חזרה למאגר הכתבות
מסע בשיתוף פעולה – שביל עין כרם
צוות כתיבת תוכן החלה"ט והיחידה לסימון שבילים
הסיפור מתחיל בשכונה שלווה ופסטורלית בדרום מערב ירושלים, שכונת עין כרם. בין טרסות חקלאיות עתיקות, בוסתנים ומעיין, התקיים לאורך ההיסטוריה כפר שאנשיו התפרנסו, כפי שמעיד שמו, מחקלאות. המסורת הנוצרית מספרת כי בכפר זה נולד יוחנן המטביל, שהטביל את ישו לראשונה ונחשב המבשר את בואו. משום כך, יש בכפר מוסדות נוצריים, כנסיות ומנזרים פעילים.
בתקופת המנדט הבריטי, היה במקום כפר ערבי שהתאפיין במבני אבן נמוכים ושימש חלק מהעורף החקלאי של העיר ירושלים. המקום ננטש במלחמת העצמאות, ואת מקומם של היושבים בבתים היפים תפסו עולים יהודים, והכפר היה לשכונה בירושלים. לאורך השנים, שמר הכפר על אופיו השקט, על השטחים הירוקים שסביבו ועל סגנון הבנייה האותנטי והיה אבן שואבת לאומנים שעברו לגור בו, לעולי רגל נוצריים ולתיירים מהארץ ומחוצה לה שבאו לבקר בו.
לאחרונה, סומנו תוואים חדשים לשביל ישראל ולשביל סובב עין כרם. בתכנון ובביצוע של השבילים הללו, באו לידי ביטוי המאפיינים הייחודים של השכונה: אתרים נוצרים וטרסות חקלאיות. השבילים מאפשרים למטיילים לחוות את האופי הכפרי-עירוני שיש לשכונה להציע.
כאשר תוכנן שביל ישראל, באמצע שנות התשעים, נמנעו המתכננים מסימון השביל בתוך יישובים ובשטחים עירוניים במחשבה כי יש להימנע מכניסה לאזורים אלו במהלך טיול בטבע. משום כך, תוואי שביל ישראל הגיע לקרבת ירושלים, אך לא נכנס אל תוך העיר ולא ליישובים ולערים אחרים בארץ. התוואי המקורי עבר סמוך לעיר, בהרי ירושלים, דרך שביל המעיינות שלאורכו מעיינות מפורסמים כמו עין חינדק, עין תמר, עין עמינדב.
שביל ישראל הרשמי נחנך ב-1995. עם השנים, הביאו המציאות והניסיון לריכוך כללי התכנון שלו. פיתוח מואץ בשרון אילץ את המתכננים להעביר את תוואי שביל ישראל ב-2003 מפנים הארץ אל קו החוף של הערים נתניה, הרצליה ותל אביב. המטיילים הגיבו בחיוב לשינוי וחשפו יתרונות במעבר דרך יישובים או בקרבתם: הדבר הקל עליהם את ההצטיידות בחנויות שונות ואיתור מקומות לינה. יתרה מכך, הדבר הוסיף עניין וגיוון למטיילים באפשרות להכיר גם יישובים וערים בטיול בשביל ישראל.
בשנת 2015, ביוזמה משותפת של החברה להגנת הטבע, קק"ל, רשות הטבע והגנים ועיריית ירושלים, החלו בתכנון להעברת שביל ישראל דרך העיר ירושלים. בתהליך תכנון ארוך – שנמשך כשנתיים ודרש שיתופי פעולה עם גורמים שונים: עיריית ירושלים, ועדי שכונות ובעלי קרקעות פרטיים – תוכנן התוואי. כפי שציינו בכתבה בעל"ה 13 ("איך שביל נולד"), לא רבים יודעים שסימון השבילים בארץ מבוצע בידי גוף אזרחי ציבורי ואינו מוגדר בחקיקה כלשהי.
מרגע שהחברה להגנת הטבע מביאה רעיון לסימון שביל חדש לפתחה של הוועדה לסימון שבילים, מתחיל תהליך ארוך שבו נבדקים כל התנאים לקיומו של השביל. תכנון שביל וביצועו דורשים שיתוף פעולה בין גורמים האחראים על השטחים עצמם, אקולוגיים, אנשי סביבה ותושבי המקום. בסופו של דבר, השביל עצמו מתוכנן ומבוצע הסימון. התהליך כולו יכול לארוך שנים.
כבר בשלב התכנון של השביל החדש לירושלים, היו מתושבי עין כרם שבירכו על היוזמה להעביר את השביל בשכונה. מבחינתם, לצירוף השכונה לתוואי שביל ישראל היו שני יתרונות. הראשון: להזמין באמצעות השביל מטיילים נוספים לשכונה. השני: להגן על ערכי הטבע והמורשת שבשכונה, הכוללים שרידי חקלאות עתיקה ובוסתנים, טרסות, שומרות ובורות מים, מפני פגיעה בשל לחצי פיתוח, ולמעשה לקדם את הכרזתה של השכונה וסביבתה כאזור לשימור.
לתושבי שכונת עין כרם היה תפקיד חשוב בתכנון תוואי שביל ישראל החדש, וחשיבות שותפותם בתהליך גדלה כשהתברר ששטחים בסביבת השכונה נמצאים בבעלות נוצרית פרטית. התושבים הם שסייעו לקבל את אישורם של הנזירים והנזירות למעבר השביל דרך שטחים שבבעלות המוסדות הנוצריים. כאמור, לתושבי השכונה חשוב מאוד לשמור על אופייה של שכונת עין כרם. על כן, הם התמקצעו בבנייה מסורתית באבן יבשה – בנייה באבנים שנאספו בשטח ללא שימוש במלט כלל. טכניקה זו תרמה רבות גם בביצוע תוואי השביל החדש. תושבי השכונה הם אלה שבנו בטכניקת בנייה ייחודית זו את חיבור השביל לשכונת קריית מנחם דרך מדרון תלול בנוי טרסות היסטוריות.
עם סיום בניית המדרגות בין הטרסות והכשרת המעבר בין קריית מנחם לעין כרם, סומן השביל כמתוכנן דרך השכונות, אך הסיפור לא הסתיים כאן. תושבי השכונה לא הסתפקו במעבר של שביל ישראל בשכונה, אלא רצו להציע למטיילים שביל נוסף שיאפשר היכרות מקיפה יותר עם השכונה ועם אופייה הייחודי. על כן הציעו לסמן, בנוסף לשביל ישראל, שביל סביב לשכונה שיעבור בין טרסות, עצי זית ושקדיות ויזמן נקודות תצפית אל השכונה מכיוונים שונים. גם במקרה זה, התושבים עצמם הכשירו את השביל: הם גזמו עצים וצמחייה ופתחו מעברים על גבי טרסות עתיקות ובין כרמי זיתים במורדות שסביב לבתי השכונה.
אפשר להתחיל את ההליכה בשביל הסובב את עין כרם – במסלול ארוך (8 ק"מ) או קצר (4 ק"מ) – מכל מקום שכן השביל מעגלי. מומלץ להתחילו במעיין מרים שמתחת למסגד שבמרכז השכונה – מקום מוכר לכול ונגיש להגעה בתחבורה ציבורית.
אתרים מרכזיים ומוקדי עניין הנמצאים על תוואי השביל: (מוצגים לפי סדר ההליכה המומלץ – ממעיין מרים לכיוון דרום):
- מעיין מרים – הוא המעיין שלידו נפגשו, לפי המסורת הנוצרית, בנות הדודות מרים, אימו של ישוע, ובת שבע, אימו של יוחנן המטביל, בזמן שהיו השתיים בהיריון. סיפור זה מושך לכאן עולי רגל נוצרים רבים מדי שנה בשנה. מעל המעיין, ישנו שריד של מסגד שמזכיר לנו את הכפר הערבי שהיה כאן עד מלחמת השחרור. מהמעיין נמשיך ללכת דרומה בשביל לפי הסימון אל רחוב מעלה האכסניה. ברחוב מעלה האכסניה נמצא מעון סנט וינסנט, שבו מטופלים ילדים עם מוגבלות שכלית קשה עד עמוקה. נמשיך לכמה נקודות תצפית אל מגדלי הפעמונים ואל המבנים הנוצריים – חלק בלתי נפרד מהנוף השכונתי. הבולט בהם הוא מנזר גורני, מנזר רוסי שכיפותיו מוזהבות ומזכירות בצלים.
- באר נעמי ועין סוף – שני מקומות שבהם אפשר לשכשך רגליים במעיין ולהתרענן. השביל עובר גם בעמק התימנים – המקום שבו יושבו עולים מתימן בימים שלאחר קום המדינה. לכל אורכו של השביל נראה עצי חרוב וזית נטועים בין טרסות חקלאיות ושרידי בוסתנים. חלק מהשביל עובר בגן לאומי עין כרם – גן לאומי קטן שהוכרז כדי לשמר את ערכי הטבע והמורשת המקומיים.
שימו לב למפה ולסימון השבילים כיוון שיש שבילים נוספים בשטח, כולל כמובן שביל המפגש עם שביל ישראל החדש.
זמנים מומלצים לטיול בשביל
- בעת חגיגות חג המולד – אז המרחב הנוצרי מתקשט חגיגית לכבוד השנה הקלנדרית החדשה. בזמן זה אפשר גם ליהנות מפריחת השקד הלבנה המרשימה.
- זמני פריחה בהתאם לעונות השנה – חצבים בתחילת הסתיו, חלמוניות וכרכומים בהמשך ופריחת אביב אופיינית ארצישראלית.
- יום הביקור בחודש מאי – היום היחיד שבו מתחם הכנסייה הרוסית נפתח, והכנסייה מקיימת תהלוכה צבעונית וחגיגית.
סיפורו של שביל סובב עין כרם מלמד אותנו שמוטיבציה גבוהה של תושבים וחיבור עמוק שלהם לאזור המגורים יכולים להוביל לבניית רשת של שבילים ולאפשרות לשימור מקום. שביל סובב עין כרם, שהחברה להגנת הטבע יזמה והוועדה לסימון שבילים הוציאה לפועל, מאפשר שילוב בין כפרי לעירוני, בין ישן לחדש, בין שימור לפיתוח ובין דתות במרחב.