חזרה למאגר הכתבות
סיפורה של פלוגת בריק בקרב גשר פירדאן
אריאל וייס הוא ממונה פרוייקטים ותוכניות חינוכיות במינהל חברה ונוער.
"אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי נצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא מצדה, תל-חי וגטו ורשה – מקומות שבהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם היהודי, שרשרת היסטורית רצופה של עמידה יהודית על הנפש." (מתוך נאומו של רא"ל דוד אלעזר, דדו, ביום השואה 1973).
כדבריו של דדו, ערך העמידה היהודית על הנפש, ערך הרעות וערך ההקרבה באו לידי ביטוי גם בקרב על גשר פירדאן. מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום שבת – יום הכיפורים, שישה באוקטובר – בהפתעה גמורה. צבא מצרים צלח את תעלת סואץ בעזרת סירות וגשרים, כבש חלק מקו המוצבים הראשון והחל בצבירת כוחות להבקעת הקו הישראלי ולכניסה לתוך סיני. כוחות צה"ל לא היו ערוכים למלחמה.
ביומיים הראשונים של המלחמה, עסק הצבא בעיקר בניסיונות חילוץ של חיילי צה"ל מהמוצבים המכותרים. ניסיונות שנכשלו ברובם ועלו במחיר דמים גבוה. הלם ההפתעה שאחז במפקדי צה"ל היה עצום, השליטה באירועים בשטח הייתה נמוכה, ותמונת המצב שהתגבשה בפיקוד העליון הייתה חסרה מאוד. במציאות כזו, לא התאפשר לנהל את המלחמה וודאי לא לנסות ליזום מהלכים מבצעיים לשינוי המצב.
האלוף במילואים יצחק בריק, שהיה אז מ"פ במילואים, גויס בחופזה בעיצומו של יום הכיפורים כיתר חייליו וחבריו לגדוד 113. הם הגיעו לימ"ח שליד קריית מלאכי ונוכחו לראות כי הטנקים עומדים עירומים ללא כל ציוד עליהם וכי אין כל סימן לכוננות, ולו הבסיסית ביותר, למלחמה.
זיווד הטנקים נעשה באיטיות עקב חוסר בציוד, ובשעה 18.00 פקד מפקד הגדוד, סא"ל אסף יגורי, כי כל טנק שמוכן יצא לדרך על מוביל לכיוון שטחי ההיערכות בסיני. הנחיה זו הייתה חריגה מאחר שלרוב צוברים קודם כוח משמעותי ורק לאחר מכן מתחילים בתנועה לשדה הקרב. אולם הידיעות שהגיעו משדה הקרב היו כה קשות – הקו נפרץ וכוחות מצריים פולשים למדינת ישראל, חיילי המוצבים נופלים בשבי וישנם הרוגים רבים – שהתחייבה קבלת החלטה חריגה ונכונה כזו.
מתוך 11 טנקים, הצליחו לזווד שני טנקים בלבד. אלו הועמסו על מובילי טנקים ויצאו לכיוון סיני.
הפקודה הייתה לפרוק את הטנקים מהמובילים בנקודה המרוחקת שלושים ק"מ מתעלת סואץ, שם יחכה להם נציג אוגדת 162 של אברהם אדן (ברן) ויכווין אותם לאזור הלחימה. כשהגיע בריק עם המובילים לנקודה המתוכננת, לא חיכה כל נציג אוגדתי. בריק, בהחלטה שנבעה מתוך תחושה פנימית ללא כל הסבר רציונלי, החליט לפרוק את הטנקים ולהמשיך בתנועה מבצעית. בהמשך הדרך, עלה הכוח על מארב נ"ט של קומנדו מצרי. הכוח ניהל לחימה עיקשת, ובמהלכה אף נפצע בריק. הקרב הסתיים בהשמדת הכוח המצרי ובפתיחת הציר למעבר יתר כוחות הגדוד והאוגדה לכיוון התעלה.