חזרה למאגר הכתבות
בשביל העם, סיפורה של לוחמת
רב סמלת בכירה פרי משה משרתת במשטרת ישראל זה 25 שנה. היא החלה את דרכה כלוחמת וזה כשנתיים שהיא מדריכה בבית המורשת של משטרת ישראל.
המאמר מוקדש לאחמד שיבלי ז"ל, רס"ר ומנהיג שהיה לי כאח.
...היא ידעה שהשבילים שבחרה ללכת בהם יובילו לעשייה למען אנשים אחרים. היא ידעה שבשבילים שהיא בחרה ללכת בהם הלכו אנשים טובים. היא ידעה שאלו אותם שבילים שבהם צעדו לפניה לוחמים.
11 באפריל 2001. רק לפני שנה ותשעה חודשים התגייסה וכבר שחרור, חוזרים לבקו"ם להחזיר ציוד. יום קצר היום, חול המועד פסח, וכולם ממהרים. התהליך מהיר כל כך. כשהיא יוצאת מהבסיס שבו התגייסה ובו השתחררה, היא מרגישה תחושת ריק. עצבות אוחזת בה ואינה מרפה. עוד פרק בחייה הסתיים.
11 באפריל 2002. שיחת טלפון מאחמד שיבלי, רס"ר הפלוגה האגדי שבה שירתה במג"ב ירושלים, הובילה אותה למסקנה המתבקשת. בדיוק שנה לאחר שחרורה, היא תתחיל גיוס מחודש, הפעם לשירות קבע. שיבלי סיפר לה שפותחים פלוגות חדשות. "עוטף ירושלים" יקראו למרחב החדש, אבל עד שיהיה למרחב יזרמו מים רבים ברחובות ירושלים.
שבילים של חיים, שבילי לוחמים. אביב, שמביא עימו התחלות חדשות.
25 באפריל 2001. הקמת עוטף מג"ב ירושלים. היא אחת מ-13 לוחמים ולוחמות ראשונים שמגיעים לכאן, לבסיס עטרות, לאחר הגיוס. משמרות בוקר וצוהריים. פלוגה בהקמה. אין עדיין כלי רכב ולא ציוד, גם לא קצינים לפיקוד. רק מעט לוחמים חדורי מוטיבציה ורצון לכבוש ולסלול שבילים חדשים.
כאן, בעוטף, תוקם פלוגה כ"ג של מג"ב ירושלים. מתוכה תתפצל פלגה דרומית, שלימים תיקרא "פלוגה כ"ד". משימות חדשות, הרבה מאוד מטלות ובעיקר שבילים – לבנים, מאובקים. הנסיעה ברכב הממוגן על הגבול שבין ירושלים לבית לחם הדרומית בלילות ובימים מכסה את פניה באבקה לבנה, "פודרה" שצובעת את ריסיה בלבן ומעלה צחקוקים בקרב החברים. כמה שמחה, כמה משפחתיות. כאן היא תכיר אנשים יקרים מכל העדות והתרבויות: אחסאן גאנם הדרוזי ולצידו ג'אד אבו-שרקי הנוצרי, שמשרת כתף אל כתף עם ראיד עוקלה הבדואי, יאיר חיימוביץ', אבי בן שימול וגדעון אלסנר היהודים. כן, כאן כולם אחים. אין הבדל ביניהם. מבחינתם הם משפחה אחת גדולה ומאושרת. משפחה שעוד ימים רבים ייזכרו בה בערגה ובגעגוע.
תחושה של התחדשות מלווה אותם. אביב נעים מקבל את פניהם בבואם להקים את היחידה. רוח נעורים, הרבה אנרגיות לעשייה. מארבי לילה בלילות זרועים כוכבים, שקט שנשבר ביללות תנים. משכונות בית לחם הסמוכות נשמעים קולות נפץ עזים. מארב של ליל שבת. פצצות תאורה באוויר. פיגוע. במוצאי שבת יתברר שבאחד הצירים, ממש לא רחוק מהם, נהרג קצין צה"ל בכיר. אובדן עצום.
מארב לילה, צריך להספיק לסרוק שטח גדול ורחב ככל האפשר. ההליכה בין העצים הסבוכים ובמרחבים הפתוחים לצד שני הלוחמים ליאור יצחק וטזזו אליין מאפשרת לה להאזין לצלילים, לרוחות המנשבות, לטללים. היא מזהה אור דולק מאחד המוסכים. קולות בשפה זרה. עוצרים. מאזינים. כניסה למצב מבצעי. היא נכנסת במהירות בכניסה מבצעית אל המוסך. בדיקה של הנוכחים בו מורידה חשד. צמרמורת חולפת לפתע בגווה. הקור עז. ערפילים חוסמים את הראות. כמה עוד נותר ללכת? אי אפשר לראות את השבילים. העלטה מסחררת. פנס מג-לייט כבד ומגושם נדלק, מאיר באלומתו את הדרך, אבל גם חושף אותם למרחוק. שבילים שעליהם עוד לטפס בהם מחכים לצעדי הרגליים הנעולות במנעל צבאי גבוה.
לפעמים הסקרנות גברה על הכול, גרמה לה להסתכן מעבר לנדרש. בגילה הצעיר, 21, זה כלל לא הפחיד אותה. התלהבות מהמבצעיות אחזה בה והעניקה לה מנת אדרנלין שלא אפשרה לה לנוח גם עם חזרתה בסיום המשמרת למלון "ווינדמיל" ששימש להם בסיס ומתקן שהייה. עד שהתארגנה לשינה, הייתה השעה כבר שבע בבוקר. נותרו לה רק ארבע שעות למנוחה עד למשמרת הבאה, אך השינה ממנה והלאה. רעש של מקדחה, צפירת אוטובוס, קולות משיחים בשיחת טלפון קטעו את שנתה.
משמרת נוספת בצוהרי היום האביבי. מה מייעד היום הקרב ובא? משמרת צוהריים מתחילה ב-12:30 ומסתיימת ב-21:30. שעות לא פשוטות לפניה. לא לשכוח לקחת מעיל, היא נזכרת שנייה לפני שהיא טורקת את הדלת. מצליחה במהירות הבזק לרדת לקומת הלובי עמוסה בציוד כבד – תיק ובו שכפ"ץ, אלה, קסדה ואפוד מגן. כל אלו משמשים להגן עליה. מחסה קל ולו לרגע. היא מקווה שלא תזדקק להם כלל. היא יורדת קומה נוספת לתדריך צוהריים. פנקר, סמל המחלקה, יבקש ממנה לרשום את שמות הנוכחים.
עם סיום התדריך, היא ממהרת להתקשר להוריה לשאול לשלומם. כבר זמן רב לא דיברה איתם. אבל אין הרבה זמן לדיבורים. מזדרזים להחליף את משמרת בוקר, אותם שוטרים שהגיעו להחליפם לאחר משמרת הלילה. כל דקה חשובה. היא מברכת את הוריה לשלום ועולה לרכב שיוביל אותה לגזרה.
בשבילי הנסיעה, היא מביטה ימינה ושמאלה. רכבים רבים על הכביש שהיא אמונה להגן עליו. היא יודעת שהיא לפני משמרת נוספת למען העם שלה והמדינה שלה.
משמרת נעימה.
רוצים לשמוע עוד סיפורים מרתקים? מוזמנים אלינו, אל בית המורשת של משטרת ישראל. לחוות חוויות מרתקות לכל המשפחה.