חזרה למאגר הכתבות
מנפלאות סתוונית היורה
אמוץ דפני, בוטנאי ומשורר ישראלי, פרופסור אמריטוס במכון לאבולוציה ובחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה. סאלח עקל ח'טיב, שימש מורה לשל"ח וכיום מורה דרך וחוקר פולקלור צמחי ארץ ישראל.
סתוונית היורה פורחת מייד לאחר הגשמים הראשונים. בעונה זו המאביקים מועטים, וסבורים שהסטת הפריחה מהאביב לעונה זו מפחיתה את התחרות האפשרית על מאביקים. לרבים מהמינים הפורחים בעונה זו פרחים גדולים הנישאים סמוך לפני האדמה (כמו חלמונית גדולה ומיני סתוונית וכרכום). ההנחה היא שגודל הפרח מסייע למאביקים למצוא את הפרחים המועטים בעונה זו. בעונת האביב קיימת תחרות רבה על שירותי האבקה. ריבוי הפרחים באביב מאפשר כנראה למאביקים למצוא אותם בקלות, גם בלי שיפרסמו את עצמם.
לרוב יש קשר ברור בין גודל הפרחים לכמות הצוף שהם מייצרים. אך לסתוונית ולמינים אחרים בעלי פרחים גדולים הפורחים בסתיו יש צוף מועט. חשיבותו העיקרית של גודלם הוא בפרסומת שהוא יוצר ובכך מאפשר את מציאתם בשטח. בתנאים אלה, כל פרח יכול לייצר מעט צוף כי אינו צריך להתחרות על מאביקים עם פרחים אחרים.
בפרחי הסתוונית קיימת "חלוקת גמולים", המושגת הן על ידי אורכם השונה של האבקנים, המספקים אבקה בכמות משתנה, הן על ידי הצוף המועט החבוי בתחתית הפרח. החלק העליון של הפרח מנוצל בעיקר על ידי זבובי רחף, האוספים אבקה בלבד. הדבורים יורדות לקרקעית הפרח לחפש צוף, למרות כמותו המועטה, זאת בנוסף לאיסוף האבקה.
משך הפריחה הארוך, הן של הפרח הבודד הן של הצמח כולו, מפצה על מיעוט המאביקים ועל נזקי הגשם העלול לפגוע בפרחים. חוסר המשאבים של הפרח בעונה זו גורם, ככל הנראה, לאחוז גבוה יותר של פרחים זכריים. פרח נקבי דורש יותר משאבים – שחלה ועלי לייצור זרעים. ואילו פרח זכרי מסתפק בייצור אבקה בלבד. לכן זול יותר להעביר את המטען הגנטי לדור הבא באמצעות הפרח הזכרי. לקראת סוף העונה ובבית גידול יבש, יש פחות משאבים ולכן יש יתרון לפרחים זכריים.
עֲנָנִים כִּסּוּ שָׁמַיִם,
טִיף-טִיף גֶּשֶׁם סְתָו רִאשׁוֹן.
– סִתְוָנִית, פִּקְחִי עֵינַיִם,
סִתְוָנִית, דַּי-דַּי לִישֹׁן!
("הסתוונית", לוין קיפניס)
הסתוונית והיורה
הכפריים שבמזרח השומרון, באזור טמון, מנבאים את כמות הגשמים העתידה לפי כמות הפריחה של סתוונית היורה לעומת כמות פריחת הרקפות. אם יש הרבה סתווניות ומעט רקפות, תהיה שנה ברוכה; מעט סתווניות והרבה רקפות – שנה סירוגית, חודש לח וחודש רטוב. הרבה רקפות ומעט סתווניות משמען שנה שחונה. לפי אפרים הראובני, בכפרים הערביים בסביבות ירושלים אומרים: "ביום שירד הגשם הראשון מלמעלה, מעלה זו (סתוונית היורה) מלמטה". יעקב פיכמן כבר עמד על כך בשירו המוקדש לצמח זה (הוא כינה את הסתוונית בשמה הישן "בַּר יוֹרֶה"): "שָׂאוּנִי כִּי בָּאתִי / גַּם הַפַּעַם רִאשׁוֹן / קוֹל יוֹרֶה כִּי שָׁמַעְתִּי / לֹא אוּכַל עוֹד לִישֹׁן".
ברוך ציז'יק, בספרו המופלא "צמחיאל" (המוקדש לאגדות צמחי ארץ ישראל), תיאר את הקשר שבין פריחת הסתוונית לבין בוא הגשם:
מדי שנה בשנה, בחלוף הקיץ בארצות הצפון ובא החורף העז, יֵאספו העופות עֵדוֹת עֵדוֹת על מנת לעזוב את ארץ מגוריהם ולנוד לארצות החום. גם הנחליאלים, מדי שנה הרגישו בבא החורף וינדדו. ויבוא היום ויגיעו לארץ ישראל והנה הארץ יבשה וחרבה וטרם נראו הפרחים הענוגים. ויתגעגעו הנחליאלים מאד אל הפרחים ואל העשבים ויעירו בקול צפצופם את הבצלים ואת הפקעות הטמונים בחיק האדמה, ופקעת הסתוונית הייתה הראשונה אשר שמעה בקולם ותבקע את קרום האדמה וְתָנֵץ בפרחיה.
אומנם סתוונית היורה אינה חוזה את בוא הגשם, אך היא עדות מהימנה וחד משמעית לירידת המטח הראשון. בארץ קיימים כ-25 מיני צמחים הפורחים, ללא עלים, בסוף הקיץ, לפני הופעת הגשמים. נהוג לכנותם בשם הקיבוצי "מבשרי הסתיו". תואר זה מבטא את עונת הפריחה הייחודית, אך אין בו משום הבטחה לטיבה של השנה הבאה. שפע פריחה משקף דווקא את אופייה של השנה הקודמת. גם אם נכבד את החצב בתואר "נביא הגשם", כפי שכינה אותו יהודה עמיחי, נזכור כי אומנם הופעתו של החצב מעידה שהגשם קרוב, אך אין בכך רמז לכמות הגשמים הצפויה. אין הוא נביא אמת, אלא, לכל היותר, רושם נאמן של אירועי העבר.
נרות, מכשפות ורעלים
המכשפה מדאה התגוררה בחבל קולכיס, היא ארץ גיזת הזהב אשר בצפון טורקיה, לחופו של הים השחור. היא הייתה מפורסמת כרוקחת רעלים ושיקויים, ובין היתר נהגה להשתמש בפקעות הרעילות של צמח הסתוונית. שמה הלועזי של הסתוונית (Colchicum) בא לציין את מולדתה של אותה מכשפה מפורסמת.
פקעתה של הסתוונית מזכירה נר שמן מחרס, והיא רעילה ביותר. לכן נקשר שמה בעסקי כישוף, ומכאן שמה הערבי: "נר החרס של המכשפה" (סְרַאגֶ'ת אִל ע'וּלָה, سرجة الغولة). השם הערבי מזכיר את המילה הארמית "שרגא", שפירושה נר או מנורה. סביר להניח שהשם הערבי הושפע מהמסורת האירופית. שם נוסף של הסתוונית הרעילה בערבית הוא "כרכום הנחש" (שׁוּחֵם אֶל חִיָה, شُحّيم الحيّة), בעוד כרכום חורפי, שפקעתו ראויה למאכל (לאחר קלייה), נקרא "כרכום האנשים" (שׁוּחֵם אֶל נָאס, شُحّيم الناس). מיני סתוונית היו בשימוש נרחב ברפואה, על אף הסיכון שבמינון יתר העשוי לגרום להרעלה.
מתוך: דפני, א' וח'טיב, ס' (2017). צמחים שדים ונפלאות. הוצאת עולם חדש. תל אביב.