חזרה למאגר הכתבות
בשערי עזה – קרב כפר דרום
אריאל וייס, מפקח במינהל חברה ונוער, משרד החינוך
רצועת עזה הציבה אתגר צבאי בפני היישוב היהודי בארץ ישראל עוד בימים שקודם הקמת המדינה. במוצאי יום הכיפורים שחל בשישה באוקטובר 1946, התקיים מבצע "11 הנקודות". במהלך המבצע, הוקמו 11 יישובים ברחבי הנגב בניסיון להשפיע על גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית.
אחד מאותם יישובים היה כפר דרום. קרקעותיו, הסמוכות לכפר הערבי דיר אל בלאח, נקנו עוד בשנות השלושים וניטע בהן פרדס. הפרדס ננטש במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, הקרקע נמכרה לקק"ל, ובאוקטובר 1946, הקים גרעין של הקיבוץ הדתי את היישוב כפר דרום.
מיומו הראשון, סבל היישוב מהתקפות של ערבים מקומיים. התושבים הדפו התקפות אלו בסיוע של שישים לוחמי הגדוד השני של הפלמ"ח שהיו מפוזרים בין יישובי הדרום. באחת ההתקפות, נמלטו על נפשם 150 תוקפים ערבים מצוידים היטב לאחר שכדור בודד שירתה יהודית שוובר – שהייתה נמוכת קומה במיוחד ונאלצה לעמוד על ארגז לצורך הגבהה – פגע בשק חומר הנפץ של התוקפים ופוצץ אותו. (מתוך: אתר ישראל היום)
עם פלישת צבאות ערב לארץ במלחמת השחרור, החל הצבא המצרי לנוע לכיוון תל אביב. כפר דרום ישב על ציר התנועה המרכזי צפונה. לאחר פרוץ המלחמה בכ"ט בנובמבר, הטילה המפקדה המרחבית על היישוב שני תפקידים: לקיים תצפית על כביש עזה-רפיח ולהפריע לתנועה הצבאית העוברת בכביש. הצבא המצרי החל בכיבוש הכפר והטיל עליו מצור. ניסיונות חטיבת הנגב לפרוץ לישוב נכשלו.
בעשרה במאי 1948, פרסם מפקד גדוד האחים המוסלמים ברצועת עזה, עבד אל־עזיז מחיל הפרשים המצרי, פקודת מבצע מספר 1 לכוחות המתנדבים: "המטרה: הכוח יכבוש, יהרוס וישרוף את קיבוץ דיר אל־בלח (כפר דרום) היהודית." (מתוך:"222 הימים של כפר דרום", א.יצחקי) הבחירה בכפר דרום נבעה מהיותו יישוב יהודי מבוצר היטב ובעל חשיבות צבאית ומשום קרבתו לגבול המצרי והיותו חולש על עורק התחבורה הראשי ממצרים צפונה.
תוכנית ההתקפה כללה הרעשת תותחים במשך עשר דקות, אשר תיפתח בשעה שתיים אחרי חצות, אור ל-11 במאי, טיהור שדות המוקשים ולבסוף הסתערות חיל רגלים משלושה כיוונים וחיסול היהודים אשר יישארו בכפר בחיים לאחר ההפגזה הקטלנית. כפר דרום היה היישוב הראשון שהצבא המצרי התקיף. (מתוך: ויקיפדיה – כפר דרום).
ההתקפה נכשלה משום שהריכוך הארטילרי החל רק באור יום ולא בלילה כפי שתוכנן, והתוקפים שנעו רגלית ובמשוריינים נחשפו לירי נ"ט של מגני כפר דרום. בנוסף, חודשה ההפגזה המצרית לפני שהכוחות המוכים נסוגו, פגעה בהם והרגה רבים מהם. סך האבדות המצריות בקרב זה עמד על יותר משבעים הרוגים.
ההתקפה חודשה אחרי הצוהריים, ובמהלכה שיגר מפקד היישוב, אברהם דימנט, מברקים לבקשת סיוע למפקדת חטיבת הנגב. הסיוע הגיע: מטוס פרימוס של שירות האוויר של ההגנה. המטוס הפציץ את הכוחות הערביים בשק רימונים. הערבים נבהלו מהמטוס ונסוגו. גם גל שלישי של התקפה נהדף לאחר שפצצת מרגמה מדויקת פגעה באחד המשוריינים. פגיעה זו גרמה לשאר המשוריינים לסגת ולשבירת ההתקפה כליל.
ב-13 במאי, לאחר הפגזות רבות שפגעו קשות ביישוב, נערכה התקפה נוספת. במהלכה, הגיע רכב משוריין לשער היישוב והבהב באורותיו. המגנים חשבו כי זהו רכב של שיירת תגבור שהייתה צריכה להגיע, אולם מהר מאוד הבינו שלא כך. הם הקיפוהו וזרקו עליו בקבוקי מולוטוב. הרכב החל לבעור. לפתע הונע הרכב וברח מהיישוב. גם התקפה זו נהדפה.
ביומן הגדוד השני, נרשם ביום הכרזת העצמאות, ב-14 במאי: "משורייני התגבורת לא הצליחו להגיע בחשיכה... משורייני אויב ממזרח ומדרום מרעישים את משורייננו שכולם נפגעו... הטנקים של אויב סוחבים את משורייננו. אנשינו הורידו מהערבים ההרוגים רובים ורובה נגד טנקים. ההרוג היהודי נלקח על-ידי הערבים (שני מת מפצעיו למחרת)". אומנם ההתקפות נהדפו, אולם מצב התחמושת ומצב הפצועים חייבו תגבורת מיידית.
שיירת אספקה בליווי מחלקת טירונים בפיקודו של אברהם אדן (ברן) התארגנה ב-12 במאי. התנגדותם של מ"כים לצאת עם טירונים לא מנוסים, עייפותם של נהגי המשוריינים וקשיי הדרך עיכבו מאוד את התנועה וגרמו לחזרת השיירה לבסיסה. בליל שבת, 15 במאי, התבצע ניסיון נוסף לפריצת המצור על ידי פלוגה מהגדוד השני של הפלמ"ח. מחלקה אחת יועדה לכבוש את הכפר הבדואי ח'רבת מאעין מזרחית ליישוב, שתי המחלקות האחרות ליוו שיירת אספקה של ציוד ותחמושת שתוכננה להגיע לכפר ובחזרתה לפנות פצועים מהיישוב.
התוכנית השתבשה. ח'רבת מאעין נכבשה רק עם שחר, ובשל כך נאלצה שיירת האספקה לעשות את דרכה באור יום. כלי הרכב שקעו בחולות ואדי סלק בדרכם ליישוב. בנוסף, הפגיזו תותחים מצריים את השיירה. משיירת התגבורת נפגעו 39 איש. על כפר דרום הוטל למעשה מצור. כוחות מצריים הקיפו אותו מכל עבריו, וחבריו נאלצו להתארגן להמשך לחימה בכוחות עצמם בלבד.
ביום שבת, 15 במאי, ביצע גדוד רגלים מצרי בסיוע טנקים התקפה נוספת. מגני הכפר השיבו אש גם באמצעות נשק הנ"ט שנפל שלל ופגעו בטנק מצרי. הטנק נעצר, ובעקבותיו נסוגו שאר הטנקים המצריים. גם התקפה זו נהדפה.
במשך חודש ימים, התנהלה לחימה בלתי פוסקת. כמות התחמושת, ציוד העזרה הראשונה והמזון הייתה מועטה מאוד, אספקה שהטילו מטוסי צה"ל נפלה ברובה המוחלט מחוץ ליישוב, והמצב בכללותו היה בכי רע. למרות כל זאת, מגני היישוב החזיקו מעמד, ומצב רוחם היה שפיר.
ב-11 ביוני, החלה ההפוגה הראשונה. במהלכה, מנעו המצרים את פינוי הפצועים מהיישוב והעברת אספקה. ידיעות מודיעיניות על תכנון מצרי לכבוש את היישוב לאחר תום ההפוגה הביאו להחלטה לפנותו בשמונה ביולי. כאמור, למרות המצב הקשה, רוח המגנים הייתה איתנה, וההחלטה על פינוי נתקבלה בניגוד לרצונם.
כך תאר דימנט את תחושותיו ביציאתו מהכפר: "נעלתי אחרון את השער וליבי דווה עלי מאד. הנחנו במקום תשעה קברים. אחד נהרג בדרך והוכרז נעדר. כשישים נפצעו. יצאנו בתקווה, כי יבוא יום ועוד יתנוסס בזה המקום משק עברי לתפארת, ובנים יספרו על עמידת אבותיהם במבחן ונכדים ישאבו עוז ועצמה ליצירתם בימי שלום." (מתוך: אתר מרכז קטיף)
בלילה האחרון להפוגה, הסתננו מגני היישוב דרך הקווים המצריים לעבר מכוניות שחיכו להם. במהלך המסע, גילו אותם המצרים וירו לכיוונם, הרגו לוחם ופצעו שניים. האחרים הצליחו להגיע לרכבים ולהימלט למקום מבטחים. בבוקר השמונה ביולי, פרץ הצבא המצרי לכפר דרום וגילה כי הוא ריק.
סיכום
כפר דרום, שהוקם על אדמות שנקנו בכסף מלא, עמד בגבורה בהתקפות רבות של הצבא המצרי ובמצור ממושך. הצבא המצרי לא הצליח לכבוש את הכפר, רק החלטה צה"לית הביאה לפינויו ולנטישתו.
ההיסטוריון אריה יצחקי קבע שהתמשכות המתקפות על כפר דרום לאורך כל מלחמת העצמאות יוצרת קרב אחד ארוך של 222 ימים, ולפיכך זהו הקרב הארוך ביותר בתולדות מדינת ישראל. ובמילותיו: "שיא הגבורה במלחמות ישראל." (מתוך: ויקיפדיה – כפר דרום). יצחקי הוסיף וציין כי במבצע קדש נלקח בשבי מג"ד מצרי אשר סיפר בחקירתו כי נלחם ב-1948 בכפר דרום. המג"ד המצרי כינה את לוחמי היישוב "ג'ינים" – שדים. "רק כשהג'ינים הלכו כבשנו את הנקודה." (מתוך: אתר ישראל היום)
בפברואר 1949, פנה מפקד הגדוד השני של הפלמ"ח, משה נצר, למח"ט חטיבת הנגב נחום שריג:
"כמפקד הגדוד השני של הפלמ"ח, שהיה אחראי להגנת כפר דרום, הריני ממליץ על מתן אות הצטיינות גבוה ביותר למגינים, על הגנת הגבורה על כפר דרום... אין אפשרות ולא זכות לציין בודדים במלחמת גבורה זו. ממא"ז המשק, ממפקדי עמדות ומטוראים כאחד, בחורים ובחורות, מנופלים בקרב, מפצועים ובריאים ביחד, שוזרה מערכת ההגנה והגבורה, עד לפינוי." (מתוך: אתר מרכז קטיף).
בהסכמי שביתת הנשק לאחר המלחמה, הסכימה ישראל כי רצועת עזה תישאר בידי המצרים. רק לאחר מלחמת ששת הימים וכיבושה של רצועת עזה, החלו בחידוש ההתיישבות. ב-1970, הוקם מחדש היישוב כפר דרום, ובשנת 2005 פונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות.
בימים שבהם המאמר נכתב, מדינת ישראל מנהלת (שוב) לחימה עזה ברצועת עזה במטרה להשמיד את חמאס בתגובה לאירועי השבת השחורה, שמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023. המאמר נכתב מגבול הצפון שבו נמצא המחבר בצו 8.
קצת לפני חג החנוכה, נסיים במילותיו של יהודה המכבי בנאום שנשא לפני הקרב הראשון. מילים שנראה כאילו נאמרו לנו: "אמרו ליהודה [העם] איך נוכל אנחנו המעטים להלחם עם ההמון החזק הזה ואנחנו עייפים לא אכלנו היום... ויאמר יהודה... הם באים אלינו ברוב גאווה ופשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו ולבוז אותנו, ואנחנו נלחמים על נפשותינו ועל תורתינו." (חשמונאים א' ג', כ"ג).
בברכת שלום, חורף טוב וחנוכה שמח.