חזרה למאגר הכתבות
אדם וטבע – שבעים שנה לחיבור בין שניים שעיצבו את התנועה הסביבתית בישראל
חיליק אברג'ל לומד ומלמד ידיעת הארץ, הטבע והסביבה, כיהן כסמנכ"ל חינוך בחברה להגנת הטבע.
בשבעים שנות פעילותה של החברה להגנת הטבע, הדריכו מדריכיה המסורים מאות אלפי מטיילים וחיברו את הציבור הישראלי לשטח. הם יצרו חיבור בין הטבע והנופים לאדם לצורך שמירה עליהם. החיבור בין האדם לנוף מזמן דיון בנוגע לתכנים שקהלים שונים נחשפים אליהם במפגש עם הטבע. מימיה הראשונים של החברה להגנת הטבע, עורר חיבור זה דיון ושיח פנימי וציבורי נרחב.
לפני כמה שנים טובות, בעבודתי בחברה להגנת הטבע, נקראתי לפגישה בביתו של אמוץ זהבי, ממייסדי החברה להגנת הטבע. כאדם צעיר, חשתי יראת כבוד מעצם המפגש עם אמוץ ועם אשתו אבישג באווירה ביתית. אמוץ ואשתו כבר אינם בין החיים, אך תחושת היראה מלווה אותי גם היום. ביתם התל אביבי הזכיר לי את הבית שבו גדלתי: בית בן קומות אחדות שנבנה בימי המנדט הבריטי והשוכן באחד הרחובות השקטים של העיר. דבר לא הכין אותי לפגישה הסוערת שהתנהלה בקול רם ובכעס גדול. מי מהקוראים שהכיר את אמוץ ואת מזגו, זוכר ודאי את הישירות והכנות שהיו בו, את דרכו להביע את מילותיו ביושר ואת דעתו ללא ריכוך. הפער הדרמטי בין הבית והרחובות הרגועים לבין הפגישה הלא פשוטה הבהירו לי עד כמה חשוב לאמוץ לומר את דעתו, במיוחד לי כמנהל ההכשרה דאז בחברה להגנת הטבע.
הערכתי מאוד את דעתו, אבל הקושי לגשר על הפערים שבינינו ניכר בפגישה. שאלתו המרכזית של אמוץ, שהתקשיתי לענות לה, הייתה: "מדוע מדריכי החברה להגנת הטבע לומדים ידיעת הארץ וכל נושא שהוא מעבר לבוטניקה, זואולוגיה, אקולוגיה ושמירת טבע? מה לנו וללימודי תקופות היסטוריות, דתות, ארכיאולוגיה ואפילו נוף וטופוגרפיה?" ניהלנו אז דו שיח של חרשים לתפארת. בשלב מסוים, הקשבתי בעיקר למילותיו החכמות של האיש הנפלא הזה. בדרך הביתה, דמיינתי מה היה עזריה אלון, ממייסדי החברה, עונה לו. לעזריה אלון הייתה תפיסה אחרת לחלוטין בנושאים אלו. כך הוא כתב:
המושג ידיעת הארץ שאיננו מוכר מארצות אחרות, מלווה אותי כל השנים. לא רק גאוגרפיה או היסטוריה או גיאולוגיה אלא כל מה שהרכיב את ארץ ישראל לדורותיה, עוד כשהייתה שרויה תחת ים התתיס. מבנה הארץ על הרריה, גיאיותיה ונחליה, הגיאולוגיה שלה, ההיסטוריה שלה, מאז אבות האנושות עברו דרכה לפני מיליון שנה במסעם מאפריקה לרחבי העולם, חיי אדם בדורות השונים וכל מה שהם הותירו אחריהם" (עזריה אלון, טבע ואדם, עמ' 20).
אמוץ זהבי ועזריה אלון, שניהם מייסדי החברה להגנת הטבע, נפגשו כשהיו סטודנטים תל אביביים בסמינר הקיבוצים. לימודי הטבע התנהלו בשטחי לימוד (בגנים הבוטניים באבו כביר) של ד"ר יעקב גליל ושל פרופ' (אז ד"ר) הינריך מנדלסון, מאבות המייסדים של הזואולוגיה המדעית בישראל.
עזריה אלון, נולד ב-1918 באוקראינה ועלה עם אימו ב-1925 לכפר יחזקאל שבעמק יזרעאל. לאחר שירותו בפלמ"ח, למד הוראה בכדי שיוכל להורות הוראת טבע בקיבוצו בית השיטה. אמוץ זהבי נולד ב-1928 בארץ, ואהבתו לטבע החלה בגיל 12, אז פגש את היינריך מנדלסון, וזה שכנע אותו ללמוד זואולוגיה באקדמיה.
יליד הארץ והעולה מאוקראינה, יליד העיר ובן הכפר והקיבוץ, הצעיר והמבוגר ממנו בעשור התחברו באהבה משותפת לטבע הישראלי ובדאגה לגורלו בשל ההתיישבות המתפתחת במדינה ובשל קליטת העלייה ובמיוחד בשל ייבוש החולה בשנות החמישים. שני האנשים השונים הללו הצטרפו כסבלים למסע לגילוי אוצרות הנגב בנובמבר 1949, ובמשך שלשה שבועות חקרו את הנגב כעוזרים של הגיאולוגים בן תור ופורמן. השיחות קלחו לתוך הלילה, וידידות נרקמה ביניהם. בלילות הארוכים, שוחחו על הטבע ועל מצבו בישראל על רקע הפיתוח המואץ של המדינה הצעירה.
הזרז האמיתי לחיבור ביניהם היה יום עיון בנושא הדאגה לטבע הארץ ולעתידו שיזמו החברה הבוטנית והחברה הזואולוגית. למעט כמה מכתבים לממשלה, לא יצא מהכנס דבר. האכזבה ממנו הולידה את רעיון ההתארגנות להקמת ארגון עצמאי שמטרתו לפעול לשמירת הטבע. מנדלסון ליווה את ההתארגנות החדשה, ומפעל ייבוש החולה האיץ את העבודה לשמירת נופי החולה. טיולים לא חסרו בארץ, אך טיולי טבע היו מעטים, ובטח טיולים שקראו לאקטיביזם להצלת הנוף באמצעות לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות. פעילות הארגון בתחילתו התמקדה בתחומים אלו.
כדי להבין את גישתו של עזריה לעולם הטבע והנוף, אציין כאן מפגש מעניין בין עזריה למדריכים בסיני מבית ספר שדה צוקי דוד, סנטה קתרינה, לאחר מלחמת ששת הימים. נופי הבראשית של סיני עמדו בפני לחצי פיתוח צבאיים ואזרחיים – סלילת דרכים ובניית בסיסים ויישובים לאורך החוף ובהר הגבוה. מדריכי סיני פיתחו גישה לשמירת הטבע השואבת השראה מרוח האדמה (הם הוציאו לאור חוברת מצוינת בשם זה) והקוראת לשמור על פיתוח פיזי מינימלי כדי לא לשנות את החברה הילידית הבדואית בסיני ואת נופי ארץ בראשית זו. מדריכי סיני התכוונו לפנות לגופים בינלאומיים כדי למנוע את יישום תוכניות הפיתוח שאיימו על האזור.
עזריה, אדם ציוני וממלכתי, התקשה לקבל גישה זו. בינו לבין המדריכים התגלע עימות בנוגע להדרכה במדבר סיני המתבססת על התנ"ך ועל מקורות יהודיים. המדריכים טענו בתוקף שתכנים אלו אינם לגיטימיים. עזריה ראה את הדברים אחרת. הוא הפיק חוברת בשם "המדבר במקורות ישראל", ובה הציע כלים להדרכה במדבר על בסיס התנ"ך ומקורות יהודיים. בהקדמה לחוברת, כתב: "תודה למדריכי צוקי דוד אשר מתוך ההתמודדות הרעיונית איתם נולד רעיון חוברת זו."
בין עזריה לאמוץ נקשרו קשרים מיוחדים. אמוץ היה איש הניהול, מגייס הכספים, בונה המבנים והמניע את הפעילות של החברה. עזריה היא איש העובדים, האנשים, נעים הליכות ורותם אנשים בכושר אישיותו ובצניעותו. למרות השוני האידאולוגי ביניהם ולמרות חילוקי הדעות, לא הייתה ביניהם היררכיה והם לא ייחסו חשיבות לתואר או למעמד. עזריה התגלה כאומן בקשרי ממשל, מפגשיו עם אנשי שלטון השפיעו על החלטות הרות גורל. אך הוא שאף לחזור לחיי הקיבוץ הפשוטים שבמרכזם הוראת הטבע לילדי המשק. אמוץ שאף לחזור ללימודים אקדמיים ולפתח את הרעיונות הגדולים שעליהם שקד עם אשתו אבישג. שניהם השקיעו עצמם בעולמות הניהול ושמירת הטבע משום שהנושא בער בליבם.
בנימת סיכום, הגיליון שאתם אוחזים ביד עוסק בחיבורים. לכאורה, המפגש בין עזריה ואמוץ, שני אנשים שונים בתכלית, היה אמור להוליד קושי ומתח בשל הבדלי הגישות ביניהם בנושאי טבע ומדיניות ציבורית. במציאות, הוליד המפגש ביניהם השלמה של תכונות והתאמה בין יכולות מקצועיות ומנהיגותיות. החיבור ביניהם השפיע על עיצובה של החברה להגנת הטבע ומשפיע על התנועה הסביבתית עד היום. המסר משניהם אלינו, במיוחד היום, הוא שאחדות אינה בהכרח אחידות, והשלמה איננה בהכרח הסכמה.