ברוכים הבאים לגן העדן שבגיהינום | גיליון 13
"אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי, אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי. רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא!" (ירמיהו ב, כג) זעק ירמיהו באוזני תושבי ירושלים והצביע לכיוון דרום-מערב, לגיא שפעם היה שייך לבן של הִנֹּם. תושבי ירושלים כולם ידעו בדיוק על מה הוא מדבר. זו הייתה מסיבת הטבע הכי מעיפה באזור, חוויה רב חושית: התֹּפֶת, כלומר התופים שמכניסים אותך לטראנס במקצב הולך וגובר, פסל המתכת הענק בעל פרצוף האיל שבתוכו בוערת מדורה, והתינוקות שמניחים בידיו של הפסל, עבודת המולך...
הנביא ירמיהו עמד להתבזות שוב ושוב מול עבודת המולך בגיא, והמחאה שלו עמדה להתקבל בלעג. בהמשך, הוא כמעט שילם על דבריו בחייו. ירמיהו היה נביא תימהוני שעמד מול אופנה לוהטת ולא הצליח להסביר לכולם למה לא כדאי לשרוף תינוקות למען אותה אופנה. לירמיהו היה ברור שזה ייגמר בבכי: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה… וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (ירמיהו ז, לב; לד). אכן, כעבור כמה שנים הגיא הפורח יהיה לגֵּיא הֲרֵגָה, לבית קברות.
גיא בן הינום היום הוא אוצר של מערות קבורה מכל תקופה שרק תבחרו. המפורסמת שבהן היא זו שחשף גבי ברקאי בשנות השמונים עם חוג של ילדים שהשתתפו בחפירה. הילד הכי בעייתי בקבוצה נקרא נתן. בשלב כלשהו של העבודות, כעס גבי על נתן ואמר לו: "אתה חופר שם!" והצביע לכיוון שטח שמבחינתו החפירה בו כבר הסתיימה והגיעה עד סלע האם. כעבור זמן מועט, חזר נתן לגבי ובידיו כד חרס יפה מלא בתכשיטים. גבי ההמום כעס על נתן: "מאיפה זה?! מה אתה נוגע?!" נתן לא הבין מה גבי רוצה ממנו. "זה מאיפה ששלחת אותי לחפור!" ענה. מסתבר שמה שנראה כמו סלע אם היה תקרת מערת קבורה גדולה מימי הבית הראשון שקרסה לתוך עצמה. גם גבי ברקאי וגם שודדי קברים לאורך אלפי שנים – כולם פספסו את המערה עצמה.
בתוך מאות התכשיטים, היו שתי לוחיות כסף קטנות ומגולגלות בגודל של סיגריה. הלוחיות נשלחו למעבדה, ובתהליך שארך שבע שנים פתחו אותן בזהירות ופענחו את כתוב. כעבור שבע שנים, התקשר עובד המעבדה לגבי ברקאי וביקש ממנו לשבת. הוא סיפר לו שעל אחת הלוחיות כתוב: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". העולם כולו נדהם מהתגלית. פסוקי תנ"ך אלו שנכתבו בלוחיות הם הקדומים ביותר שיש בידינו עד היום, והם בני כ-2,700-2,600 שנה. עד היום, כוהנים ממשיכים לברך את עם ישראל באהבה באותן מילים.
אני מדמיין שהקברים שבהם נמצאו הלוחיות הם קברי כוהנים ששירתו במקדש הראשון. ראשי החיצים הסקיתו-איראניים שנמצאו לצד הנקברים מעידים, אולי, שאלה הרוגי החורבן של חודש אב 586 לפנה"ס, חורבן הבית הראשון, אלה ששמעו את ירמיהו.
מתוך הַתֹּפֶת יצמח סיפור חדש
ד"ר עומרי עבאדי ניסה להבין דרך איפה נכנסו לירושלים העולים בעליות הגדולות לרגל בסוף ימי הבית השני (מאות שנים אחרי ירמיהו). על פי מיקום שער העיר ועל פי הפאר של הרחוב שעולה ממנו לבית המקדש, אפשר להסיק שרוב עולי הרגל נכנסו לירושלים הבנויה ממש דרך גיא בן הינום. מימינם ומשמאלם ניצבו מאות קברים, הם נשאו סל ביכורים על הכתף, בחזית התהלוכה הלך שור שקרניו מצופות זהב וענף זית בראשו, לידו צעד המנגן בחליל, וכולם שרו יחד. מאות אלפי (אולי אפילו מיליוני) יהודים ושאינם יהודים, מכל קצוות תבל, עלו לירושלים בפסח, בשבועות ובסוכות. העולים אכלו וישנו ברחובות, ואיכשהו אף אחד לא התלונן שצפוף לו. בלב של ירושלים היה מקום לכולם.
את גיא בן הינום המערבי יותר – המטופח, שבו מדשאות וסינמטק, מרכז מוזיקה ורכבל מתש"ח – אתם בטח מכירים. פחות מוכר ההמשך של הגיא מזרחה, שהיה מלא זבל ומוזנח בצורה שקשה לתאר, אך שבימים אלו מתעצב כפינת חמד כחלק מגן לאומי ("סובב חומות ירושלים").
בגיא בן הינום, מסלול יפהפה וקצר (חלק משביל ירושלים) המסומן בסימון שבילים. אפשר להתחיל את המסלול במתחם התחנה ולסיים בשערי עיר דוד. המתקדמים יכולים להמשיך עד הר הצופים.
המסלול עובר לצד פנינות היסטוריות נשכחות: שרידי עמדה צבאית ירדנית, מזכרת מהימים שעבר כאן קו הגבול שחצה את ירושלים בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, ובית הקברות סמבוסקי, שהיה במשך מאות שנים בית קברות לעניי ירושלים. היום ערימות של עפר מכסות את המצבות ואפילו נבנו מעליהן בתים. מה כן יש בבית קברות זה ובשפע? חצבים, והם מתפקדים כמצבות! הפקעת הרעילה מונעת מבעלי חיים לאכול את הגופה, והחצב בולט בגובהו ובלובנו כמו נר זיכרון לאלה שלא היה להם כסף אפילו בשביל מצבה. גם כשכבר מצליחים לזהות שמות על המצבות, אלה שמות כמו שרה הפרסית, ג'ויא המשוגעת, יהודה סוחר או יהודה ג'יבוקג'י (שפירושו מעביר נרגילה, כלומר בעמדה פחותה משל מלצר). היהודים הקבורים בבית קברות זה עלו לירושלים כבר לפני כ-600 שנה – כדי לחיות בה או רק כדי למות בה ולקום בה לתחייה. בבית הקברות יש שתי מערות גניזה, שאליהן עלו תושבי ירושלים פעם בשבע שנים וקיימו בכך מנהג עתיק, מוזר ומרתק: תהלוכת הובלת הגניזה אל המערה. הגניזה נישאה תחת חופה, והתהלוכה לוותה בשירים ובריקודים. אף אחד לא נשאר בבית באותה עת, כולם יצאו לוות ספרי תורה קרועים וספרי קודש בלויים לבית הקברות בהלוויה שמחה, באמונה שבתחיית המתים יקומו גם האותיות.
בית הקברות סמבוסקי סבל מהזנחה רבה ואיש לא ביקר בו. אבל מציאות זו משתנה בזכות המהפכה שמתרחשת בשנים האחרונות: הגיהינום נהיה לגן עדן, הגיא משנה את פניו. בגיא קמו כבר כמה מיזמים מרגשים שמפריחים את השממה: "בית בגיא" הוא מתחם קטן שמארח אירועי בוטיק בלב גיא בן הינום, לאחרונה נפתח לקהל גשר החבלים הארוך בישראל (!), 202 מטרים אורכו (אורכו של גשר נחל הבשור הוא 80 מ'). הגשר יחצה את הגיא מצד לצד.
מתחת לגשר נמצאת ה"חווה בגיא" , ובה גידולי בעל ושלחין, ממש כפי שגידלו בארץ הזאת במשך אלפי שנים. כמו פעם, נמצאים בחווה גת, בית בד, גורן, כוורת ושלל גידולים חקלאיים ובעלי חיים. באמצעות כל אלו, המבקרים בחווה, בני כל הגילאים, יכולים לחוות את דרך עשיית המלאכות הקדומות המקומיות בשלל סדנות מסדנת אריגת בדים ועד סדנת הקטרת קטורת. הכניסה לחווה, אגב, חופשית לגמרי, ורק ההשתתפות בסדנות כרוכה בתשלום (בחגים הסדנות פתוחות לקהל הרחב, בשאר ימי השנה רק לקבוצות ובתיאום מראש. חפשו "החווה בגיא"). מדי פעם בפעם, מתפרסמים אירועים וסיורים ייחודיים הנערכים בחווה, שווה לעקוב.
החווה מקימה לתחייה את הגיא כולו. על מדרגות חקלאיות (טרסות) שבנו העובדים של החווה והמתנדבים בה מאבנים שסיתתו ילדים שהשתתפו בסדנת סיתות אבנים ניטעו גפנים, והם מכסים את פני כל החווה. החצר האחורית של ירושלים היא היום האזור הכי פורח בעיר.
לאחר הביקור בחווה, אפשר לעלות להר ציון ולרובע היהודי או לרדת בגיא בן הינום אל ברכת השילוח שבעיר דוד.