חזרה למאגר הכתבות
התנדבות אשקלונית בעת מלחמה
גד סובול הוא היסטוריון, נאמן שימור ומוביל מיזמי מורשת ושימור באשקלון.
אבי ששון הוא ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית אשקלון ויו"ר הועדה המייעצת לשל"ח.
שנינו במקורותינו: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (אבות א, ב).
בכל שנותיו של עם ישראל בגלות, אחד מיסודות שרידותו הרוחנית והחברתית היה גמילות חסדים – ערבות הדדית, עשיית טוב ללא ציפייה לתמורה. בזה התייחד מכל העמים. ההתנדבות עמדה תמיד במרכז החיים החברתיים בקהילה היהודית: ביקור חולים, השתתפות בשמחות ובאבל, מתנות לעניים, הכנסת כלה, פדיון שבויים (האקטואלי היום). בכל עת מצוקה, רוח ההתנדבות של עם ישראל חורגת מכל קנה מידה בינלאומי, וטוב שכך. אחד המוסדות המפוארים שהיהדות יצרה הוא הגמ"חים – גמילות חסדים. דוגמה לכך הם יד שרה ובתי חב"ד ברחבי העולם. אל מוסדות ותיקים אלו, הצטרפה בימינו במלוא תפארתה רוח ההתנדבות הישראלית.
אנו ניצבים היום מול האסון הלאומי שנפל עלינו בשבעה באוקטובר 2023, בבוקר חג שמחת תורה. אסון שקיבל את הכינוי "טבח שמחת תורה". אין היום בית בישראל שלא חווה אובדן, והמספרים מבהילים. במתקפה הפראית, נרצחו ונהרגו מעל 1,100 ישראלים וזרים, רובם המכריע אזרחים, ונפצעו למעלה מ-1,900 אנשים, בהם במצב קשה ואנוש. כמה מהם נפטרו מפצעיהם מאוחר יותר. בנוסף, נחטפו בברוטליות 251 אנשים למנהרות החמאס, בהם זקנים, נשים, תינוקות, ילדים צעירים וחיילים. בתים ורכוש בקיבוצים, במושבים ובעיירות נפגעו קשות ועמדו מפוחמים כעדות לאשר אירע. רבות דובר על אוזלת היד הממשלתית, והיא אינה נושא דיוננו.
עם ישראל, כבכל שעת משבר, התגלה במלוא גדולתו בגילויי רוח התנדבות אזרחית. "אחים לנשק" היו מהראשונים שנרתמו. התארגנה קבוצת "מתנדבי חרבות ברזל", קבוצות אזרחים ויחידים התנדבו לארגוני ההצלה ולסיוע בבתי חולים, בעיקר סורוקה וברזילי – שנשאו לבדם כמעט בנטל הכבד מנשוא. אל בתי חולים אלו הגיעו לסייע עשרות רופאים ואחיות ועובדי עזר, חלקם בדימוס. רבים התנדבו לזק"א ולמד"א. את מקום המוסדות מילאו מתנדבים: סיוע לחיילים במזון, בביגוד, בציוד; סיוע לחיילי מילואים בהחזקת עסקיהם ובדאגה לנשים ולילדים; הענקת טיפול פסיכולוגי לנזקקים לו; הצטרפות לכיתות כוננות; עזרה לחקלאים ולעסקים קטנים; אירוח המפונים מבתיהם ועוד.
בפיסת הארץ הקטנה שלנו, אשקלון מוכת הטילים, התגלתה רוח ההתנדבות במלוא היקפה. להלן שני סיפורים קטנים המציגים את הכלל: רוח ההתנדבות בבית הספר המקיף ו' כדוגמה להירתמות מערכת החינוך למעשי התנדבות רבים וחשובים, וסיפורו של החובש חנן קדוש המתנדב בקבוצת "איחוד הצלה" – עוד פלא התנדבותי ישראלי.
קצת על בית הספר מקיף ו' שבשכונת אגמים, שנפתח בשנת הלימודים תשע"ט (ספטמבר 2018): תהילה גואטה מנהלת את בית הספר, והיא חרתה על דגלה לעודד למעורבות חברתית פעילה בקרב אוכלוסיית בית הספר בעלת המורכבות הגדולה. כותר ההתנדבות הוא "האחים". בית ספר זה פורץ דרך גם בתחומים נוספים, כמו התחלת פיילוט לימודי בינה מלאכותית AI ולימודי ניתוח מידע Data Analyzer לבגרות. בשנה כה קשה ומאתגרת, קיבלו 41 תלמידים באשקלון את פרס ראש העיר להתנדבות, בהם שני תלמידי מקיף ו'. אחד ממיזמי ההתנדבות בבית הספר היה סיכום מסע התנדבות של כיתות י"ב, בני המחזור הראשון של בית הספר, שהסתיים בתשפ"ד. במיזם זה, שקדו התלמידים על פעילויות התנדבות וסיכמו אותן בחוברות.
בתקופת המלחמה המשיכו תלמידי כיתות ז'-י"ב בהתנדבות במוסדות ציבוריים כגון: בבית אבות ('הלפרין'), בית חולים ברזילי במחלקות האשפוז, מגן דוד אדום ועוד. מרבית ההתנדבות נעשתה בימים בהם לא התקיימו לימודים באופן סדיר. במסגרת פעילות במועצת הנוער של אשקלון , סייעו התלמידים בחלוקת מזון וליווי קשישים בודדים בביתם. עם החזרה לשגרת לימודים בבית הספר המשיכו באופן מאורגן, לסייע לחקלאים באזור.
סיפור ההתנדבות השני הוא של החובש המתנדב חנן קדוש. חנן נולד בלוד בשנת 1987 ובגיל 17 החל לסייע בפרנסת המשפחה הגדולה. אחרי השירות הצבאי, התחתן ונולדו לו ארבע בנות. את פרנסתו מצא בבישול. כשפרצה הקורונה בשנת 2020, התיישבה המשפחה באשקלון, וחנן החליף את מקצועו ונהיה לחובש באגף הרווחה של העירייה ובארגון איחוד הצלה (ארגון שנוסד ב-2006 ובשנת 2023 היו בו 6,500 מתנדבים).
"שבת, שבעה באוקטובר, אני כונן", סיפר חנן, "בשעה 6.20 בבוקר, מתקשר אליי שוטר התנועה ש' ממחסום יזום בצומת זיקים בכביש 4 (בדיקות אלכוהול לנהגים, דבר שבשגרה). הוא מספר ששני צעירים שברחו הגיעו אליו במכוניתם כשהם ירויים בגב." חנן הגיע במכוניתו, נושא תיק רפואי וחבוש שכפ"ץ וקסדה ובכיסיו אקדח טעון ושלוש מחסניות. השוטר כבר הניח את אחד הפצועים בניידת וטס איתו לברזילי. הצעיר השני נעלם. השטח מיוער. "אני מתחיל לחפש אותו, אבל קולות ירי מנשק שאינו צה"לי מבהירים לי שאני ואקדחי חייבים לסגת." רכב מסתערבים עוצר ליד חנן ואחד היושבים בו מושיט לו טלפון. על הקו בתו של אותו איש כוחות הביטחון זועקת לעזרה, היא נמצאת באורים. "הוא מבקש שאצטרף אליו לשם. בצער רב אני מסרב כי מגיעה ניידת משטרה עם צמיגים נקובים ובה ארבע שוטרות פצועות ושוטר מג"ב."
חנן מעביר את הפצועים למכוניתו ודוהר לאשקלון, אך לא לברזילי, אלא לתחנת המשטרה. שם צוות רפואי מטפל בפצועים. השוטרות, כולן מיחידת שח"ם (שירות חובה משטרתי), היו פצועות קל ולאחר טיפול השתלבו במשמרת. "השעה בערך 8.30. עוד לא אכלתי. ומגיע אמבולנס מפתח תקווה שנקרא לסייע לנו. אני מצטרף אליו."
כאן מתחיל מסעו הארוך, הקשה והמטלטל, שלא לומר המסוכן, של חנן. מסע ארוך ללב המערבולת המלחמתית המתחוללת בעוטף עזה. למראה החללים, חנן, על אף היותו שומר שבת, מבקש סיגריה. לצד מתנדב נוסף באיחוד הצלה, הוא מתחיל לסייר בשדרות. השניים אוספים חללים ופצועים למרכז איסוף, והכול כשהמחבלים עדיין מתרוצצים בעיירה. השעה 1.30 בלילה, עד רגע זה חנן כמעט לא שתה ולא אכל. עכשיו הוא יוצא למנוחה טרופה בבית, ולאחר שלוש שעות חוזר לעוטף.
"אנחנו רגילים למראות קשים, למשל בתאונות דרכים, אך מה שחוויתי בימי הלחימה בעוטף לא דומה כלל. ולא רק בגלל מספר הפצועים והחללים." חנן משתתק לרגע ואז מוסיף בגאווה ובהתרגשות: "כמה מילים על בית החולים ברזילי. כבר בשעה הראשונה, הגיעו אליו מכל מקום מתנדבים: רופאים, פרמדיקים, אחים ואחיות וכוחות עזר. באו בבגדי שבת, חלקם מבית הכנסת, רובם המכריע גמלאים. בחדרי הטראומה הונחו מזרונים על הרצפה, והצוותים הרפואיים עבדו כמעט ללא מנוחה. כל פעם שהגעתי, מצאתי עצמי מסייע כחובש לאחד הרופאים או הפרמדיקים. והם עשו נפלאות."
לסיכום: אשקלון היא בין הערים המצטיינות בנושא ההתנדבות. די לציין את "בית המתנדב" ואת פעילותם של מאות מתנדבים – צעירים ומבוגרים, עצמאית ובחסות העירייה – בתחומים רבים: רווחה, טיפול בילדים ובנוער, תרבות וחברה, בריאות (מד"א, בי"ח ברזילי), איכות הסביבה, שימור אתרי מורשת ועוד. "וכל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה – הקב"ה ישלם שכרם" (מתוך תפילת השבת).