מאגר כתבות על"ה

עבדת: יישוב עירוני נבטי-ביזנטי בלב הר הנגב. האתר נחפר על ידי אברהם נגב בסוף שנות החמישים ועל ידי טלי גיני ופטר פביאן בשנות התשעים של המאה ה-20. בשנת 2005, הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כחלק מדרך הבשמים בערי המדבר בנגב. 

ארבע פעמים העפילו יהודים בעת האחרונה להר חברון, בין ירושלים וחברון, ערש האומה העברית, מולדתם של מלכים ושל נביאים, של חולמים ושל לוחמים. הר טרשי וצחיח, סוער ומושלג, עוין וקסום קידם את פניהם. המתיישבים החלוצים בנו בתים ונטעו כרמים, העמיקו שורש בסלעי ההר וראו בו חיים ונחת. 

גבעת תיתורה היא אתר טבע ומורשת בתחום העיר מודיעין המתפרס על פני 600 דונמים והמתנשא לגובה של 315 מ' מעל גובה פני הים. בסביבת מודיעין גבעות רבות ועליהן עדויות לפעילות ולהתיישבות אנושית, אך גבעת תיתורה חריגה הן בשל גודלה הן בשל רצף התיישבות מרשים בה, המתחיל בשלהי התקופה הפרהיסטורית ונמשך עד לעת החדשה.

הסתיו מתקרב בארץ בעת מסיק הזיתים והפקת השמן מהם, שמן ששימש לרוב לתאורה ולמאכל וכמובן לפולחן – כמו שאנחנו מכירים מהמנורה במקדש, משמן המשחה (שבו השתמשו בתקופת המקרא למשיחת כהן או מלך) ומנרות השבת או החנוכה הנהוגים עד ימינו.

השנה שנת 1840. ספינה עוגנת בנמל חיפה. נמל אמרתי? כפר דייגים קטן ורחוק שנות אור מהנמל עטור המנופים והמזחים המוכר לנו היום. ספינה? גיבוב של קרשים מחוברים יחדיו שהטלטל על הגלים מחופיה של אלג'יר בואכה חופי ארץ ישראל. שיט חתחתים, אך כל מי שהיה על הסיפון וראה את הכרמל מתנשא הרגיש כאילו הוא נמצא בשיט תענוגות ומגיע לגן עדן עלי אדמות – ארץ ישראל!

פרץ מידע ובינה מעלה שאלות, חושף תשובות, מבקש הוכחות, נובר בנשכחות. הכול נושב עם רוח החיים זהו מצעד הרוח, זוהי דרך מעש לנשמה החסויה. נכון יהיה לנצל את פרץ הבינה ליציאה אל רוחות הגליל, אל המקום שבו נושבות רוחות של מדרש דעת ושל הלכות הבורא. 

יורם טהר לב תיאר בשיר דינמיקה משפחתית שכל אחד מאיתנו חווה בשלב זה או אחר בחייו, וזה מחזיר אותי למשפחה הפרטית שלי. גדלתי במשפחה "רגילה": שני הורים, אחות בכורה ואני הצעירה. משפחה ממעמד לא גבוה שהייתה עסוקה רוב הזמן בהישרדות כלכלית. אבא היה עובד מדינה ואימא עקרת בית. 

ראש השנה בפתח. גם השנה נבקש סליחה ממי שפגענו בו, נשליך את חטאינו לים וכמובן – לא נוותר על אכילת תפוח בדבש כדי שתהיה לנו שנה מתוקה. נוכל לבקש שגם השנה של יצרניות הדבש שלנו, הדבורים, ההולכות ונעלמות, תהיה מתוקה יותר.

בספר שיריו של בנימין כספי, לצד השיר "השפן הקטן שכח לסגור הדלת הצטנן המסכן וקיבל נזלת" (1934), מוצגת תמונה של ארנבון או ארנב. גם בספרים שבהם מופיע שירה של  מרים ילן שטקליס "הגברת שפנפנית" (1958), "לשפן יש בית בין עצי הזית", מופיע בדרך כלל ציור של ארנבון.

בשנים 1948-1940, פעל בעתלית, תחת שלטון המנדט הבריטי, מחנה מעצר למעפילים. המעפילים היו עולים שהגיעו ארצה בדרך בלתי ליגאלית. למחנה המעצר הגיעו צעירים ומבוגרים וגם משפחות וילדים ולכולם היה חלום משותף: להגיע לארץ ולחיות בה. הילדים שהגיעו למחנה חוו חוויה שהשפיעה עליהם רבות, חוויה שהיו מהולים בה שמחה ועצב. שמחה על שהגיעו לארץ ישראל, ועצב על שהם כלואים במחנה מעצר. 

בימים אלה, כשעם ישראל מתיישב לחגוג את חגי ישראל וכשבני משפחה נאספים סביב שולחן החג באים להאיר, אנו את סיפורם של אסירי כלא עכו בתקופת המנדט הבריטי, שבעת מאסרם הורחקו מבני משפחתם ומחבריהם ואף על פי כן הצליחו לשמור על קשר איתם.

לפני 74 שנים, הוצא להורג הקצין היהודי היחיד במדינת ישראל: סרן מאיר טובינסקי. זה קרה בשלושים ביוני 1948, כחודש וחצי לאחר הקמת המדינה. ימים של מעבר ממחתרות לצבא, לצה"ל. ימים קשים של מלחמת קיום, ומעל הכול ריחפה רוח המצור על ירושלים. שילוב של כמה דמויות מפתח וחשד לבגידה הם שהביאו לתוצאה הטרגית. 

המקום: חורשה בסמוך לכפר אוריה (אולי במקום זה נהג גורדון לכתוב כשגר כאן כשהיה חבר בחבורת סג'רה בשנת 1913). המשתתפים: קבוצת מבוגרים תושבי הסביבה שהתאספו יחד ללמוד את "האדם והטבע" שגורדון כתב: "עולם מלא לפנינו, מרחבים, מרחקים, מעמקים, חיים, אור לאין תכלית ואין חקר – טבול, בן אדם, בתוך מעמקי הים הגדול הזה, פתח כל חדרי לבך וכל בתי נפשך לזרם החיים והאור – חיֵה! 

כבר הרבה זמן שאתם רוצים לצאת לטיול כל המשפחה יחד. סוף כל סוף הגיע היום המיוחל, ואתם מארגנים תיק, מארגנים ארוחת בוקר, מארגנים את הילדים ויוצאים לדרך. נכון, בין לבין היה גם קצת בכי, ואולי קצת לחץ, אבל הי – אתם בדרך, עשיתם את זה!

לפני שנים מספר, הוזמנתי לפגישה ולאימון עם אנשי צוות בכיר באוניברסיטת טוקיו. המפגש התקיים ביום שבת, וכיוון שאני שומר שבת, תכננתי ללכת ברגל מבית חב"ד שבו לנתי עד לאוניברסיטה. לא בדקתי מה המרחק מבית חב"ד לאוניברסיטה (אולי בשל ביטחון עצמי מופרז), הערכתי שאלך שניים שלושה קילומטרים לכל היותר עד לאוניברסיטה.