חזרה למאגר הכתבות
עכובית הגלגל, פולקלור ושירים
בוטנאי ומשורר ישראלי, פרופסור אמריטוס במכון לאבולוציה ובחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה.
במקורותינו, רבים שמות הקוצים למיניהם, אך רק בודדים מהם מזוהים כיום בוודאות:
"וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן לָכֵן בְּתֵת יְהוָה אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי וְדַשְׁתִּי אֶת בְּשַׂרְכֶם אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים" (שופטים ח, ז). "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, יז). "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, יח). "בֵּין שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ" (איוב ל, ז). "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַה' לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לא יִכָּרֵת" (ישעיהו נה, יג). "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עַלה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (משלי כד, ל-לא). "וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה" (ישעיהו לד, יג).
מתוך הפסוקים הללו, עולים לפנינו שפע של מיני צמחים קוצניים: חוח, חרול, קמוש, ברקן, נעצוץ, דרדר. האם מקרה הוא שרוב הקוצים נמצאים בקצה השדה וכי עונת הופעתם היא הקיץ? צליל המילים קוץ – קיץ – קצה כמו מזמין שיר.
קוצים, יובש ומות צמחים הם סמל חידלון מובהק, כמובע בפסוק הקללה: "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, יח). יש שירים למכביר הזרועים באזכור קוצים ומבטאים הלך רוח של סופיות, של אכזבה ושל ייאוש, כמו שסיכם סנדו דוד:
זְמַן הַיַּלְדוּת
בְקוֹנְכִיַּת נַפְשֵׁנוּ
לְאַט מַתְפִּיח שִׁירֵי קוֹצִים.
(סנדו דוד, "זכרונות", יהלם שחור, הלילה, עמ' 50)
עכובית הגלגל
לכאורה, כל הקוצים דומים זה לזה. ממבט ראשון נראה שזו משימה כמעט בלתי אפשרית להבדיל בין הקוצניים למיניהם, קל וחומר לזהותם באמצעות העלים. את עלי עכובית הגלגל מסגיר העורק האדום הבולט כפס רחב לאורך העלים. עלים אלו סרוחים על פני הקרקע ויוצרים שושנה סביב עמוד הפריחה המופיע באביב. לפני עלות התפרחת, מופיע עמוד הפריחה בהתעבות של ראש השורש הסמוך לפני הקרקע. התעבות זאת קרויה בפי הערבים בשם "ביצי העכובית". ראשים אלו טעימים למאכל, והכפריים הערבים להוטים אחריהם. התפרחת הקוצנית עטויה פרחים בצבע קרם-צהוב בנטייה לגוון אדמדם. כל הראש הקוצני עטוף בעלי מעטפת דוקרניים.
לעת קיץ, העכובית מתייבשת עד לבסיסה ואז מתנתקת מהשורש ונישאת ברוח כמו גלגל, ככתוב: "כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה" (ישעיהו יז, יג). ברור שהנביא התכוון לדבר מה רופף הנפוץ בקלות ברוח. רוב המפרשים כיום סבורים שמדובר באותו צמח הקרוי בפינו עכובית הגלגל.
סוּפָה תְּרַדְפֵנִי
וָרוּחַ
בְּמָחוֹל אַחֲרוֹן,
פָּרוּעַ,
בּקָמַי אֶקֹּם:
מְלֹא כָל הָאָרֶץ
זַרְעִי,
כַּכּוֹכָבִים בָּרוֹם.
(זרבבל גלעד, "גלגל" זמירות ירוקות, עמ' 98)
כֹּל יִנָּשֵׁא וְיִזְרֹם בַּזּוֹרֵם הַזֶּה
אַתָּה מַלְבִּישׁ כֹּל שְׁבִּפְנִימְךָ מִסְתַּחְרֵר,
מִצְטַעֵק לְהִנָּתֵק,
לְהִנָּשֵׂא לְהִתְאַלְעֵל, כְּעָלִים, כְּעַלְעַל -
בִּדְמוּת עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל.
(יהורם בן מאיר [פיצ'י], מתוך: "כתר קוצים", עמ' 16)
אפרים הראובני סיפר: "אחד הבדואים יצא עם רעהו הרחק לשדה. בדרך פרצה ביניהם מריבה, ויקום החזק על חברו להורגו. ויאמר לו הלה: "התאמר בלבבך להרגני ואיש לא ידע? ידוע ייוודע הדבר." וילעג לו הרשע ויאמר: "וכי מי ילך ויוביל את הקול מתוך המדבר הזה?" ויען הלז ויאמר: "הגלגל הזה אשר הרוח מגלגלתו." לימים, הלכו הבדואי ואשתו העירה, בדרך פגשו "גלגל" מתגלגל בסופה, ויחייך הבעל. ותשאלנו אשתו לפשר הדבר, והוא שתק ולא השיב לה כלום. ותפצר בו האישה ותצק לו עד שגילה את הסוד. אחר זמן מה, רב הבעל עם אשתו, והיא צעקה על בעלה: "הלהרגני אתה אומר כאשר רצחת את חברך ואיש לא ידע?" ויתפסוהו, ויודה על פשעו. על כן ימשלו: "הגלגל יוליך את הסוד" – זו נקמתה של העכובית (בקמי אקום).
על סמך ספור זה, הנפוץ בכפרים הערביים, נטבע הפתגם: "העכובית עדי" (אֶלְעַכּוּבְּ בְּיִשְׁהַד, العكوب بيشهد). כלומר: שמעתי מפי האנשים. כפי שנאמר: "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל הכְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר" (קהלת י, כ).
...עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל
מוֹלִיכָה סוֹדוֹת
בֵּין קַיִץ לִסְתָיו,
חָצָב מוֹלֵך עַכְשָׁיו
בְּבָתֵּי הֶעָלְמִין
מְקוֹנֵן עַל מוֹת,
וְאַלּוֹן קָדוֹשׁ
עַתִּיק יוֹמִין
אוֹגֵר חֲלוֹמוֹת.
(אמוץ דפני, בין קיץ לסתיו; "היום הארוך בשנה", עמ' 17)
תפרחת העכובית קוצנית ומרובת עלים החופים זה על זה, ורק החלק הפנימי הזעיר ראוי למאכל. על אדם יהיר שאין תוכו כברו, ייאמר: "אתה כמו עכובית, קליפתך רבה ואתה זעיר" (אִנְתִי מִיתְ'ל אֶלְעַכּוּבְּ זְעִ'ירְ וּקִשְרְ קְתִ'יר, أنت مثل العكوب زغير وقشر كثير). המאכל המותקן מלב העכובית נחשב למעדן יקר ערך. על כן ייאמר על אדם טוב במיוחד: "מתוק מתפרחת עכובית הגלגל" (חִילוּ מִיתְ'לְ שָׁמְלוּךְ אֶלְ עַכּוּבְּ, حلو مثل شملوخ العكوب).
אפרים הראובני סיפר: "אמר הגלגל (עכובית הגלגל) לשברק: "בוא ונתחתן, פנה אליי וראה מה נאה אני ומה נאים עליי הרחבים אשר עליהם גאוותי." ויען השברק ויאמר: "כאשר יבוא חודש אב, אז נתרועע." כלומר: האם תהיה בכלל בחודש אב? המשילו את השברק לאיש קבוע ואת העכובית לאיש זמני הרוצה לבוא בקשרי ידידות. סיפור זה הוא המקור לפתגם: "את העכוב יישא הרוח, והשברק נשאר במקומו" (לְהָו בָטָיֵר אִלְעָאכּוּב אָשֻבְּרוּק, בְּתָם פִי לְאַרְד, الهوا بيطيّر العكوب والشبرق بتم في الأرض)".
צמחי עכובית הגלגל היבשים נישאים גם ברוח קלה, שכן העלים הרחבים והיבשים משמשים כמפרשים. הרעש והמהומה שהם מקימים בהתגלגלם הם אות מבשר רעות. לכן החולם על עכובית הגלגל חולם על פורענות הממשמשת ובאה ומודיעה שמשהו רע יקרה לו.
פיצ'י (הלוא הוא יהורם בן-מאיר) תינה אהבים עם צמחי הארץ בשירתו והקדיש לקוצים ספר שלם בשם "כתר קוצים".
בַּשָּׂדֶה צָמְחוּ קוֹצִים
וְאֵין אִישׁ מְצַמְּחָם אֶל לֵב
עַד מַבָּט מְלַבְלֵב אוֹתָם גִּלָּה
וַיְהִי סְגוֹל כּוֹתַרְתָּם לוֹ לִסְגֻלָּה
וְהָאִישׁ אֵינוֹ עוֹמֵד מוּלָם
אֵלָּא חָשׁ בְּעִגּוּלָם
הַסּוֹבֵב וְסוֹבֵב בְּלִבּוֹ-
בְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָם.
(יהורם בן מאיר [פיצ'י], מתוך: "כתר קוצים", עמ' 15)