חזרה למאגר הכתבות
בעקבות דמותו המאחדת של הרב לוין
הדר קמון טרייסטר היא חברת צוות ההדרכה של המוזיאון.
בקורו של הרב אריה לוין היה מעין חוויה מרוממת, לא-תובע. הופעתו החיצונית, ההדורה והמלבבת, החן והקסם האישי היו מעוררים בנו יראת-כבוד. ידענו לכבדו ולהעריכו כראוי. הוא היה מפיח בנו חיים ותקוה לימים טובים יותר, נוטע שמחה, מפיג עצבות וסועד לבבות כושלים. היינו יושבים נכחו עת רבה, משורבבי-צואר וחדודי-קשב ושותים את דבריו בצמא. כל הויתו, אישיותו, דבריו, מבטו ותקיעת-כפו היו מרעיפים עלינו אמונה ובטחון. כלנו ראינו בו אב גדול ורחום, לב פתוח וער ונשמה מעודנת ואצילה.
נצא לסיור בעקבות "הצדיק הירושלמי", הרב אריה לוין. הרב שהיה בחייו סמל לקירוב לבבות ולאהבת ישראל. נביא את סיפורו של מי שכונה גם "אבי האסירים". הרב לוין חי בצנעה וברח מכבוד ומשררה. ביתו וליבו של הרב לוין היו פתוחים לכל מי שהיה זקוק לכל עזרה, והוא הקדיש רבות לעזרה לזולת. הוא ואשתו, הרבנית ציפורה חנה, נאלצו להתמודד עם קשיים גדולים: שניים מילדיהם נפטרו בגיל רך, בירושלים שררו מחסור ורעב בימי מלחמת העולם הראשונה. הרב לוין הלך לעולמו ביום ט' בניסן ה'תשכ"ט (1969).
סיור עצמאי בתחנות בסביבת המוזיאון: בית הרב אריה לוין, ביתה של רחל קרמר, בית כנסת אחדות ישראל, בית הרב קוק
ביקור במוזיאון אסירי המחתרות: המוזיאון מתאר את מאבק אסירי המחתרות הגנה, אצ"ל ולח"י כחלק ממאבק היישוב להקמת מדינה עברית. הביקור במוזיאון כולל סיור בכלא המשוחזר על תאיו ועל מתקניו, בהם חדרי אסירים משוחזרים, בית הכנסת, חדר הבריחה וחדר הגרדום.
ר' אריה לוין
ר' אריה (1969-1885) נולד בפולין. בהיותו בן עשרים, עלה לארץ, נשא לאישה את ציפורה חנה לבית שפירא והוסמך לרבנות. את תכלית חייו ראה בעזרה לזולת, וידו הייתה פתוחה תמיד לכל מבקש עזרה או עצה. הכנסת האורחים שלו וטוב ליבו היו לאגדה, והוא נודע בפי כול בכינוי "הצדיק הירושלמי". במיוחד התמסר לאסירים, ובעיקר לאסירי המחתרות שישבו בבתי הסוהר הבריטיים בתקופת שלטונם בארץ (1948-1917). בכתבה שלפנינו, נציע ביקור בתחנות מרכזיות בחייו וניחשף לדמותו המאחדת והמחברת.
בית הרב לוין (סמטת רבי אריה)
הרב לוין התגורר במשך שנים רבות ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות ישראל, הסמוכה לשוק מחנה יהודה. לאחר מותו, נקרא הרחוב על שמו הפרטי: רחוב רבי אריה.
בית הרב אריה נמצא כיום ברחוב רבי אריה פינת אבולעפיה. הרב גר בקומה העליונה, ולאחר מות אשתו עבר לגור בקומה התחתונה, בחדרון קטן הפונה לרחוב. בקומה העליונה, שוכנת עד היום ישיבתו: ישיבת בית אריה. את הישיבה הקים הרב לוין עם קום מדינת ישראל בשנת תש"ט (1949), והוא העמיד בראשה את חתנו הרב אליעזר פלצינסקי.
ביתה של רחל קרמר (מזכרת משה פינת רחוב כרמל)
לאחר מותו של עולה הגרדום מאיר פיינשטיין בב' באייר תש"ז, ישבה משפחתו שבעה, ורבים באו לנחמם. נערה אחת אבלה נותרה ללא מנחמים, רחל קרמר שמה, חברתו של מאיר. באחד מימי השבעה, נשמעו דפיקות על דלתה, והינה הרב אריה לוין עומד בפתח. הרב גר בשכנות לביתה בשכונת נחלאות והבין שרשמית אינה יושבת שבעה, אך היא זקוקה למנחמים, ובא לקיים מצוות ניחום אבלים. רחל הביאה לו כיסא ואחר כך גם לעצמה, ובפתח הבית ישבו שניהם ופטפטו – רב זקן ונערה צעירה כבת 16.
בית כנסת אחדות ישראל (סמטת משיח בורוכוף)
את בית הכנסת אחדות ישראל הקימה תנועת אחדות ישראל בשנת 1937, ומכאן שמו. למשכנו הנוכחי עבר בשנת 1946, ואז, ככל הנראה, התחיל הרב אריה לוין להתפלל בו. כיום הרב בנג'י לוין, נכדו של הרב אריה לוין, משמש רב בית הכנסת. תפילות מתקיימות בבית הכנסת בשבתות. במהלך השבוע, הכניסה בתיאום מראש.
בית הרב קוק (רחוב הרב קוק 9) בשכונת בית דוד
הראי"ה קוק, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1935-1865), היה גאון בהלכה, איש הגות חשוב, מאבות הציונות הדתית והרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ. הוא נתמנה לרבה של ירושלים בשנת 1919, וב-1921 היה לרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל לאחר שכונן את מוסד הרבנות הראשית.
התפיסות המוסריות ערכיות של הרב קוק ושל הרב אריה לוין – ביחס לראיית הטוב שבאדם, לאפשרות לחיבור בין ניגודים ולרדיפה אחר שלום – היו דומות מאוד. הרב קוק, שהסמיך את הרב לוין לרבנות, הבין לעומק את אישיותו יוצאת הדופן והעריך מאוד את תכונותיו. הרב לוין מצידו העיד שהושפע עמוקות מהרב קוק.
קיימות עדויות רבות להערכה ההדדית בין השניים. למשל, שאלו פעם את הראי"ה מדוע הוא אוהב כל כך את רבי אריה לוין. השיב הראי"ה: "זה כעשרים שנה שרבי אריה נכנס ויוצא בביתי. מעולם לא שמעתי מפיו מילה אחת בשבחי או מילה אחת בגנותם של אחרים."
מוזיאון אסירי המחתרות – ירושלים
את הסיור פתחנו בבית הרב לוין. נסיים אותו במוזיאון אסירי המחתרות. למעשה, הלכנו בעקבות הדרך שעשה הרב אריה לוין מדי שבת בשבת במשך למעלה מ-25 שנה מביתו אל בית הסוהר המרכזי בירושלים כדי להיפגש עם האסירים, להתפלל איתם ולחזק את רוחם. נבקר בחדר 29 במוזיאון, ששימש בית כנסת ושבו נפגש הרב עם האסירים.
ר' אריה לא ניסה לכפות את תפיסת עולמו על אנשים שפגש, וזאת מתוך ראיית החיוב שבכל אדם וקבלתו כפי שהוא. ההתעניינות הכנה והאותנטית באדם, שעלתה מעמקי נשמתו, עוררה אהדה, ואנשים נענו לו. הרב אפשר לאנשים להתרומם ממעמקי מציאות חייהם הקשה ועורר בהם רצון להיות טובים יותר על פי דרכם ובהתאם לאישיותם.
דוגמות לקשר החם והמחבק שהיה לר' אריה עם האסירים נמצא בעדויות ובציטוטים שלהלן:
"ש': למה אנחנו אסירי המחתרות אהבנו אותך כל כך הרבה? הרי היו עוד רבנים שביקרו אותנו?
"ר' אריה: זה אולי מפני שהלכתי אליכם לבית הסוהר לא כמו רב, אלא כמו אח לצרה. בכל פעם שבאתי ופגשתי אסיר חדש שאמר לי שנשפט לשבע או שמונה שנים הייתי אומר לו "ישועת השם כהרף עין..." למה אהבתם אותי? אולי מפני שאני אהבתי אתכם כל כך."
"היה האדם הקדוש, הרב לוין. הוא כל שבת בא להתפלל איתנו. גשם, חורף, שלג – לא חשוב. הוא גם היה מוסר דרישת שלום מבני המשפחה שמחכים. במחסן הבגדים היה ארון ושם היה ספר התורה שהוא הביא. היו מוציאים לאחד החדרים של היהודים את ספר התורה ומתפללים. ואלה היו שלוש-ארבע שעות של הנאה. אני לא הייתי דתי, אבל הנאה בחברת הרב."
לפרטים
המוזיאון פתוח בימים א'-ה' בין השעות 17:00-9:00.
סיורים במוזיאון לתלמידי של"ח מתקיימים בתיאום מראש ומועברים על ידי צוות מורי השל"ח.
לקבלת חומרי הדרכה, נא לפנות במייל: mach.jerus@gmail.com
לתיאום ביקורים לקהל הרחב ולפרטים נוספים: טל' ווטסאפ: 02-6233166