של״ח, חוסן וקיימות | גיליון 16

האם אפשר לראות בחוסן אישי ובקיימות שני צדדים של אותו מטבע? זירת הפעילות הטבעית של מורים לשל''ח ולידיעת הארץ היא השדה, השטח. משום כך, לכל אחד ממורי השל"ח יכולת להמשיג את הרעיון האומר שאפשר ליהנות מזמן פנוי ללא צריכה מוגברת של משאבים.

לתרבות הצריכה של העולם המערבי יש מקום של כבוד בכפל המשברים – הסביבתי והאישי. תרבות הצריכה מחזקת את תפיסת העולם שבשביל ליהנות צריך כסף. אבל ההנאות הנקנות בכסף טבען לחלוף מהר. דווקא היכולת ליהנות מזמן פנוי ללא צריכה מוגברת של משאבים יכולה לעודד תחושת חוסן אישי והיא חיונית לשמירת הסביבה. 

מן הידועות היא שתרבות הצריכה המערבית אינה מיטיבה עם המערכות האקולוגיות, עם הסביבות הטבעיות ועם מגוון המינים. המערכת הכלכלית אינה משקפת את המחיר האמיתי של המוצרים שאנחנו רוכשים. מחיר של שעון יד שעולה חמישים ש''ח אינו מגלם את המחיר שהסביבה משלמת על אובדן סביבות חיים, על זיהום אוויר ועל הכחדת מיני בעלי חיים במהלך שרשרת כריית המשאבים, הייצור, ההפצה, הפרסום והמכירה הקודמים לקניית השעון. במציאות שבה כמעט לא משתלם כלכלית לתקן מוצר תקול, אנחנו נשאבים לתרבות אינסטנט נצלנית של השתמש וזרוק, שמנצלת את העובדים ואת הסביבה.

המשבר הסביבתי כרוך בקשר הדוק עם דרך המחשבה הרגילה שלנו בנוגע לתרבות הפנאי. התרגלנו להעביר את הזמן הפנוי שלנו בפעילויות צרכניות – בתי קפה, מסעדות, בתי קולנוע, חנויות אופנה וכד'. הפעלתנים שבינינו נוהגים לעסוק בספורט, אך גם הם צורכים מבתי עסק: חדרי כושר, מכוני יוגה ופילאטיס, בריכות שחייה ציבוריות, קירות נינג'ה, קירות טיפוס, אולמות בולדר, איי-ג'מפ, איי-פלאיי ועוד ועוד.

אנחנו חיים במציאות צרכנית מנוכרת, שבה אנחנו מנותקים משרשרת הייצור. במרוצת מאתיים השנים האחרונות, עברה האנושות ממצב שבו כמעט כל החפצים בבית יוצרו ביד, לעיתים על ידי יושבי הבית עצמם, למצב שבו רוב המוצרים שאנו משתמשים בהם הם תעשייתיים. איבדנו את הרצון ואת המיומנויות הדרושות בשביל לטוות, לשזור, לכייר, לקלוע, לארוג, לחרוט, לקשור, לסרוג, לגלף, לתפור ולתקן. על כמה גאווה, תחושת מסוגלות והעצמה אנחנו מוותרים כשאנחנו בוחרים לוותר על המיומנויות הללו. 

למורה השל''ח, העוסק בחינוך הא-פורמלי ואשר זירת הפעילות הטבעית שלו היא השטח, יש את היכולת לקדם את הרעיון שתרבות פנאי צרכנית היא בעוכרי המטרה הסביבתית. בנוסף, ברשותו של מורה השל''ח האמצעים להציע חלופה בת קיימא לתרבות הצריכה. 

האם אנחנו יכולים לעודד את התלמידים שלנו לעסוק בפעילויות יצירתיות ויצרניות במקום בפעילויות צרכניות? לשם כך, אנחנו צריכים להעשיר את ארגז הכלים שלנו כך שנוכל להעביר לתלמידים את המיומנויות העמלניות ואת דרך השימוש בכלים ידניים שונים, איש איש על פי נטיית ליבו ועל פי כישוריו האישיים. עידוד תרבות פנאי יצירתית שאיננה בהכרח צרכנית ושהייה בטבע בלוויית אנשים נוספים עשויים לתרום לחוסן האישי שלנו ושל התלמידים כמו גם לסביבה.

להלן כמה דוגמות לפרויקטים שאפשר לבצע בשעות הפרטניות ובכיתות קטנות. הפרויקט המוצג בתמונה שלעיל הוא של ייצור קערת חומר. התהליך מתחיל בהפקת חומר מאדמה מקומית, ממשיך בהכנת הקערה, בהכנת תנור בוץ, בטיוח תנור הבוץ בטיח עשוי אדמה ואפר עץ ומסתיים בשרפת הקערה בתנור. מדובר בפרויקט שאורך זמן, ויש להביא זאת בחשבון.

פרויקט מורכב נוסף שתלמידים אוהבים לעשות הוא גילוף קשתות והכנת חיצים. פרויקטים שאפשר להספיק לסיים בשניים או שלושה שיעורים הם קליעה של מחצלת קנים, הכנת לבנים לצורך בנייה של כירת בישול ואריגת רשת לאחסון ציוד. פרויקטים קצרים יותר שאפשר להספיק לסיים בשיעור פרטני בודד הם לדוגמה ייצור של כלי עבודה פשוטים, טוויית חוטים וקליעת סלסלות.