הדרכת צומח: עולם שלם של הזדמנויות | גיליון 15

האביב מתקרב והטבע מתעורר בשלל צבעים. הכול סביב ירוק ומזמין. גם אנחנו, כמדריכים, איננו יכולים להתעלם מכל השפע הסובב אותנו כשאנחנו מטיילים בשבילים. אפילו התלמידים, שבדרך כלל לא ממש מתעניינים במה שקורה מחוץ למסך, שמים לב פתאום לכל ההדר שמקיף אותם ברזולוציה של K8 לפחות, ואפילו שואלים: המורה מה זה הפרח הזה? אפשר לקטוף להביא הביתה? ואנחנו, באסרטיביות, מזהירים אותם לא לפגוע בפרחי הבר ומסבירים על המאמצים האדירים שהושקעו ומושקעים בחינוך לשמירה עליהם.

לעיתים נצא לטיולים שמוגדרים כטיולי פריחה, אך בדרך כלל הדרכות על הצומח תופסות תחנה אחת בסיור או נעשות על הדרך. זה די חבל, כי הדרכה על צמחים בטיולים היא הזדמנות נהדרת להעשיר את חוויית המטיילים ולפתוח צוהר לעולם מרתק ורב גוני. מעבר להכרת שמות הצמחים ותכונותיהם הבוטניות, הדרכה נכונה יכולה לחבר את המטיילים לסביבתם, להעצים את תחושת השייכות שלהם למקום ולטבע ולעורר מודעות לחשיבות השמירה על ערכי הטבע. עם זאת, ההיצע רחב וזמן ההדרכה קצר, ולכן ראוי שנבחר בכובד ראש על אילו צמחים לדבר ואילו נשאיר לטיול הבא. כמו בכל הדרכה, אמורה להיות סיבה טובה לגזול מזמן הסיור היקר כדי להרביץ תורה במטיילים. וכמו בכל הדרכה, הסיבה הכי חשובה היא פשוט כי התלמידים מעוניינים לדעת. אין למידה טובה יותר מזאת המתחילה מרצון אמיתי וכן של התלמיד לדעת משהו. לכן, באותם מקרים יקרים שהתלמידים מביעים עניין בסביבתם, נראה בכך הזדמנות טובה להסביר על הצמח בקצרה, לומר היכן עוד אפשר למצוא אותו ולנסות לתת פרט מידע מעניין או ייחודי הקשור אליו. בין מדברים על ענן האבקנים שמתפרץ כשלוחצים על "הפדאל" של פרח האחירותם הצהוב ובין מדברים על מנגנון ההפצה הייחודי של הריסן הנאכל, כך או כך, חשוב להגיד או להראות לפחות דבר אחד מרשים או ייחודי בנוגע לצמח שעליו מדברים.

ומה קורה אם התלמידים לא שואלים? במקרים כאלה, אפשר למנות לפחות שלוש סיבות להדרכה על צמחים, כפי שאציג להלן. הן ודאי אינן הסיבות היחידות, אך הדבר החשוב הוא שכל מדריך ישאל את עצמו למה לדבר על הצלף הקוצני או על הרדוף הנחלים לפני שהוא פוצח בנאום חוצב להבות בשבחם.

בארץ ישראל מגוון רחב של צמחים. רבים מהם נפוצים מאוד ואפשר למוצאם בקלות לאורך מסלולי טיול רבים. הכרת צמחים אלה על תכונותיהם ועל סיפורי העם והמורשת הקשורים אליהם תורמת רבות להעמקת הקשר של המטיילים לסביבה ולנוף. תלמיד שראה צמח מסוים ולמד עליו קצת אולי יזהה אותו בטיול משפחתי ואז ירגיש מעט יותר שייכות לסביבתו ואולי אף ישתף את משפחתו וחבריו בדברים שלמד. האלון והאלה, החרוב, הזית, החצב, הרקפת, הכלנית והלוטם, הם ועוד רבים, נפוצים מאוד וקלים לזיהוי. שווה לבדוק מהו הצמח הנפוץ באזור הטיול שלנו בעונת הפריחה המדוברת ולהכין מבעוד מועד הדרכה הקשורה אליו.

הצמחייה בארץ ישראל טומנת בחוּבה עולם שלם של שימושים לטובת האדם. הדרכה על צמחים שימושיים יכולה להקנות למטיילים ידע חשוב הן בנוגע לצמחים שאפשר להשתמש בהם למאכל או לרפואה הן בנוגע לצמחים שעשויים להיות רעילים או מסוכנים. צמחים שיש בהם תועלת לאדם מוסיפים חוויה חושית לטיול מלבד חוויית הראייה והשמיעה. טעם הזעתר על הפיתה, הזוטא הלבנה או המרווה המשולשת בתה, החמציץ שנתקע בין השיניים –  יכול להוסיף שכבה של ידע, של מיומנות ושל כיף לטיול.
בהקשר זה, חשוב להסביר לתלמידים על חשיבות הזיהוי הנכון של הצמחים ועל הימנעות מסיכונים מיותרים ומהרעלות. בכל מקרה, לא נכניס לפה צמח שאנחנו לא בטוחים במאה אחוז שאנחנו מכירים אותו ויודעים אם הוא אכיל. הדבר נכון במיוחד בנוגע לפטריות, שתהליך הזיהוי שלהם מורכב יותר והסיכון באכילתן רב יותר.

עולם הצמחים עשיר במטפורות ובתובנות על החיים, על תכונות האדם ועל התנהגותו. שימוש בצמחים כמטפורה במהלך הדרכה יכול לעורר עניין ומחשבה. שימוש כזה יכול להיות לאפשר "שתי ציפורים במכה אחת": גם הרווחנו הדרכה על צומח וגם הצלחנו ללמד דרכה משהו על עצמנו. אחד ההסברים האהובים עליי בסוג הזה של הדרכות נוגע להבדל שבין האורן והרקפת – שפעמים רבות נראה אותם צומחים זה בקרבת זה. האורן משיר את מחטיו ויוצר סביבו מרבד אשר מקשה על צמחים אחרים לגדול בסביבתו. לרקפת יש איבר אוגר מזון (פקעת), ולאחר תהליך ארוך של איסוף ושל אגירה, היא משתמשת באנרגיה שצברה כדי לפרוץ החוצה. אני אוהב להציג לתלמידים השוואה בין האורן והרקפת לבין אסטרטגיות שהם עצמם משתמשים בהן במטרה לבלוט: אחדים, כמו האורן, מורידים ומרעילים את סביבתם כדי לבלוט ולצמוח. אחרים, כמו הרקפת, משתמשים בכל הטוב שקיים בהם כדי לבלוט. ההדרכה מסתיימת תמיד בשאלות: האם אתם מכירים תלמידים שמתנהגים כמו האורן או הרקפת? מה אתם עושים כדי להתבלט בסביבתכם?

אלו היו הסיבות העיקריות להתייחסות לצמחים בהדרכה. אתם מוזמנים כמובן להוסיף משלכם. לצד כל הדברים שכתבתי בנוגע להדרכה על צמחים, כדאי לחשוב כיצד נוכל להגדיל את ידיעותיהם של התלמידים בנושא הצומח גם בלי עצירה להדרכה. אפשר להראות להם צמחים שנפגוש בסיור כבר בשיעור ההכנה בכיתה וליצור בכך מוכנות וציפייה. אפשר לצייד אותם במגדירי צמחים הכוללים את תמונות הצמחים ואת שמותיהם. תלמידים בוגרים יותר אפשר ללמד להשתמש באפליקציות לזיהוי צמחים. המומלצת בהן בעיניי אינה מיועדת דווקא להגדרת צמחים, אלא לזיהוי כל דבר בשטח. שמה google lens, והיא משמשת כלי נהדר לזיהוי צמחים במסלול, בהנחה שיש בו קליטה כמובן.

בקיצור, תהיה הדרך שתבחרו בה אשר תהיה, צאו כבר החוצה! המון צמחים מחכים להכיר אתכם.