חזרה למאגר הכתבות
סיור לחג השבועות מתל יזרעאל לעין יזרעאל
ליאור שמש היא מורת דרך באנ"א.
"והימים ימי ראשית הקיץ,
ימי ראשית,
בבוסתנים צבר ועץ הזית,
רוח חרישית"
(יענק'לה רוטבליט)
והימים ימים מאתגרים, לא פשוטים... החורף חלף לו, האביב על פריחתו הסתיים. כעת, כמילות השיר של יענקל'ה רוטבליט, אנו נמצאים בפתחו של הקיץ, בשיא עונת הקציר. בוסתנים, עצי זית, בציר. רוטבליט במילותיו קשר בין תחילתה של עונת הקיץ לחקלאות. חג השבועות, הנחוג בעונת הקיץ, נקרא גם חג הביכורים על שם פירות הקיץ הראשונים המבשילים בימים אלו.
כינוי נוסף לחג השבועות הוא חג המים, בשל מנהג בן מאות שנים שתועד לראשונה בקרב יהדות מרוקו להתיז מים בחג. למים יוחסו יכולות ריפוי וסגולה. ברוח החג, נצא לסיור קליל באורך כקילומטר וחצי מתל יזרעאל לעין יזרעאל בעקבות מקורות מים, בעקבות חקלאות תנכית ומודרנית, בעקבות התיישבות והגנה. במהלך הסיור, נדלג קדימה ואחורה בזמן בין דמויות וסיפורים מתקופות שונות.
את הפעילות מומלץ להתחיל באנ"א מעיין חרוד, הצמודה לגן הלאומי, שם נמצא עמדת הסבר ובה תבליט גדול של ארץ ישראל ומסבירן קולי. בעזרתם נוכל להעמיק את היכרותנו עם האזור כבסיס להבנת אירועים שונים שהתרחשו בסביבה. שני האתרים, הן האכסניה הן הפארק, קרויים על שם מעיין חרוד – נביעה מקומית שנקשרו אליה סיפורי הגנה וחקלאות מתקופת התנ"ך ועד ימינו, ביניהם הסיפור המקראי על השופט גדעון אשר כינס את חייליו בעין חרוד והעביר אותם את גיבוש הסיירת הראשון בהיסטוריה, וכן סיפורם של בני הזוג חנקין, שקברם נמצא בשטח הגן הלאומי. בני הזוג כונו "גואלי האדמות" הודות לחלקם ברכישת קרקעות ליישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל.
מהאכסניה ניסע לתל יזרעאל הסמוך. ניסע מערבה בכביש 71, ובכביש 675 נבצע סיבוב פרסה כדי להיכנס לכביש הגישה המוביל אל התל. נחנה את הרכב בחניון, שם התחנה הראשונה בסיור. סמוך לספסלי הפיקניק, נמצאת אנדרטת אבן גבוהה המנציחה 22 חברי פלמ"ח ובני ההכשרה שהקימה את קיבוץ יזרעאל הסמוך אשר נפלו בקרבות מלחמת השחרור. בנוסף לשמות הנופלים, חקוק באנדרטה גם סמל הפלמ"ח, הכוח הצבאי המגויס של ארגון ההגנה טרם קום המדינה. הסמל מורכב משתי שיבולים, המסמלות את החקלאות ואת המלאכה, ומחרב המסמלת את ההגנה. סמל זה נחשף לראשונה בכינוס השני של הפלמ"ח, אשר נערך בשנת 1945 במעיין חרוד. כמו הסמל כך גם המסלול שבו נמשיך לצעוד עוסק בקשר שבין התיישבות, חקלאות והגנה.
נתקדם מזרחה בשביל המונגש ונבחין משמאלנו בפסגת התל. לא לחינם הוצבה כאן האנדרטה לנופלי הפלמ"ח. שיחי הצבר הנראים בתל הם חלק משרידי הכפר הערבי זרעין שהיה כאן מאמצע המאה ה-19 ועד מלחמת העצמאות. הכפר חלש על אדמות פוריות, על מקור מים ועל דרך ראשית. מיקומו האסטרטגי גרם להיותו יעד מבוקש בימי קום המדינה. כנופיות ערביות כבשו את הכפר, ותושביו נאלצו לברוח לאזור ג'נין. הכנופיות הקשו על יושבי העמק את המעבר בדרך שעליה התל חולש. לאחר קרבות קשים, כבשו לוחמי גולני את התל במאי 1948.
נמשיך לאורך השביל שמצדדיו אבנים גדולות שעליהן ציוני דרך מההיסטוריה המקומית של התל. השביל המונגש מסתיים במצפור הצופה מזרחה אל עמק חרוד הפורה, עמק שגובל בגבעת המורה מצפון ובהר הגלבוע מדרום. מתחתינו, בין השדות, נזהה חורשת אקליפטוס המסמנת את עין יזרעאל, המעיין שאליו נשים פעמינו. הנוף המשתרע כאן שימש תפאורה לסיפורי התנ"ך שהתרחשו במרחב. לפי המסופר, חנה כאן שאול המלך לפני מלחמתו האחרונה בפלישתים: ב"עין אשר ביזרעאל" (שמואל א, כט, א), עין זה הוא ככל הנראה המעיין שלמרגלות התל. מנגד, נערכו הפלישתים לקרב במקום שנקרא שונם, ששמו השתמר בכפר סולם שלמרגלות גבעת המורה הנראית באופק. לאורך הקרב, הייתה ידם של הפלישתים על העליונה. בני ישראל בהנהגת שאול ובניו נאלצו לסגת לגלבוע, שם מצאו שאול ובנו יהונתן את מותם.
ניפרד מהשביל המונגש ונמשיך בשביל הליכה המסומן בכחול. נתחיל לרדת מהתל, ולאחר הליכה קצרה נגיע לעץ חרוב גדול. העץ והשדות הניבטים אלינו הם תזכורת לחשיבותה של החקלאות במרחב זה, הבאה לידי ביטוי גם במקרא. ספר מלכים מספר על אדם בשם נבות היזרעאלי (שמו מסגיר את מקום מגוריו: היישוב יזרעאל, שהיה ממש כאן על התל) אשר סירב למכור למלך אחאב את כרם הענבים שלו, נחלת אבותיו, שגבל בארמון המלך. איזבל הצידונית, אשתו של אחאב, לא השלימה עם הסירוב, וכדי להיפטר מנבות, העמידה אותו למשפט, הביאה להוצאתו להורג ודאגה שהכרם יעבור לרשות אחאב. כנגד עוול זה וכנגד הגזל של נבות, קרא אליהו הנביא למלך אחאב: "הרצחת וגם ירשת?" (מלכים א, כא, יט) וחזה את סופם המר של אחאב ושל משפחתו.
נמשיך ונתקדם עוד כמה עשרות מטרים בשביל במורד התל עד שנגיע למערה בסלע. המערה היא רק אחד מהממצאים הרבים שנמצאו בתל ולמרגלותיו בסקר ארכיאולוגי שבו אותרו עשרות מערות קבורה ומתקנים חקלאיים. הממצאים מעידים כי תור הזהב של יזרעאל הקדומה היה, ככל הנראה, בימי המלך אחאב ונמשך עד שהאשורים החריבו את העיר במאה השמינית לפנה"ס. היתרון האסטרטגי של התל וקרבתו למים ולאדמות חקלאיות משך אליו שוב מתיישבים בתקופה הביזנטית, והוא מוזכר במקור היסטורי מהתקופה ככפר גדול. מאוחר יותר, במאה ה-19, ביוזמת השליט המצרי אברהים פאשה, התיישבו כאן משפחות מספר, והמקום קיבל את השם "זרעין", שמשמר את השם הקדום והחקלאי של יזרעאל. לאחר מלחמת העצמאות, הוקם על אדמות הכפר קיבוץ, וחבריו אימצו את השם התנכי יזרעאל (הקיבוץ נמצא מצידו המערבי של התל).
נמשיך בשביל, נגיע לשדות החקלאיים שלמרגלות התל ונצעד בעקבות הסימון הכחול בדרך ג'יפים. לאחר כ-400 מ', נגיע לחורשת האקליפטוס. בחורשה בריכה רדודה ומבנה במרכזה, זהו עין יזרעאל. המעיין שמולנו הוא חלק מריכוז מעיינות שבוקעים לאורך נחל חרוד, כמו מעיין חרוד וגן השלושה (הסחנה). בשנות בצורת, המעיין נוטה להתייבש, ולכן זכה לכינוי בערבית "עין אל מות", כלומר "המעיין המת". בימי המנדט הבריטי, נחצבה נקבה במקום כדי להגדיל את שפיעת המים. הנקבה נמצאת כאן עד היום, אך היא סגורה. חלק ממי המעיין נשאבים וחלקם זורמים אל הבריכה. המעיין, כפי שאפשר להבין, היה מקור החיים של יושבי התל כבר בתקופת התנ"ך. לכן אין מתאים ממנו לסיום סיורנו העוסק בחג המים.