חזרה למאגר הכתבות
איך שביל נולד- שביל מגידו
ליאור שמש, איציק בן דב ושביט סער וקסלר.
חברי צוות היחידה לסימון שבילים בחברה להגנת הטבע
בישראל יש כיום כ-9,000 ק"מ של שבילים מסומנים. ריבוי השבילים דורש תכנון, ניהול ותחזוק. מערכת השבילים הארצית דינמית ומשתנה, מעת לעת נוספים לה שבילים חדשים. השבילים הארוכים הם קבוצת שבילים ייחודית. שבילים אלה מציעים למטיילים טיול רצוף של כמה ימי הליכה. שביל מגידו, שסומן לאחרונה, הוא שביל ארוך שאורכו כ-70 ק"מ, סימונו הושלם לאחר מחשבה ותכנון של גורמים רבים. זו הזדמנות לספר כיצד שביל ארוך נוצר, מאיפה מגיע הרעיון ומה התהליכים שהוא עובר בדרך לצעד ראשון של מטיילים בו. כל שביל מתחיל ברעיון. כך החל גם שביל מגידו, שהתוואי החדש שלו נחנך ממש לאחרונה. השביל מגלם בתוכו תהליך ארוך של קבלת החלטות ושל סיורים בשטח.
קדם לשביל מגידו שביל רמות מנשה – שביל ארוך שסומן ברמות מנשה לפני יותר מעשור. את השביל יזמו אנשי קק"ל בכוונה שישמש הרחבה לשביל ישראל – שביל מקומי שיתפצל מהשביל הארצי ויוביל את המטיילים בנופים של רמות מנשה למקומות ששביל ישראל לא מגיע אליהם. ההסתעפות סומנה בצבעים לבן-כתום-לבן. היא יצאה משביל ישראל בצפון באזור מושב עופר והתחברה חזרה אל שביל ישראל בדרום באזור שוני.
בחלוף השנים, התברר שההסתעפות שסומנה לא מילאה את מטרתה ומטיילים לא פקדו את השביל בהמוניהם. היו לכך סיבות שונות ומשונות: חוסר נגישות לנקודות הקצה, אופנועי שטח שנסעו בתוואי ויצרו סכנה בחלק מהמקטע, מעבר ביערות נטועים שדרשו תחזוקה וסיבות נוספות. מה גם שהתברר שמטיילי שביל ישראל נוטים להיצמד לתוואי שביל ישראל ולא לסטות מהדרך. מכאן למדנו שקהל היעד של השבילים הארוכים והרצופים הוא מטיילים עצמאיים המגיעים במיוחד לטייל בהם, בתנאי שימצאו את התוואי נגיש, בטיחותי ומעניין מספיק. במציאות, כמות המטיילים שטיילו בשביל הייתה קטנה מהציפיות, וכחלוף השנים מאז שסומן התעורר ספק אם כמות העבודה והמאמץ שמושקעים בתחזוקתו כדאיים מול כמות המטיילים הנמוכה שנהנית מהשביל.
לפני שנתיים, התעורר שוב הרעיון הישן חדש לסימון שביל אזורי ברמות מנשה. הפעם, הייתה זו מועצה אזורית מגידו שהרימה את הכפפה. המועצה פנתה לוועדה לשבילי ישראל בהצעה לתכנן שביל חדש באזור. הוועדה השיבה להצעה בחיוב בהבנה שלאזור זה יש פוטנציאל טיול גבוה – מרחבים של שטחים פתוחים בלב המדינה ואתרי טבע, מורשת ונוף מעניינים ובעלי ערכיות גבוהה. בעבודה משותפת של המועצה ותושביה עם הוועדה לשבילי ישראל, תוכנן תוואי לשביל ארוך חדש בשטחי המועצה. התכנון נעשה בתשומת לב לניסיון העבר וללקחים שנלמדו ממנו.
הוועדה לשבילי ישראל היא גוף ציבורי אזרחי בחברה להגנת הטבע והיא הגוף שמסמן ומתחזק את שבילי הטיולים בישראל זה עשרות שנים. בכינוסי הוועדה יושבים גם נציגים של רט"ג, של קק"ל, של משרדי החינוך והתיירות ונציגי ציבור ואקדמיה. לא רבים יודעים שסימון השבילים בארץ מבוצע על ידי גוף אזרחי ציבורי ולא על ידי רשות ממשלתית. סימון שבילים אינו מוגדר בחקיקה כלשהי, אין רשות ממשלתית שאחראית על הנושא ואין למפעל זה תקצוב ממשלתי. מפות סימוני שבילים הן פרי עשייה של החברה להגנת הטבע בשיתוף המרכז למיפוי ישראל. תקציב הוועדה לסימון שבילים מגיע ממכירת 17 מפות סימוני השבילים (שהן קניינה של החברה להגנת הטבע), המכסות את כל שטחה של הארץ, ומתרומות.
מרגע שרעיון לסימון שביל חדש מגיע לפתחה של הוועדה לסימון שבילים, מתחיל תהליך ארוך שבו נבדקים כל התנאים לקיומו של השביל ונבחנות אפשרויות ליצירת תוואי שיהיה הטוב ביותר למטיילים. על התוואי משפיעים שיקולים שונים, שלעיתים מתנגשים אלו באלו: חוויית המטייל ומעבר באתרים מגוונים עד כמה שאפשר, בטיחות, דרגות קושי, רצון להנגיש כמה שיותר שטחים לציבור, רצון לשמור על בתי הגידול ועל שלמותם. כחלק מהתהליך, נציגי הוועדה יוצאים לשטח, סוקרים וממפים אתרים מעניינים באזור – אתרי גיאולוגיה, בוטניקה, ארכיאולוגיה, היסטוריה ומורשת. לבסוף בוחרים באתרים המשמעותיים ביותר למטיילים לספר דרכם את סיפורו של האזור בצורה המעניינת והמגוונת ביותר. בסופו של תהליך כזה, התקבל התוואי הסופי של שביל מגידו: שביל מעגלי באורך 73.5 ק"מ המחולק למקטעים ולצידו מעיינות, אתרי מורשת וגבעות ירוקות.
לפני תחילת סימון השביל בשטח, נבחר צבע סימון אופייני לשביל. ככלל, מערכת השבילים בישראל מסומנת במלבן שבו שני פסים לבנים בצדדים ופס צבעוני באמצע (שחור, אדום, ירוק או כחול). הצבע מאפשר הבחנה בין שבילים שונים באותו תא שטח ואינו מסמן דרגות קושי שונות, כפי שנטען לא פעם. שבילים ארוכים רצופים מסומנים בפס אמצעי סגול או כתום, ואם הם מתאחדים עם תוואי של שביל קיים, אז תופיע נקודה סגולה או כתומה ליד סימון השביל המקומי. יש שבילים ארוכים במיוחד, כמו: שביל ישראל, שביל הגולן ושביל סובב כנרת. שבילים אלו היו ראשונים מסוגם ובעבר קיבלו צבעים מיוחדים להם. כשנמשך הביקוש לעוד שבילים ארוכים, התחדדה ההבנה שעושר הצבעים מעמיס ומקשה את סימונם של השבילים במפות ואת תחזוקת הסימון בשטח, שכן הסימון מתבצע רגלית וידנית ומצריך שימוש במכחולים רבים ובצבעים מיוחדים. מכאן והלאה, קיבלו שבילים ארוכים את הצבעים כתום או סגול. במקרה שלנו, נבחר לסימון שביל מגידו הצבע הסגול.
עבודת הסימון מתחילה. מסמני השבילים הם בדרך כלל צעירים לאחר שירות צבאי. הם יוצאים לשטח כשבידיהם מברשות וצבעים. את הסימונים מסמנים על עצמים בולטים, כמו: גדרות, עמודים, מבנים וסלעים. הסימון הוא השלב האחרון בתהליך יצירת השביל, אך העבודה על השביל אינה מסתיימת עם סיום סימונו בפעם הראשונה. מכאן מתחילה עבודת תחזוקה על השביל לאורך שנים: סימונים נשחקים בשל פגעי מזג האוויר והטבע ובשל תזוזת גדרות ועמודים ממקומם, ולכן נדרשת תחזוקה שוטפת. אחת לשלוש שנים בממוצע, המסמנים מגיעים ומחדשים את הסימון בכל אחד משבילי הארץ. יש שבילים שבהם הסימון יחודש בתדירות נמוכה יותר בשל מיקומם המורכב, בשטחי אש או באיו"ש, הדורש תיאום וליווי ביטחוני. לעיתים נדרש לחשוב מחדש על תוואי השביל בעקבות אתגרים שתהליכי פיתוח מציבים, כמו קיטועים, חסימות ובעיות בטיחות שצצות בעקבותיהם.
וכך, לאחר כמה גלגולים, הודות ליוזמים, לחולמות, למקבלות ההחלטות ולמסמנים בשטח, הושלם ונחנך שביל מגידו. השביל מתחיל ומסתיים בצומת מגידו. לאורכו של השביל נקודות תצפית אל מרחבים סביב: הגלבוע, התבור, עמק יזרעאל והכרמל. השביל עובר ליד אתרים היסטוריים מעניינים וחשובים, כמו תל מגידו וטחנות הקמח בנחל הקיני, ליד אתרי מורשת, כמו ג'וערה ואנדרטת קרב משמר העמק, וליד נקודות עניין בטבע, כמו עין ניל"י, נחל שלף, עמק השלום. השביל מומלץ מאוד לטיול בעונות החורף והאביב, אז הגבעות והמרחבים צבועים בירוק, והפריחה בשיאה. ההגעה לשביל בתחבורה ציבורית נוחה וקלה. נקודת היציאה, שהיא גם נקודת הסיום, נמצאת בתחנת האוטובוס בצומת מגידו (הפונה לכיוון ואדי ערה). המטייל יורד מהאוטובוס ישר אל תחילת השביל והטיול.טיול מהנה ומעניין!