חזרה למאגר הכתבות
אוגדן הימים הלאומיים
טל יפרח מדר היא סמזכ"ל מועצת תנועות הנוער.
השנים האחרונות מציפות שוב ושוב את השאלה לאן דרכה של החברה הישראלית. מערכות בחירות מרובות, תפיסות ואידיאולוגיות מקוטבות והעמקת תחושות של פחד הדדי ואפילו של שנאה הן מציאות חיינו היומיומית. מנגד, ובמיוחד אחרי שבעה באוקטובר, ברור לכולנו שמציאות זו אינה נכונה לחברה הישראלית, שטבעה מתבסס על ההיסטוריה היהודית ועל אופייה של היהדות שיש בהם שונות, מחלוקות וגיוון. אלו מרכיב בלתי נפרד מהזהות שלנו. משום כך, עלינו לחגוג את קיומם של מחלוקות ושל גיוון, לא להיבהל מכך ולא לאפשר לאלו לאיים על קיומה של החברה הישראלית כחברת מופת.
הימים הלאומיים הישראליים מגיעים מייד לאחר חג הפסח, וכמו בפסח גם בליבם עומדת תכליתה של מצוות הזכירה. תביעת הזכור היהודית איננה מכוונת רק למניעת שכחה, אלא עיקרה זכירת האירועים שהתחוללו וחתימתם בזיכרון הקולקטיבי שלנו. פעולות ומעשים שונים נדרשים מאיתנו כמחנכים במטרה לבסס מסוגלות רגשית ותודעתית של חיים זה לצד זה באהבה, בכבוד ובמסירות – לא רק בשדה הקרב, אלא בשדות חיי היומיום שלנו. ייתכן שאין דרך אחת נכונה לביסוס חיים של שותפות ושל אחווה. מאז ומעולם ביקשו תנועות הנוער, באמצעות מעשים ופעולות שונות, לייצר הזדמנויות למפגש, לשיח, להיכרות ולעשייה משותפת. נדמה שזו משימה שאין לה סוף.
הימים של אחרי שבעה באוקטובר הוכיחו לנו שוב עד כמה אנו תלויים זה בזה ועד כמה יכולתנו להחזיק מטרה ואידיאל משותפים הכרחית לחוסן הלאומי ולקיום שלנו כאן בביטחון. אך דווקא בתקופה זו, הרגשנו שברית הגורל שהמציאות הביטחונית גזרה עלינו אינה מספיקה, אלא נדרש מאיתנו לנצל את ההזדמנות ולנסות לבסס גם ברית הייעוד שלנו כאן במדינת ישראל.
הרגשה זו הובילה אותנו למהלך מרתק, פורץ דרך מסוגו. בחרנו בתשעה שערי מחשבה המשותפים לכלל התנועות ויצקנו לתוכם טקסטים יהודיים וישראליים, בני שלושת אלפים שנה ובני חודשים אחדים, שמצאנו בהם אמת, משמעות ותשובה לשאלות שלנו כחברה וכמחנכים. כך, למשל, מלוכדים בפסקה אחת טקסטים של רבי יהודה הלוי ושל עידית ברק, של לוחמים, של מנהיגים, של אנשי תנועות הנוער בעבר ובהווה, וכן הספדים לצד דברי ברכה והלל. השערים הם: אחריות, מנהיגות ושליחות; אידיאל שאין לו סוף; אמונה; גבורה ישראלית; הנוער הוא הסיכוי הנצחי; התקווה בת שנות אלפיים; חינוך בזמן מלחמה; סולידריות ורעות; צדקת דרכנו. גיבוש השערים ובחירת הטקסטים נעשו במלאכה עדינה ומשותפת, בחסות בית הנשיא וביוזמת "מחליפים מילה". בסוף התהליך, נוצר אוגדן משותף וכבר נעשה בו שימוש במהלך הימים הלאומיים של שנה זו.
מאז שבעה באוקטובר, אנו חשופים לאינספור עדויות וסיפורים – סיפורי אימה, גבורה, עצב, אובדן, אכזבה, השפלה ותקווה. רובם של הסיפורים מספרים בגוף ראשון על התנסות אישית וכמעט ללא מרחק מהאירועים. אחת הסיבות ליצירת האוגדן הייתה רצון שלנו למקם גם את שבעה באוקטובר על רצף ציר של זיכרון, של היסטוריה, של עם. בעיקר רצינו לכתוב את התקווה המשותפת, את הציווי החינוכי ואת יעד ההגשמה שנרצה לקדם יחד.
כוחו של האוגדן ביכולתו הבלתי מתפשרת להביא את המילים ואת הטקסטים של התנועות המשקפים תפיסות עולם ומעלים שאלות שנמצאות בליבה של המחלוקת הישראלית. נוכחותם של הטקסטים אינה מתריסה ואינה מנסה לצייר ניצחון והכרעה. הטקסטים באים לתת עומק, הרחבה וכלים של ממש בניסיון לייצר מפגש עם השונה והאחר דרך היצירה ודרך השפה ואגב כך לגבש את היחד היהודי והישראלי שאותו אנו מבקשים לחלוק גם מתוך אי הסכמה. יכולתנו לזכור כהלכה את מאורעות השבעה באוקטובר תובעת מאיתנו לעשות יחד עוד ועוד מעשים ברוח האוגדן.
כוחן של תנועות הנוער לאורך כל שנות קיומן היה טמון ביכולתן לקיים שיח ובירור מעמיק בהיבטים במציאות לצד יכולתן לבחון את הפעולה הנדרשת מתוך אחריות לעם ישראל ולקהילה הרחבה. דברי הפתיחה של הנשיא לאוגדן היטיבו לתאר את הצורך באוגדן, את החשיבות ואת החלוציות שבו. להלן ציטוט מהאיגרת שכתב לתנועות:
"המקראה הזו נוצרה הודות לשיתוף פעולה הדוק ומבורך בין הנהגות תנועות הנוער ממנעד זהותי, תפיסתי וחברתי רחב, מתוך רצון ליצור קאנון ישראלי משותף, שבאמצעותו נוכל להעמיק יחד בשאלות הערכיות אשר עמן מתמודד הנוער הישראלי בימי הלחימה ולאחריהם" (דברי הנשיא הרצוג).
תפקידם של הטקסטים כתפקיד השולחן הערוך שהחברה הישראלית נדרשת לשבת סביבו בימים אלו. הם מאפשרים מפגש עם מכאובים, עם שאלות קשות ועם מגוון רחב של תשובות המאפשרות לנוע ביניהן ולחשוף עולמות תוכן דומים, שונים והפוכים.
מי ייתן והטקסטים המאוגדים הללו, המונחים זה לצד זה וכרוכים בכריכה אחת, יהיו תמונת העתיד של הזיכרון המשותף שלנו את מאורעות שבעה באוקטובר ויתוו לנו דרך לספר את הכאב של הדור שלנו בעתיד כך שכל אחד ואחת מהאנשים והנשים של הארץ הזו יוכלו למצוא עצמם בין דפי הסיפור. האוגדן והטקסטים המובאים בו מכירים במגוון גיבורים וגיבורות, ראויים וראויות, ויוצרים רשימה אמיצה של מסקנות הקוראות לפעולה המבוססת על החזקה בטוב המשותף ועל היכולת לבנות עתיד. אנו מקווים שנשכיל להיות ראויים לגיבורים ולגיבורות שמורשתם חקוקה על לוח ליבנו כעם וכמדינה לדור ודור.