים הרומאים של טיטוס...". ואז במין שאגה עמומה מעומק נפשו הוא מוחץ את זרועי "לעולם לא נעזוב פה יותר! לא נוותר על המקום הזה לעולם! עד שנחזור אל מקום פדות נפשנו."
לזכרו של סטמפלה, כתב המשורר דן בירן – חברו הטוב ושותפו לפריצה לעיר העתיקה במלחמת ששת הימים – את השיר "שיר על רעי". השיר מבוסס על הקינה שנשא דוד בהיוודע לו על מות שאול ובנו יהונתן בקרב שהתרחש בהרי הגלבוע, באותו אזור שבו נפל גם סטמפלה. באחד הבתים כותב בירן:
כמו גם שאול וכמו בנו יהונתן
להט האש של יום קשה
כך גם נפל בין תימרות העשן
על הגלבוע גם משה.
פזמון:
תבוא קללה על ראש ההר
על ראש ההר
טל התרומות לא ירד
גם לא מטר, גם לא מטר
על מות רעי הטוב.
הצעות לדיון
- סוגיית מיקום המפקדים הבכירים בראש – דוגמה אישית לעומת סיכון רב.
- דרך הטיפול בבדואים שטענו כי לא ראו איש.
אתרים בסביבה
- נחל תלכיד פירן בבקעה
- עין סוכות
- אתרי עמק המעיינות
- מסלולי הגלבוע
- מעיין הדגל (באזור משכיות)
מקורות