חזרה למאגר הכתבות
על טיילת ים המלח ועל סביבתה מזווית אחרת
טל בראון הוא יועץ אסטרטגי ויזם חברתי ועסקי.
ההולכים, הרצים או הרוכבים בטיילת המלונות שלאורך חוף ים המלח, למעשה לאורך הבריכות המלאכותיות, ודאי מודעים לערוצים היורדים ממערב וחוצים את כביש 90 ואת הטיילת מתחת לגשרוני הבטון ונשפכים לים. בימים גשומים במיוחד, מראה השיטפון היורד מההרים ומתמזג לבסוף עם מי הים מרהיב ומושך לא מעט ציידי שיטפונות, מטיילים, חובבי טבע וסתם סקרנים. בימים יבשים יותר, כשבטוח לטייל בערוצים, אפשר לפנות מהכביש מערבה ולטייל באחד הנחלים.
מדלגים בין כמה נחלים ומצד אחד
ערוצו של נחל זוהר הוא אחד היפים שבערוצי האזור, ואפשר להגיע אליו בקלות בהליכה רגלית מקבוצת המלונות הדרומית הסמוכה ליישוב נווה זוהר. למי שאינו שוהה במלון קרוב, מומלץ להחנות את הרכב בנווה זוהר ומשם ללכת רגלית במעלה הנחל לאורך מסלול המסומן בירוק. ראוי לציין כי לאורכו של הערוץ עד למצד זוהר יש דרך עפר העבירה לכל כלי הרכב, כולל אוטובוס.
ההליכה לאורך פיתוליו של הערוץ קלה ונוחה יחסית, יש במסלול פינות מוצלות למנוחה תחת עצי שיטה או למרגלות סלעים שבין מצוקים, במיוחד במקומות שהנחל נהיה צר יותר. לאחר הליכה נינוחה לאורך כשלושה ק"מ ולאחר עקיפת מפלונים קטנים בדרך, מגיעים לאתר הארכיאולוגי מצד זוהר.
המצד הוא למעשה מצודה קטנה מהתקופה הרומית-ביזנטית הבנויה בסלעי קירטון וחוואר וחולשת על סביבתה הקרובה, בעיקר על הדרך הקדומה ועל מעלה זרון – שהיו נתיב מסחר חשוב בימי קדם. לצד המצד, שאליו אסור להיכנס, נמצאים בור מים מטויח עתיק וסכר שיועד ללכידת מי השיטפונות ולהזרמתם אל הבור. בהמשך הערוץ, במרחק עשרות מטרים בודדות מהבור ומהסכר, נמצאים גבי מים לא עמוקים ומגלשת סלע טבעית. כאמור, אפשר להגיע אל המצודה ברכב ולהחנותו בסמוך. לאחר הביקור במצודה ובגבים, אפשר לחזור למלונות או לנווה זוהר בהליכה בדרך העפר המסומנת בצבע כחול ואפשר לחזור על עקבותינו דרך הערוץ שבו באנו.
מי שעיתותיו בידיו ומחפש אתגר משמעותי קצת יותר יכול להאריך את המסלול ממצד זוהר לכיוון צפון ולפנות בסופו מזרחה לאזור הטיילת המחברת בין אזורי המלונות של ים המלח. כדי להשלים את המסלול, יש להמשיך מהמצד לאורך נחל יזרח במסלול המסומן בצבע שחור, לחלוף על פני הר יזרח החולש על מלונות ים המלח ולהתחבר לנחל רום הנשפך בסופו אל ים המלח כ-300 מטר צפונית למלונות נווה זוהר. בעונות גשומות, כשיש סכנת שיטפונות, אין ללכת במסלול זה, אך אפשר בהחלט לעמוד על הגשר העובר מעל הנחל ולצפות בבטחה בזרימתו.
הטיילת ומה שמעליה
הטיילת שלאורך החוף מספקת מראות יפים המשתנים בחלוף הזמן, עם חילופי עונות השנה, לפי תנאי התאורה ולפי מצבו של ים המלח. המראות הנשקפים בעת זריחה שונים מאלו הנשקפים בעת שקיעה, המראות בעונה אחת של השנה אינם דומים למראות בעונה אחרת, העננות משתנה כמו גם מראה השתקפות ההרים בים בזמנים שונים. כל אלו מציגים מופע מרהיב של אורות ושל צללים. מצבו של ים המלח משפיע אף הוא על החוויה בשל תבניות מלח שונות הנראות לאורך הגדה – מפטריות מלח לבנות בגדלים שונים ועד צורות מגוונות, כיד הדמיון הטובה, המספקות הזדמנויות לצילומים מרהיבים גם אם אינכם צלמים מקצועיים.
במקומות מסוימים, אפשר לגשת אל מעין רצועות מלח, לשונות ומשטחים, המשתרעות מהיבשה לים. בזמנים מסוימים, אפשר לקבל אישור ללכת כמה עשרות מטרים לאורך אחת הסוללות המלאכותיות המפרידות בין בריכות המלח. הליכה על הסוללות או לצד הלשונות תחשוף בפניכם צורות מלח מגוונות במים ואת הנוף הנשקף מכיוון מזרח למערב.
למי שמיצה את ההליכה לכל אורכה של הטיילת – המשתרעת על פני 11 ק"מ: מהפנייה לאתר השאיבה P5 ועד אזור נווה זוהר – מומלץ לעבור לצידו המערבי של כביש 90, לטפס כמה מטרים וללכת לאורכה של דרך העפר.
דרך זו נחצבה בצלע ההר בראשית שנות החמישים של המאה ה-20 בידי חיילי צה"ל, בעיקר מחיל הנדסה, בסיוע בני הנוער הקיבוצי. הייתה זו דרך יבשתית ראשונה שאפשרה תנועת רכב וקישרה הלכה למעשה בין סדום לקיבוץ עין גדי. התנועה הרכובה בה עד עין גדי נעשתה באמצעות ג'יפים ויתרה בהדרגה את הצורך לשוט בסירות דרך הים או להצניח ציוד מהאוויר, כפי שנעשה בראשית הקמתו של הקיבוץ.
לאורכה של הדרך המשובשת, העבירה כעת רק להולכי רגל, מוצבות חביות בטון חלודות לצד קירות תמך שסימנו את התוואי המקורי. כן נמצאים לאורכה שרידי עמודי חשמל ישנים מעץ שאינם בשימוש כבר שנים רבות. הדרך אינה רציפה ונקטעת בכמה מקומות, אך באמצעות מעקפים פשוטים אפשר להתגבר בקלות על האתגר ולהמשיך בהליכה אגב צפייה מגובה אל ים המלח ואל טיילת המלונות, אל ערוצי הנחלים הנשפכים לים המלח ועוד.
סמוך לדרך העפר שעל צלע ההר, כשני קילומטרים דרומית למסעף המוביל לתחנת השאיבה P5 וצפונית לתחילת מעלה יאיר, יש מנהרה מסתורית החסומה ואסורה בכניסה מפאת סכנה לחיי אדם. פתחה של המנהרה אינו גלוי לעוברים ולשבים הנוסעים בכביש 90 או המהלכים להנאתם בטיילת, ורק גדר ישנה המקיפה את המקום רומזת על הימצאותו של אתר מסוים בנקודה זו.
לסקרנים שמטפסים מעלה כדי לצפות מקרוב בפתחה של המנהרה (בלי להיכנס אליה חלילה), נספר כי מדובר במנהרה באורך כ-530 מטר המסתיימת במאגר מי תהום שנקווים בה. כרייתה החלה בטקס שנערך במקום ב-28 במאי 1981 בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון דאז מנחם בגין. מלאכת הכרייה הסתיימה טרם עת בשנת 1983, או ליתר דיוק נעצרה, בעקבות החלטה לעצור את המיזם כולו ולא להשלימו כמתוכנן לאורך 1,400 מטר.
המנהרה הייתה אמורה להיות חלק ממיזם לאומי גדול בשם "תעלת הימים", ששאף לחבר בין הים התיכון לים המלח ושאף לנצל את השיפוע בחלקו זה של מצוק ההעתקים להפקת חשמל. כאמור, התוכנית נזנחה מסיבות שונות, והמנהרה עברה לשמש למטרת מחקר של חברת החשמל לתקופת מה, עד שננטשה לחלוטין ונחסמה בלבנים גדולות. אפשר לסכם ולומר כי המנהרה נותרה השריד היחיד בשטח, מעין אנדרטה, לחזון תעלת הימים שטרם מומש.
לסיכום, אם אתם מתארחים במתחם מלונות ים המלח או בסביבתו, או אם סתם בא לכם לשנות קצת אווירה וללכת בשבילי ההיסטוריה והמורשת, מומלץ לטייל בסביבת ים המלח מזווית קצת אחרת.