חזרה למאגר הכתבות
לך לך
איתי פלינט הוא מורה ומנחה לשל"ח במחוז ירושלים.
לא קל לכתוב בימים אלו, או נכון יותר: קשה מאוד לכתוב. לא בגלל מחסום כתיבה ולא בגלל שאין מה לכתוב, אלא פשוט בגלל שקשה. המציאות הפילה אותנו לבור, למנהרה, לוואקום, לריק מוחלט. התחושות שבנו מורכבות מאוד.
אמש התבקשנו לכתוב כמה מילים לבן שלנו, אחיה שיצא למסע כומתה הישר משטחי הכינוס וסיים את המסע עם חבריו ליד קברם של פולה ודוד בן גוריון בשדה בוקר. הכתיבה אליו זרקה אותי למקום אחר ולדברים אחרים שכתבנו לו לקראת ההליכה שלו עם חבריו לזביליטובסקה גורה, יער הילדים.
"וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ" (בראשית יד, י)
מלחמת ארבעה מלכים בחמישה, המוזכרת בפרשת לך לך, לקיחת לוט ומשפחתו בשבי, הפליט המגיע לאברם, אברם היוצא מייד עם משפחתו ועם אנשיו לקרב בלי לחשוב אפילו לרגע על עצמו, הם הרקע לפסוק זה המתאר את עמק סדום. פסוק המלמד אותנו הרבה על מהות. התיאור של הבולענים ושל בארות החמר מלמד על ידיעת הארץ ועל חיבור עמוק לכל חלק בה.
יורם טהרלב כתב בשירו להיות יהודי על משמעות הציווי מגבוה הקורא לך:
לך לך, לך!
לך לך, לך!
אתה האחר,
אתה היחידי
לך לך!
"לך לך" פירושו להיות יהודי.
לך לך כשתבין שזה בשבילך. לחיות בארץ, לדעת אותה ולהבין את המורכבות שלה – זו מתנה שניתנה בראש ובראשונה בשבילך. זוהי המהות של היות אדם יהודי. היכולת של אברם לנצח באותו קרב נבעה משילוב בין חומר ורוח, בין ידיעת הארץ ואהבתה, בין אברהם המאמין לפליט ולחניכיו. יכולת המתבססת על תפיסה ועל הבנה של מהות חיינו כאן. זהו אולי ההבדל האדיר שבין המציאות בשואה הגדולה והנוראה לבין מציאות חיינו בדור התקומה. זהו ההבדל בין מי שאנחנו לאלו העומדים עלינו ורוצחים בתאוות דם. כשיודעים את הארץ, אפשר להפוך גם את סדום לארץ פורחת ולמפעל ציוני אדיר, כפי שרואים בתמונות מהאזור.
אנו חפצי חיים, אנו לוחמים למען חיים ולמען המשכיות, אנו יודעים את הארץ במערכה הקשה ובכל שביל, בכל דרך ובכל גישה. לפני כמה ימים, טסו בי מחשבות כמערבולת ואט אט הובעו:
מחשבות
אין משפחה שלא...
אין בית שלא...
פחד
חרדה
מה יהיה
מעגל קרוב
חברות וחברים
משפחה
נעדרות ונעדרים
חטופות וחטופים
כמה צופים
האם בכלל צופים
המראות כל כך קשים
ועולה השאלה מה עושים
לאן הולכים
כמה מתבצרים
כמה אוכל אורזים
או בכלל הכול סבבה ולהמשיך לחיים
אין תשובה אחת
אין צודק יותר או פחות
יש פשוט להקשיב ולהיות
מילה טובה ומה נשמע
לפעמים אני בוכה
לפעמים הוא או היא
לפעמים ילד ולפעמים מבוגרת
הגרוש, הארוס, החברה או החייל הבודד
הקושי אמיתי הוא לא יעבור כך סתם
אבל זה מה שהופך אותנו לכאלו
זה מה שמבדיל אותנו מכל הארורים הללו
אנחנו יחד עם מחלוקות וכעס אדיר
אחים לנשק וחרדים לגורל יחד
בכל הכוח של קפלן מדלגים על כל מהמורה וגבעות
בונים יחד באמת ובתמים
אנחנו לא יותר טובים מאף אחד ואף אחת
אנחנו פשוט עם סגולה במובן הפשוט של הביטוי
למלא את העולם למרות המשקל הסגולי הקטן שלנו
למלא אותו בטוב, באור, ביחד המיוחד ובעיקר בעיקר
מתוך הבנה שעוד ימים, חודשים ושנים מורכבות וקשות לפנינו ויחד נמשיך בדרך המדהימה שרק התחלנו בה לפני 75 שנים.
תהיו חזקים ואל תהיו חזקים. תהיו חזקים בהבנה שיש קושי, ולא במאצ'ו ובאטימות לב. תהיו בעלי לב הבונה ומחבר דם, עם ובלי חמצן. שעל אף המחיצות נהיה לאחד המניע את כל מערכות הגוף.