חזרה למאגר הכתבות
כרמלית נאה והצלב
אמוץ דפני הוא בוטנאי ומשורר ישראלי, פרופסור אמריטוס במכון לאבולוציה ובחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה.
סאלח עקל ח'טיב הוא מורה לשל"ח בעבר וכיום מורה דרך וחוקר פולקלור צמחי ארץ ישראל.
מתוך הספר: "צמחים שדים ונפלאות"- צמחי ארץ ישראל בפולקלור/ אמוץ דפני וסאלח עקל חטיב, 2017 הוצאת העולם החדש
הכרמלית היא בין פרחי האביב הראשונים. נוכל לחזות במרבדי פריחת הכרמלית בין החודשים דצמבר לאפריל בכרמל, בגליל, בגולן ובהרי יהודה, במיוחד על גבי גלי אבנים החשופים לשמש, בקרקעות שטוחות מאוד, על גבי סלע או בדרדרות אבני בזלת וגיר. פריחה מוקדמת שופעת היוצרת כתמי צבע עזים אופיינית לצמחי משפחת המצליבים, כדוגמת חרדל, צנון וכרמלית.
הכרמלית הנאה היא עשב חד שנתי ממשפחת המצליבים. גובהו כ-40-15 ס"מ, העלים שלו מחולקים לאונות רחבות שאורכן כסנטימטר, ואף הן מחולקות. פרחי הכרמלית הם ורודים או בצבע לילך, בעלי ארבעה עלי כותרת בסידור דמוי צלב, וכל אחד מהם מתרחב בקצהו ומפורץ בראשו בדומה ללב הפוך. הפרחים ערוכים באשכול, פורחים בזה אחר זה, בגווני סגול ובכל פעם מבליט הצמח כלפי מעלה את הפרח התורן, כך שמרבד הפריחה של צמח זה זוהר במשך שבועות רבים. הצבע העז מושך את המאביקים, אך גם טורפים למיניהם האוכלים את הצמח. בהתאמה לכך, צמחי המצליבים מכילים חומרי הגנה כימיים (שמני חרדל חריפים) המגנים עליהם מאכילה של חרקים ושל צאן. הכרמלית הנאה היא מין אנדמי (בעל תפוצה מוגבלת), ותפוצתו מוגבלת לישראל ולסוריה. באזורים אחרים של הים התיכון, צומחים שמונה מינים אחרים של כרמלית. אך בישראל, כאמור, נפוצה הכרמלית הנאה בלבד.
פרי הכרמלית הוא תרמיל שאורכו שלושה-חמישה ס"מ, והוא פחוס מאוד ודק. זרעיו רקועים, חסרי כנפיים ומספרם חמישה-שמונה בכל תרמיל.
ביישוב עילאבון, נהוג בפסחא לקשט את "עריסתו של ישו" בכרמלית, המכונה באיקרית ובעיילאבון סוּלָיְיבִּי, صليبي, מלשון צלב, משום שהצמח דומה לצלב. הנוצרים בנצרת קוראים לכרמלית צָ'לִיבִּיָה, صليبيّة, גם כן מלשון צלב. הילדים בפסוטה מכנים צמח זה בשם סוּלְבָאן יָשוּעָ, صلبان يسوع, הצלב של ישו. ברובע הארמני בירושלים משתמשים בשמות סָלִיבִּי ווַרְדְ אִ'סָּלִיבּ, ورد الصليب, פרח הצלב.
בעונה שבה ישו נצלב, פורחת מתחת לעצי הזית ציפורנית מצרית. בפאסוטה היו הילדים הולכים לשדה וקוטפים זרים של ציפורנית מצרית (הדומה אף היא לצלב, אך יש לה חמישה עלי כותרת בעוד לכרמלית יש ארבעה) ומשלבים אותם בזרי הפרחים שהציבו בכנסייה. במע'אר, נשים המלקטות ציפורנית מצרית (בערבית סַמַמִיכַה سمميخة או סְנֵיְבְּחַ'ה سنيبخة או סְנַבִּיחַ'ה سنبيخة ), שעליה נאכלים, טועות לעיתים ואוספות במקומה את הכרמלית הנאה (שאינה אכילה). נשים יודעות דבר צוחקות על האחרות: "מה זה ליקטת מָסיִריִנָה (مصيرينة)". השם מסירינה בא מהמילה "נסיריני", מלשון נוצרים, לציון הפרח הדומה לצלב.
בכנסיות שבמנזרי הכרמליתים בסטלה מאריס בחיפה ובמוחרקה שבכרמל ראינו זרים של כרמלית נאה שפרחיה בתבנית צלב מלטה. לצלב זה שמונה קצוות, האמורים לסמל את התכונות המציינות את אבירי המסדר: נאמנות, צדיקות, כנות, אומץ, כבוד ותהילה, בוז למוות, עזרה לעני ולחולה וכבוד לכנסייה. השם האנגלי לכרמלית נאה "Maltese Cross Ricotia", המופיע באתרים רבים, הוא המצאה מאוחרת תוצרת הארץ של בוטנאים שראו חשיבות בהענקת שם אנגלי לכל צמח בר. לפיכך ברור שכל קשר בין מראה הצמח, הדומה לצלב מלטה, ובין מסדר הכרמליתים מופרך מעיקרו. למען הדיוק הבוטני, נציין שצמח זה אינו מצוי כלל במלטה. כאשר עוזי פז, ביולוג ופעיל סביבה מחלוצי שמירת הטבע בישראל, שאל את ראש המסדר הכרמליתי בסטלה מריס על אודות קשר אפשרי בין הצמח למסדר, הוא נענה: "כן, גם אני שמעתי על כך."
בשלושה פסיפסים ביזנטיים מופיעים פרחי כרמלית נאה: האחד בפסיפס שהיה בכנסיית המולד בבית לחם, השני בבית דיוניסוס בציפורי והשלישי בפסיפס בחמאם בבית שאן. ד"ר רבקה בן ששון, שחקרה את הנושא וזיהתה את הצמחים, העירה: "אני יכולה לשער שהפרח נבחר אולי באמת בגלל היותו דומה לצלב. גם הצלב האורתודוקסי הוא שווה צלעות."
נראה, אפוא, שהקשר של הכרמלית הנאה למסדר הכרמליתים אינו מבוסס, למרות הפיתוי הרב לסיפור יפה. הקשר של הצמח לנצרות מובע דווקא בשמות הערביים למין זה. סביר להניח שהשם העברי נקבע משום תפוצתו הרבה של הצמח בכרמל. שם זה מופיע לראשונה במגדיר לצמחי הארץ שהופיע ב-1955.
מתוך הספר: "צמחים שדים ונפלאות"- צמחי ארץ ישראל בפולקלור/ אמוץ דפני וסאלח עקל חטיב, 2017 הוצאת העולם החדש
הכרמלית היא בין פרחי האביב הראשונים. נוכל לחזות במרבדי פריחת הכרמלית בין החודשים דצמבר לאפריל בכרמל, בגליל, בגולן ובהרי יהודה, במיוחד על גבי גלי אבנים החשופים לשמש, בקרקעות שטוחות מאוד, על גבי סלע או בדרדרות אבני בזלת וגיר. פריחה מוקדמת שופעת היוצרת כתמי צבע עזים אופיינית לצמחי משפחת המצליבים, כדוגמת חרדל, צנון וכרמלית.