איך מעריכים סיכון? קבלת החלטות בשטח | גיליון 15

איך מקבלים החלטה בנוגע לפעולה שעלולה להציב אותנו בסכנה, ועוד כשאנחנו נתונים בלחץ ולעיתים בלי שיהיה ברשותנו כל המידע הנחוץ לנו?

היכולת להחליט החלטות בתנאי לחץ קשורה ביכולת שלנו להיות נכונים להתמודד עם סיכונים, אבל ראשית צריך להבדיל בין סיכון לסכנה. סכנה היא משהו שיכול לגרום נזק, כגון סיר שמן שעולה באש או גמל משתולל. סיכון, הוא שילוב של שני תבחינים: הסיכוי שניפגע וחומרת הפגיעה. למשל, הליכה בשטח בחושך היא מסוכנת. אבל האם מדובר בסיכון שיש להימנע ממנו? צריך לשאול: מה הסיכוי שניפגע? נניח שאנחנו מעריכים שהסיכוי להיפגע הוא בינוני. מה רמת הפגיעה הצפויה מנפילה בחושך? נניח שאנחנו מעריכים שמדובר בפגיעה קלה. משילוב של שני התבחינים עולה שאפשר להמשיך בפעילות ולהפעיל שיקול דעת. זאת אומרת שעלינו לפעול כדי לצמצם את הסיכוי לפציעה (למשל, כולם יחבשו פנסי ראש ויימנעו מקרבה לשפת מצוק או לכביש) ואת חומרת הפגיעה (נלבש מכנס ארוך ונלך בשביל כורכר). בדרך כלל, יש לנו יכולת להיערך מראש לסכנות שאנחנו מודעים להן, להפחית סיכוי לפגיעה ולהפחית את חומרת הפגיעה.

בניהול סיכונים, חשוב להימנע מנקודות כשל בודדות. נקודת כשל בודדת היא אירוע שמכניס אותנו מיידית לתחום האדום. כדי להימנע מנקודות כשל בודדות, יש לשים לב לנקודות אלו:

1. עלינו להשאיר מרחב ביטחון כי טעויות קורות (אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו לא מודעים לכל הדברים שאנחנו לא יודעים). המטרה של השארת שולי ביטחון רחבים היא לייתר את הצורך לשער מה יקרה. בסיטואציות שנמצאות בתוך התחום האדום – כלומר סיכוי מוגבר לתאונה וסיכוי לחומרת פגיעה גבוהה – יש להסתמך על פרוטוקול ולא על ניסיון אישי או על אינטואיציה. למשל: לא חוצים כביש מהיר, לא נוסעים בלי לחגור. שווה להזכיר בהקשר זה את ההטיה הקוגניטיבית שגורמת לנו לעיתים להסיק שההתנהלות שלנו חפה מטעויות בגלל העובדה ששנים אנחנו עושים משהו בדרך מסוימת ותמיד זה הצליח לנו. האמת עשויה להיות שפשוט עדיין לא נפלנו בסטטיסטיקה.
2. עלינו לפשט את הפעולות שעלינו לנקוט בשביל שהכול יזרום כשורה ולהימנע ממורכבויות. למשל: במקום לבקש משתי חוליות שינועו זו לקראת זו, לבקש מאחת החוליות לנוע ומהשנייה להמתין.
3. עלינו להבטיח יתירות וליצור גיבוי למצב של כשל. למשל: ניקח איתנו מספיק מים, אבל נדאג גם שיהיו לנו אמצעים לטיהור מים או ידע פרקטי בנוגע להפקת מים בשטח. בכניסה למערה, ניקח איתנו פנס ראש, אבל נוסיף וניקח גם כמה נרות וגפרורים למצב של תקלה בפנס. נתאם מראש עם כונן בעורף שעת גג ליצירת קשר לפני הפעלת חילוץ, אך גם נשאיר דף של פרטים מזהים על שמשת הרכב.

יש מצבים שבהם, פרדוקסלית, דווקא הימנעות מסיכון היא מסוכנת. יש מצבים שבהם נדרשת מאיתנו תגובה גם אם יש בה סיכון מובנה. חשוב לזכור שלא לכל אחד מתאים להתמודד עם כל סיכון. עלינו להכיר את עצמנו, את הקבוצה ואת תנאי השטח כדי שנוכל להעריך בצורה מציאותית את רמת הסיכון ואם נכון לנו להתמודד עם סיכון זה. יש מצבים שבהם לא נוכל להרשות לעצמנו שלא להתמודד עם סיכון. דמיינו מצב שבו חניך נקע את הקרסול במהלך טיול קבוצתי בנחל טביה. המדריך החליט לקצר את הטיול, לעלות אל כביש 31 המוביל לערד ולחבור אל האוטובוס. כדי להגיע לנקודה שבה האוטובוס יכול לעצור, יש להוליך את הקבוצה לאורך הכביש במקום שהשוליים בו צרים והקרבה לכביש גבוהה. האם מדובר בסיכון שסביר להסתכן בו? האם ניתן לפעול כדי להפחית את הסיכוי לפגיעה?

קיבולת סיכון היא היכולת שלנו להעריך או לחזות מראש באיזו מידה ניטיב להתמודד עם סכנה או עם מצבים לא רצויים. יכולת זו חשובה בתחום של ניהול סיכונים: האם להתמודד עם הסיכון במצב נתון או להימנע ממנו. צריך לדעת מהי קיבולת הסיכון שלנו לפני שאנחנו מכריעים בדילמה בשטח.

קיבולת הסיכון עולה ככל שניטיב להכיר את עצמנו, את הקבוצה ואת השטח.

הדרך היחידה לברר מהי רמת החוסן האישי האמיתי היא לחצות את קו הנוחות אל מחוזות של חוסר נוחות וחוסר ודאות.

איך אתם נוהגים להחליט בשעת לחץ ומשבר? על סמך ניסיון אישי, על סמך אינטואיציה או על סמך עקרונות מנוסחים מראש (פרוטוקול)?

כדאי שנשאל את עצמנו מה כולל ארגז הכלים האישי שלנו, האם יש לנו שליטה גבוהה במיומנויות שטח? ניווט, הדלקת אש בתנאים קשים, כגון רטיבות ורוח, הקמת מחסה (מפני טל בלילה ומפני שמש ביום), הגשת עזרה ראשונה בשטח, התמצאות בשטח ללא מפה וכו'.

אילו משאבים עומדים לרשותנו? היכן בשטח יש מים ומהן דרכי הגישה אליהם? מה הציוד שעומד לרשות הקבוצה? ממי אפשר לבקש עזרה?

השעה שתיים בצוהריים בחודש נובמבר. כיתה ט' מטיילת ביערות הכרמל. האם לוותר על חלק מהמסלול המתוכנן לטובת סיום המסלול באור יום או לדחוף קדימה? זה תלוי ביכולת שלנו להתמודד עם מצב של הליכה בחשכה. האם לכולם יש פנסים? האם למישהו מחברי הקבוצה יש עיוורון לילה? האם נדרשת הליכה לאורך כביש או חציית כביש? אם כל הנתונים נוטים לטובתנו, יכול להיות שמדובר בסיכון שסביר להתמודד איתו. אבל אם הנתונים לרעתנו, נפעל כדי לבצע תיקון כך שההחלטה שלנו תהיה סבירה: נחלק את הקבוצה לחוליות בהתאם למספר הפנסים הזמינים, נצמיד מדריך לחניך שיש לו עיוורון לילה, נבקש עזרה מהמנהלה או מפקח בחציית כביש.

לסיכום, אנו ניטיב להסתגל לאירועי קיצון ולהחליט במצבי לחץ אם נבנה לעצמנו מבעוד מועד שכבות של חוסן המבוססות על מסוגלות אישית, על  הכנה מוקדמת, על היכרות טובה את השטח ועל התייחסות למאפייני הקבוצה המטיילת.