חזרה למאגר הכתבות
על שבילים מסומנים וגם על כאלה שלא
ירון קרפצ'יק הוא מדריך ארצי במרכז נע"ם.
אֵי־שָׁם, אֵי־פַּעַם, לֹא בְּלִי אֲנָחוֹת
בַּחֲלֹף הַשָּׁנִים אֲסַפֵּר זֹאת בְּקוֹל:
שְׁנֵי שְׁבִילִים בַּיַּעַר, לִבְחֹר אוֹ לִדְחוֹת –
אַךְ פָּנִיתִי בְּזֶה שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ פָּחוֹת,
וְזֶה הַהֶבְדֵּל שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַכֹּל.
(מתוך: רוברט פורסט, "השביל שלא נבחר", תרגום: אמיר אור)
עונת הטיולים בעיצומה, ואלפי תלמידים מסתובבים ברחבי הארץ בסיורים ובטיולים שנתיים ונהנים מכל הטוב שיש לה להציע. ברוב הטיולים שאינם עירוניים, התלמידים ילכו בשבילים שסימנה הוועדה לסימון שבילים של החברה להגנת הטבע. הסימון יתווה להם את המסלול המדויק שהם אמורים ללכת בו, והם ייעזרו במפת סימון שבילים אשר מסומנות בה האפשרויות השונות. אבל רגע. האם חייבים ללכת רק בשבילים מסומנים? מה אם אני רוצה ללכת בשביל משלי? ומה עם מקומות שיש בהם סוגים אחרים של סימונים או מקומות שאינם מסומנים כלל? תשובות לשאלות אלה ועוד, בכתבה שלהלן.
נתחיל בקצת היסטוריה. בימים שלפני קום המדינה, כמעט לא היו שבילים מסומנים. טיולים באזורים מרוחקים היו עניין מורכב וקצת מסוכן, והמטיילים הסתמכו על קומץ סיירים שהכירו את השטח. השביל הראשון סומן ב-22 בנובמבר 1947 סמוך לים המלח: מעין פשחה (עינות צוקים) לראש צוקים. אבי הרעיון היה הלל בירגר, מהנדס אזרחי וחובב טופוגרפיה שהביא את רעיון הסימון מטיוליו באירופה. בשנת 1966, יצאה לאור מפת סימון השבילים הראשונה. מאז ועד היום, סימנה הוועדה לשבילי ישראל (בעבר הוועדה לסימון שבילים) שבאחריות החברה להגנת הטבע למעלה מ-10,000 ק"'מ של שבילים וייצבה את מדינת ישראל כמדינה המסומנת בעולם ביחס לגודלה.
סימוני השבילים של הוועדה לשבילי ישראל אינם סימוני השבילים היחידים. בשטח נמצא לעיתים גם סימונים מסוגים נוספים, בהתאם לגוף האחראי על השטח. כך נמצא בשמורות טבע ובגנים לאומיים סימונים של רשות הטבע והגנים, ביערות נמצא סימונים של הקרן הקיימת לישראל. בנוסף לכך, רשויות שונות מסמנות בשטחן מסלולים בעקבות ראשונים או מסלולים בנקודות עניין שונות. באתרים בבעלות פרטית, נמצא סימונים נוספים.
מבולבלים? בצדק. לעיתים נמצא כמה מערכות סימון באותו תא שטח, והדבר יכול להוביל לטעויות בניווט. לכן נקפיד, בראש ובראשונה, לצאת לטיול בליווי מדריך המכיר את המסלול או לבצע בעצמנו סיור הכנה אם אנחנו מובילים את המסלול.
אז חייבים ללכת בשבילים מסומנים? כן ולא. באתרים מוסדרים, המנוהלים בשטח על ידי גוף כלשהוא, נקפיד על נהלי המקום ונפעל על פי השילוט או על פי הנחיות האחראים בשטח. בתחום שמורות טבע, מטיילי משרד החינוך מחויבים ללכת אך ורק בשבילים מסומנים. זה המקום להבהיר שלא כל מקום שיש בו סימון שבילים הוא חלק משמורת טבע. אפשר לראות את גבולות שמורות הטבע במפות סימון שבילים וגם באתרי אינטרנט שונים, כמו "עמוד ענן". גבולות השמורה יסומנו במפות בקו ירוק דק. בהליכה באזור מצוקי, אנו מחויבים לנוע על פי סימון השבילים גם אם איננו נמצאים בתחומי שמורת טבע. בשאר המקרים, אפשר לטייל בשבילים שאינם מסומנים כל עוד איננו חוצים שטחים חקלאיים וכל עוד המסלול לא כולל מקומות שיש בהם סכנה בטיחותית, כמו בורות, מחצבות וכו'. הליכה בשביל שאינו מסומן עלולה ליצור קושי מסוים בתיאום הטיול עם הלשכה לתיאום טיולים, ולכן עליכם להגדיר את מסלול ההליכה בצורה מדויקת בהערות בטופס התיאום. ייתכן שבחלק מהמקרים תתבקשו גם לסמן במפה את מסלול ההליכה כדי שאנשי הלשכה יבינו במה מדובר.
אם זה כזה כאב ראש, אז למה בכלל ללכת בשביל שאינו מסומן?
אפשר למנות כמה סיבות להליכה בשביל שאינו מסומן:
- כמעט כל הסיורים במרחב העירוני והכפרי מתקיימים במסלולים שאינם מסומנים, ואנו נדרשים להחליט ולבחור מה יהיה מסלול ההליכה שלנו. פשוט אין לנו ברירה, אלא לקבוע את מסלול ההליכה בעצמנו ולדאוג שיהיה מעניין, מותאם לקבוצה ובטוח להליכה.
- לעיתים נרצה לקיים פעילות בטבע שאינה מוגבלת לשביל ונרצה מרחב לקיומה. לדוגמה, פעילות של חפש את המטמון המתקיימת ביער קק"ל. אם היינו מקיימים את הפעילות בשמורה, היינו מוגבלים מאוד באפשרות של התלמידים להסתובב במרחב, ולכן נעדיף מרחב שאינו מסומן.
- יש טיולים המתקיימים באזורים שבהם השוטטות במרחב היא חלק מההנאה שבסיור, לדוגמה: אזור הדיונות באשדוד. יש בדיונה הגדולה סימון שבילים החוצה את השטח, אבל נסו למנוע מהתלמידים להתגלגל במורד הדיונות.
- יש משהו מסעיר בטיול שבו הקבוצה יכולה להחליט ולבחור לאן הולכים עכשיו ואין חייבים ללכת בדרך הכבושה והמסומנת. בתכנון נכון, טיול שבו הקבוצה או חוליות מתחלפות של תלמידים הן שמובילות את ההליכה (לצד מדריך או מורה כמובן) יכול להיות חוויה מעצימה המאפשרת אחריות והתמודדות עם קבלת החלטות.
- לעיתים נרצה לאפשר פעילות ניווט. יש סוגים שונים של פעילויות ניווט, חלקם מתבצע בהליכה בשבילים שאינם מסומנים. פעילויות ניווט הן מורכבות לוגיסטית ובטיחותית, אך מאפשרות לתלמידים התנסות שאין דומה לה, בעיקר במערכת החינוך. מורים המעוניינים לקיים פעילויות ניווט צריכים לעמוד בכללים המופיעים בחוזר מנכ"ל בעל שם קליט וקצר: "פעילויות חוץ-בית-ספריות – הבטחת הבטיחות בפעילויות המתקיימות מחוץ למוסד החינוכי: סיורים, פעילויות שדה ושטח ופעילויות מים". ובכל מקרה, עדיף להתייעץ עם מורה של"ח או עם אנשי מקצוע אחרים שזה תחום עיסוקם.
הארץ הקטנה שלנו מציעה מגוון מפתיע של אפשרויות טיול, מסומנות וכאלה שלא. לא משנה במה תבחרו, הקפידו על היכרות עם מסלול ועם אזור הטיול, על תיאום מדויק עם הלשכה לתיאום טיולים ועל הוראות הבטיחות. נתראה בשבילים!