חזרה למאגר הכתבות
האור גבר על החושך בשומרון
מירי בר ציון, מורת דרך, מנהלת אתר מדרשת השומרון
קר מאוד היה בעמק באישון ליל של חודש דצמבר שנת 1975. השמש שקעה, ואפלה מילאה את העמק. אפלה של הלא נודע, אפלה של מצב רוח קודר שירד על עם ישראל אחרי מערכה טראומטית למדי שנה וחצי לפני כן. אט אט נדלקו אורות... עוד ועוד אורות מילאו את העמק! אורות של חג הגבורה, חג ניצחון האור את החושך. כמו שהעמק האפל התמלא אור, כך נדלקה אש בלבבות פעילי גרעין ההתיישבות שבתחנת הרכבת מסעודיה, תחנת השמחה, שלמרגלות שרידי שומרון, בירת ממלכת ישראל לפני מעל ל-2,800 שנה. לאחר מתקפת הפתע ולאחר לחימה עיקשת בשתי חזיתות, רוח העם הייתה עדיין כבדה. פנים רבות היו נפולות בבשל זיכרון יקרים שקיפדו את חייהם אי שם ברמת הגולן או בפאתי תעלת סואץ. אבל מתוך הכאב, צמחה רוח גבורה עצומה, רוח של עשייה ברוכה, רוח של חזון הנביאים: "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו לא, ד-ה).
ברוח זו, נוצר גרעין התיישבות, והוא לא נח עד שתקע יתד באדמת השומרון. חבריו התקבצו מכל הארץ לאזור סבסטיה, שומרון העתיקה, במטרה להתחבר לשורשים, לשקם את חורבות ממלכת ישראל ולהפריח את המרחבים הנשכחים של השומרון. קשיים רבים נערמו בפני המתיישבים בדרך אל היעד, אך אלו לא הצליחו לעצור אנשים חדורי אמונה בדרכם להקים מפעל התיישבות בשומרון! חנוכה ה'תשל"ו היה הזמן המכונן, ומאות אורות חנוכה גברו על החושך ששרר בעמקים ובהרים של השומרון. חנוכה היה הרגע שבו גבר האור על החושך ועל היגון. מתוך השבר והצער של חורף 1973, צמח דבר מה חדש.
עוצמת הגבורה של אנשי ההתיישבות בשומרון טמונה בחזון הנביאים, שבישרו לא רק חורבן, אלא גם תקומה וצמיחה מחודשת. עוצמת הגבורה ניכרת בהתמדת ההתיישבות על אף מתקפות, מעשי זוועה והצקות מתמשכות מצד האויב האכזרי, והיא הביאה לכך שאנשי ההתיישבות הקימו בתים, חרשו, מסקו, נטעו, בצרו, צמחו והצמיחו.
אנחנו מזמינים אתכם לצאת לסיור רכוב בעקבות רוח המתיישבים במסלולים קצרים בלב השומרון, לעלות מתוך העמקים אל פסגות ההרים וכמובן לטעום מפרי העשייה הברוכה ביקבים!
מסלולנו מתחיל במרכז היישוב קדומים, בבמה שעליה עמד מנחם בגין ונאם את נאומו המפורסם לעידוד ההתיישבות: "יהיו הרבה אלוני מורה, לא יהיה צורך בקדום." היום, 46 שנה לאחר נאומו של מנחם בגין, הבמה כבר אינה לבדה על הגבעה. סביבכם יישוב מטופח וצומח ובו קרוב ל-5,000 תושבים, המשקיעים רבות בפיתוח ובהמשך מימוש חזון הדורות, בגינון של צמחייה ארץ ישראלית, בחינוך ובקהילתיות. במרכז היישוב מוזיאון המספר את סיפור הדורות הקודמים ואת סיפור הקמת ההתיישבות. כן נמצא במקום פארק ארכיאולוגי מרשים ומונגש.
לאוהבי לכת, נציע לצאת אל "שביל קדומים", העובר בין מתקני חקלאות ומסומן בצבעי חום-צהוב-ירוק. את ההליכה בשביל אפשר להתחיל מכמה נקודות (השביל אינו מעגלי): אפשר לרדת מהגן הארכיאולוגי בשביל המסומן בירוק-צהוב-חום אל פארק הצנירים; אפשר לנסוע ברכב לפארק הצנירים (לפי השילוט), לרדת בשביל לכיוון צפון-מערב ולעלות בצד הצפוני אל הכביש המחבר את קדומים צפון עם השכונה הר חמד. בפארק הצנירים בריכות מלאכותיות בתוך מחצבות עתיקות לצד צנירים טבעיים – תופעה גיאולוגית מיוחדת. מנקודת התצפית הפונה לכיוון צפון-מערב, אפשר להבחין באנטנות של הר עיבל באופק.
מקדומים ניסע אל היישוב השני שהוקם במרחב שכם: אלון מורה. על אף שמיקום היישוב כנראה אינו תואם את נקודת הציון המדויקת של אלון מורה המקראית (סמוך לתל שכם), הנוף הנשקף מההר בהחלט משקף את סיפורי אבות האומה: הליכת אברהם אבינו, חלקת השדה שקנה יעקב ושבה נקבר יוסף בנו, המזבח שבנה יהושע בן-נון על הר עיבל, ממש ממול!
ניסע מקדומים מזרחה דרך ציר גלעד שנבנה לזכר גלעד זר הי"ד, בנו של משה זר, שפעל רבות לקניית אדמות להתיישבות במרחב. נחלוף על פני היישוב יצהר ונגיע אל דרך האבות, ציר 60, ונלך בה צפונה לכיוון העיר שכם. בכיכר נפנה מזרחה לכיוון איתמר ואלון מורה. מומלץ לפנות למצפה בנ-יו (לזכר בן יוסף ליבנת הי"ד) בעת ההליכה בדרכנו לפסגת הר כביר וליהנות מהנוף המרהיב של הר גריזים והר עיבל וביניהם העיר שכם. נחזור אל הדרך העולה לאלון מורה וניכנס אל היישוב. נגיע למרכז מורשת חדש שישלים לנו את התמונה של סיפור ההתיישבות שהתחלנו בקדומים.
ממרכז המורשת אלון מורה, נעלה אל ה"צ'ופצ'יק" של רכס כביר, המתנשא לגובה של כמעט 800 מ' מעל פני הים, ונשלים את המבט אל הר עיבל ואל מיקום המזבח. מצפון להר, יתגלה לעינינו עמק תרצה, אחד העמקים היפים בארץ ישראל כולה עד שמשורר שיר השירים הזכיר אותו במפורש: "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה" (שיר השירים ו, ד). נחל תרצה הזורם בעמק מוביל את מי עין בידאן המתפרץ למרגלות הר עיבל אל הירדן. הנחל מתחבר אל נהר הירדן קצת דרומית לנחל יבוק. במקום זה, בסמוך לערוץ נחל תרצה, עברה דרך מבוא השמש – הדרך העתיקה שהובילה ממזרח למערב (פירטנו עליה בגיליון הקודם). הדרך מקיפה את הר כביר מצפון, עוברת בתוך שכם בין הר עיבל והר גריזים וממשיכה מערבה במקביל לנחל שכם. דרך מבוא השמש הייתה השער לארץ ישראל! לכאן הגיעו אברהם (עדיין בשמו הקודם: אברם) ויעקב, בדרך זו הלכו שבטי ישראל בדרכם למעמד הברכה והקללה ולטקס בניית המזבח שלצידו היו עתידים להיקרא לראשונה "עם לה' אלוהיכם" (דברים יד, א)!
היננו עומדים בשנת ה'תשפ"ג, 2023, מחוברים בשורשים עתיקים עמוק לאדמה הטרשית של הרי השומרון. כאן הסיפור שלנו התחיל וכאן, כפי שעיניכם רואות, הסיפור שלנו חי וצומח. כאן נוטעים כרמים. זה הזמן להיכנס ליקב להתענג על כוס יין משובח אל מול הנוף ולזכור שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר (כמובא בשירו של שלום חנוך "נגד הרוח") ושעוד ייכונו לנו ימים רבים של אור לאחר תקופה קשה זו שאנו חווים!