חזרה למאגר הכתבות
דרך, כיוונים רבים לה / ד"ר שרהל'ה אורן היא מדריכה בכירה בנאות קדומים
לַדְּרָכִים אֵין עֵינַייִם לִרְאוֹת
מֶה עָמְקוּ חֲלוֹמוֹת הוֹלְכֵיהֶן
(אברהם חלפי)
במילון מוגדרת דרך כרצועת אדמה (לעיתים סלולה) המובילה אל יעד מסוים. דרך מבטאת גם רעיון וכיוון עשייה. משמעיות אלו הולידו שפע ביטויים בעברית: אֵם הַדֶּרֶךְ; אָצָה לוֹ הַדֶּרֶךְ; בְּדֶרֶךְ כְּלָל; דֶּרֶךְ אַגַּב; דֶּרֶךְ אֶרֶץ; דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ; דֶּרֶךְ כָּל הָאָרץ ועוד. חשיבותה של הדרך מתבטאת גם במילים הנרדפות לה: שביל; מְסִלָּה (מסלול); נָתִיב; מַעֲבָר; אֹרַח; כְּבִישׁ; מִשְׁעוֹל; מִרְעוֹל, תְּוַאי ועוד.
הרב קוק פעל להגשמת חיים מלאים בארץ ישראל הציונית והעמלנית: "ואנחנו, כדרכנו שלא להתירא מדרך ארוכה, הננו הולכים וסוללים לאטנו את הדרך הזה אשר החלונו מימות עולם שלנו לסלול אותו... לגבורה ולעבודה מעשית חברתית מדינית חפשית, שתתהלך ברחבה בישראל ותתבלט יפה בכל צביוני חייה בארץ ישראל" (אורות התחייה ד). בדבריו, הדגיש הרב קוק את אריכות הדרך, וציין שאין להתייאש ממנה, וכן את ההשקעה ואת העמלנות הנחוצים להגשמתה. זאת עשה בעזרת שימוש כפול בשורש סל"ל, בדומה למילות הנביא ישעיהו: "פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים" (ישעיהו סב, י).
אך דרך עשויה גם להפחיד. אנו רואים את ההתחלה, אך מה מחכה בהמשך? העתיד לוּט בַּעֲרָפֶל. על כן קיימות ברכות ותפילות להצלחת הדרך:" יהי רצון מלפניך ה'... שתוליכנו לשלום ותדריכנו לשלום ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב וליסטים וחיות רעות בדרך ובכל מקום שאנחנו הולכים ומכל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם" (תפילת הדרך). גם בערבית, שגורה ברכה ליוצאים לדרך: طَرِيقَك خَضْرَا (טַרִיקַכּ חַצְ׳רַא), דרך ירוקה, שכן הערבים במקורם יושבי מדבר ולכן הם מתברכים בירוק.
את החידתיות שבבחירת דרך, הדגיש החכם באדם, שלמה המלך: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה" (משלי ל, יט). דני סנדרסון הדגיש בשירו את הלא נודע שבבחירת דרך:
הולכים אל הלא נודע
אל הלא נודע
הולכים אל הלך תדע
אם זה טוב או רע
שם בלא נודע
אם כך, ראוי לציין את האומץ הדרוש לקראת יציאה לדרך, בעיקר כשמדובר במוביל:
כמו עמוד ענן כך תלך לפני העדר
תבין הכול, תדע לא תאמר מילה אחת.
כמו עמוד עשן תיעלם בתוך החדר
משהו בך יאמר לך המשך בדרכך.
("שיר נבואי קוסמי עליז", עלי מוהר ויוני רכטר)
הדרך מככבת אצל חז"ל בהתייחסותם לחיי האדם והקהילה, לדוגמה: "אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ" (אבות ב, א). הרמב"ם הדגיש כי בחירה בדרך טובה מצויה בידי האדם: "אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ" (הלכות תשובה פ"ה ה"א). חז"ל העמידו את קיומה של התורה במשוואה הכרחית עם קיום דרך ארץ: "אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה" (אבות ג, יז); "יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ" (אבות ב, ב). שלמה המלך ייעץ לְבָחוּר צעיר לשקול היטב את דרכו משום שמעשיו יירשמו בספר: "וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ... וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קהלת יא, ט). אחד המשפטים שבהם מלווים את האדם בדרכו האחרונה אל בית העולם מציע לאדם לחשוב על דרכו בעבר ועל דרכו קדימה לעולם הבא: "דַּע מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶֹשְבּוֹן" (אבות ג, א).
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו) – כך ביטא משה את צומת הדרכים שבו שהו בני ישראל לאחר שקיבלו את התורה, שהרי בכל עת קורצת להם גם דרך אחרת. המדרש מספר על איש זקן היושב בצומת דרכים, האחת מתחילה בקוצים וממשיכה במישור, והשנייה מתחילה במישור והמשכה קוצים: "משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור וסופה קוצים. והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים ואומר להם: אף על פי שאתם רואים תחילתה של זו קוצים, לכו בה שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם שומע לו והיה מהלך בה ומתייגע קמעא, הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו היו הולכים ונכשלין בסוף, "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (דברים ל, יט)" (תנחומא שיח ע"ב). מכאן שדרך התורה אינה פשוטה כלל ועיקר, אולם מובילה להמשך מבטיח.
ההשתייכות לעם ישראל מחייבת הליכה בדרך מסוימת: "וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן" (ישעיהו נח, ב). בחירה בדרך רעה או בדרך טובה גוררת אחריה את תגובת האל והנביא: "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ" (שמות לב, ח), "הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם" (ירמיהו ז, ג). בעקבות חורבן, נשמעת נימת תשובה: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג, מ). שאלת תם לאל מתייחסת להצלחתם של רשעים: "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה" (ירמיהו יב, א), זאת למרות הבטחה אלוהית לשבש את דרכם: "וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת" (תהלים קמו, ט). חז"ל ממשיכים ומייעצים על אודות הדרך הטובה: "צאו וראו, איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם: רבי אליעזר אומר: עין טובה, רבי יהושע אומר: חבר טוב... רבי אלעזר אומר: לב טוב...צאו וראו, איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם: רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע..." (אבות ב, ט).
ראוי להדגיש את פרשת הדרכים כצומת חשוב של בחירה. זו באה לידי ביטוי בדברי הנביא ירמיהו: "כֹּה אָמַר ה' עִמְדוּ עַל דְּרָכִים וּרְאוּ וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם אֵי זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב וּלְכוּ בָהּ וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם" (ירמיהו ו, טז). התלבטות דומה העלה המשורר רוברט פרוסט בשירו: "הדרך שלא נבחרה":
שְׁנֵי שְׁבִילִים נִפְרְדוּ בְּיַעַר צָהֹב,
אַךְ לָלֶכֶת בַּשְּׁנַיִם, הִרְהַרְתִּי בְּעֶצֶב,
אֵינֶנִּי יָכוֹל – אָז עָצַרְתִּי לַחְשֹׁב,
מַרְחִיק אֶל הָאֶחָד מַבָּטִי לְלֹא סוֹף
צומת דרכים מופיע אצל חז"ל בהקשר למפגשים אנושיים: "פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאִיתִי תִּינוֹק יוֹשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים. וְאָמַרְתִּי לוֹ: 'בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לָעִיר?' אָמַר לִי: 'זוֹ קְצָרָה וַאֲרוּכָּה, וְזוֹ אֲרוּכָּה וּקְצָרָה'. וְהָלַכְתִּי בִּקְצָרָה וַאֲרוּכָּה, כֵּיוָן שֶׁהִגַּעְתִּי לָעִיר מָצָאתִי שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתָהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּיסִין. חָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. אָמַרְתִּי לוֹ: 'בְּנִי, הֲלֹא אָמַרְתָּ לִי קְצָרָה?' אָמַר לִי: 'וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֲרוּכָּה?' נְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ: 'אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁכּוּלְּכֶם חֲכָמִים"(עירובין נג ב).
דרך מזמנת פליאה, וזו באה לידי ביטוי, למשל, בשיח המפורסם שבין עליסה לחתול ב"עליסה בארץ הפלאות": '"האם תוכל לומר לי, בבקשה, איזו דרך עליי לבחור מכאן?' 'זה תלוי רבות במקום אליו את רוצה להגיע,' אמר החתול. 'לא אכפת לי כל כך' אמרה אליס. 'אז לא משנה לאן תלכי,' אמר החתול. 'כל עוד אני מגיעה למקום כלשהו, זאת אומרת' הוסיפה אליס בתור הסבר. 'הו, אין כל ספק שתגיעי לאנשהו,' אמר החתול, 'בתנאי שתלכי זמן ארוך מספיק'" ("עליסה בארץ הפלאות", לואיס קרול).
היציאה אל דרך היא תחילתה של היהדות (המונותאיזם):" לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲֹשֶר אַרְאֶךָ" (בראשית יב, א). אברהם יצא לדרך לא מוכרת לקראת עיצוב בְּשׂוֹרָה ערכית חדשה לעולם. אפשר לדמיין את תחושת אברהם כשלקח את בני משפחתו ויצא לדרך. לשם כך, נוכל להיעזר בשירו של אהוד בנאי יוצא לאור:
השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעיין
לא סלול, לא תמיד מסומן,
השביל הזה מתחיל כאן.
דרך מצביעה על צורת התנהגות: "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (משלי ו, ו). בעניין שונה, המשנה מפרטת דרכים שבהן אפשר "לקנות" אישה: "הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלשׁ דְּרָכִים... בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה" (קידושין א, א). הסתלקות אדם מן החיים גם היא דרך, כפי שהעיד דוד בצוואתו: "אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" (מלכים א, ב, ב). בשירה "הדרך", הצביעה המשוררת לאה גולדברג על צורות התייחסות שונות לדרך בשלבי החיים:
הַדֶּרֶךְ יָפָה עַד מְאד – אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶךְ קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶךְ.
יכולנו להרחיב ולדבר על דרך כערך מהותי בחיי העם והאדם עוד ועוד. נסיים בכך שנאחל לנו דרך צלחה ונציע עצה חכמה שלמדנו מעזריה אלון, חוקר טבע בארץ ישראל שהרבה ללכת בשבילי הארץ: "חכם השביל מן ההולכים בו. אם עלית בו – אל תעזבנו, כי הוא צודק תמיד". כן נזכור שלא תמיד מגיעים אל היעד המיוחל, כפי שכתבה נעמי שמר בשירה "סימן שעוד לא הגענו":
סימן שעוד לא הגענו
והאופק עוד רחוק....
וצריך להמשיך ללכת
וצריך להמשיך לצעוד
והדרך עוד מושכת ארוכה...