חזרה למאגר הכתבות
מיהו גיבור
אייל ניומן, מורה לשל"ח וידיעת הארץ במחוז דרום ומדריך הישרדות ושדאות בצה"ל ובמשרד החינוך.
הוא לחם בפלישתים למען עם ישראל בזמן שכל השבטי ישראל פחדו מהם. במקרה אחד, עקר במו ידיו את שערי עזה. אך בסוף נהרג בליבה של עזה בהתמוטטות מבנה כשהוא לוקח איתו 3,000 עזתים.
הכירו את שמשון בן מנוח משבט דן, המכונה אצלנו "שמשון הגיבור". מעניין שמכל דמויות הגיבורים והלוחמים שבתנ"ך, דווקא נזיר האלוהים הישראלי מתואר, לכאורה, בדומה לגיבורי האפוס האלילי (הרקולס, גילגמש ומלקרת) – שאותם המקרא רצה להכחיד. דמותו של שמשון היא, ככל הנראה, דמות הלוחם המקראית הטובה ביותר להשוואה עם דמות הלוחם בספרות האלילית של המזרח הקדום ולהצגת השוני שבין הדמויות.
אדגים זאת דרך מאבקו של שמשון בכפיר האריות בזמן שהלך בכרמים שבין בית שמש לתמנתה (כנראה חורבת תמנה, מערבית לבית שמש). כידוע, הרקולס, גיבור מיתולוגי יווני, התפרסם בהריגת אריה אגדי ונמנה על קוטלי אריות. בעולם העתיק, לחמו גיבורי העל באריות, אולי מהסיבה הפשוטה שהריגת אריה נחשבה לגבורה עילאית בעולם העתיק.
גם היום, ציידים מערביים ולוחמים בני שבטים אפריקאים יוצאים למשימת הריגת אריה כדי להתקבל כלוחמים וגיבורים בקרב בני שבטם. אין ספק שלחימה באריה והריגתו מעניקים גוון של גבורה ושל עוצמה. לכן כל גיבור שכיבד את עצמו – מהרקולס היווני ועד גילגמש הבבלי – לחם באריות. לכאורה יש סיפורים רבים על לוחמים שהרגו אריות, אך הדמיון בין שמשון לגילגמש, להרקולס ולשאר הורגי האריות הוא שטחי וחיצוני בלבד!
שמשון הלך לתומו בכרמים עם הוריו בדרכו לשאת אישה. הוא לא הלך במטרה להרוג אריות. "וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ" (שופטים יד, ה). במקרה נפל עליו אריה. אצל הגיבורים של העולם העתיק, הריגת האריה נעשתה בכוונה תחילה לצורך פרסום וכבוד. גילגמש הרג את האריה בכוונה תחילה לקנות שם ותהילה בעולם, כלומר להיות סלב, ידוען, בעל שם. גם הרקולס חיפש את האריה ואת התהילה (כידוע, עלתה לו התהילה בחיי ילדיו ובשיגעון) ובחר להרוג את האריה ולאחר מכן ללבוש את פרוותו כאות גבורה. לשמשון לא היה כל עניין בהריגת האריה למעט הצלת חייו או חיי הוריו. בניגוד לגיבורי העולם העתיק, מדגישים הפסוקים את צניעותו של שמשון ומחדדים את שאירע בתום הקרב באריה, כשפגש את הוריו: "ולֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה" (שופטים יד, ו). שמשון לא סיפר לאף אחד בעולם על הריגת כפיר האריות בידיים חשופות! אפילו לא להוריו. מעשה זה מדהים פי כמה מאשר הריגת אריה בידיים. מעשה זה טומן בתוכו מסר עדין אבל רב עוצמה. מסר של ענווה, של פשטות, של חוסר התגאות והתרברבות.
כאמור, אצל גילגמש, גיבור העולם העתיק, ואצל הרקולס, פרסום מעשה הריגת האריה הוא הוא לב העניין. עשרות שורות ארוכות של שירה, של רגש ושל פיוט תיארו את מעשה ההריגה כגבורה. ואילו אצל שמשון, מוקדש בקושי חצי פסוק לקרב עם האריה: "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ" (שופטים יד, ו) – וזהו. הפסוק מתחיל ברוח אלוהים הצולחת על שמשון, נקודה שמעבירה מסר ערכי ברור שכוחו האמיתי של שמשון לא נבע מיכולותיו הגופניות, אלא מחיבור רוחני אל האלוהים, מהיותו נזיר יהודי אמיתי בכל מעשיו. בסיכום הצגת דמותו של שמשון, אין המקרא מדגיש את גופו של הלוחם ואת גבורתו העצמית. כל העניין של קניית שם ושל פרסום כלוחם רב מעללים אינה רלוונטית ואינה שייכת לדרך הלוחם העברי במקרא. כי מי הוא גיבור? הכובש את יצריו ומושל ברוחו בעוז ובצניעות. זה העושה על אף שאיש לעולם לא ידע על מעשיו.
התבקשתי להוסיף לכתבה תמונות רלוונטיות. כיוון שאין לי תמונות כאלו, יצרתי כמה בעזרת תוכנת בינה מלאכותית. לאחר מעשה, חשבתי שיש באמתחתי תמונה טובה יותר של גיבור על שעצר במו ידיו, ללא נשק, שמונה רימונים ולפחות חמישה מחבלים שירו לעברו ברובים ואף במטול אר פי ג'י. למי שלא שמע, שמו ענר שפירא זצ"ל. ענר השליך החוצה מהמיגונית שבה הוא וצעירים רבים מהמסיבה ברעים מצאו מחסה שבעה רימונים שזרקו מחבלי חמאס. ענר, לוחם העל בן ה-22, עמד בכניסה למיגונית ופרס ידיו ממש כשמשון והשליך כל רימון שהמחבלים זרקו פנימה ולא נסוג מירי מקלעים. בכך הציל שמונה צעירים, והם חבים לו את חייהם. בכך הוא הזכיר לכולנו שלא השרירים ולא הנשק מביאים לניצחון, אלא הרוח והערכים.
כי מי הוא הגיבור? הכובש את יצריו ומושל ברוחו, בעוז ובצניעות. כי לך דומיה תהילה.