בשביל הקהילה והטבע – הנגב המערבי, היום שאחרי | גיליון 15

השבת השחורה של שבעה באוקטובר והמלחמה שהחלה אחריה פגעו קשות בתושבים ובקהילות בנגב המערבי – בערים, בקיבוצים ובמושבים. עשרות אלפי תושבים נאלצו לעזוב את האזור ואת השטחים החקלאיים, השמורות ויערות הוגדרו שטח צבאי סגור שמתקיימת בו פעילות אינטנסיבית של הצבא.

הנגב המערבי מתאפיין בפסיפס יוצא דופן ועשיר של ערכי טבע ונוף. על שטח קטן, מתקיימות כמה יחידות אקולוגיות ייחודיות: שטחי חולות ולס, רכסי הכורכר הדרומיים ביותר בארץ ועמקי נחלים גדולים הזורמים בחורף: נחל שקמה, נחל גרר ונחל בשור. כיצד אפשר לשקם ולפתח את אזור העוטף בצורה שתיטיב עם הקהילות, תשמור על מרקם החיים המיוחד שהיה בו, שאנו מקווים שישוב להיות כזה במהרה, ותשמור על השטחים הפתוחים, הטבעיים והחקלאיים שבו ועל ייחודם?

כדי לענות על שאלה זאת, יצאו אנשי החברה להגנת הטבע בארבעת החודשים האחרונים לנגב המערבי. על רקע הרעשות הארטילריה של צה"ל וכשמעל רקטות מעזה, הם אספו נתונים ומיפו את נזקי המלחמה שגרמו שרפות, פריצת דרכי מעבר לצבא, עבודות עפר ליצירת מגרשי חנייה לרכבי המילואימניקים (שטחי כינוס) או להקמת סוללות עפר (מגננים) לכוחות, ערמות של פסולת צבאית ופסולת בניין. הם צפו בלהקות כלבים משוטטים שחצו את הגבול מעזה והטילו את אימתם על חיות הבר, על חיות המשק ועל בני אדם. בנוסף, הם זיהו עשרות אתרי טבע פוטנציאליים במרחב הכפרי והעירוני, חלקם צמודים ליישובים וחלקם אף בתוכם, וכן אתרי צפרות, דרכים נופיות ועוד.

המסקנה העיקרית שהגיעו אליה הייתה שתהליכי השיקום והפיתוח של חבל תקומה, שכבר החלו וימשיכו ביתר שאת לאחר שוך הקרבות בעזה, צריכים להיעשות בתשומת לב לאיכויות הסביבתיות הייחודיות של חבל ארץ זה, בחשיבה על איכות חייהם של התושבים ובשיתוף הדוק עם הקהילות העירוניות והכפריות – התושבים, המועצות האזוריות, הערים השונות, אשכול הנגב המערבי, רשות הניקוז, רשות הטבע והגנים, קק"ל ויחידה סביבתית אזורית. כן נדרשת התייחסות מרחבית לקידום תפיסה אזורית ושיתופי פעולה אסטרטגיים.

השיקום, הבנייה והפיתוח צריכים להיעשות בראייה ארוכת טווח, בדרך של קיימא, בניצול יעיל של משאבים ובשמירה על האיכויות הטבעיות של המקום ועל השטחים הפתוחים ובהתייחסות לעמידות המרחב, הן בנוגע לאיכות החיים של תושבי החבל הן בנוגע לאירועי קיצון – לאו דווקא ביטחוניים, אלא גם אקלימיים וסביבתיים. צריך להבטיח שזה יהיה אזור ראוי לגור בו ושתושביו ירצו לשוב אליו. הצורך בבנייה מחדש והמשאבים הרבים שיושקעו מספקים הזדמנות חד פעמית לביצוע תהליך כזה, הן במרחב הבנוי הן במערך השטחים הפתוחים, הטבעיים והחקלאיים.

1. פיתוח מגורים – עשרות היישובים הנמצאים בנגב המערבי חייבים להיות בסיס לכל פיתוח עתידי. יחידות הדיור צריכות להיבנות בעיקר בערים, כחלק מפיתוח שכונות עירוניות. יש להכין ולתקצב תוכנית מקיפה להתחדשות עירונית של כל המרחבים העירוניים הוותיקים בעיירות הנגב המערבי – שדרות, אופקים ונתיבות. תוכנית אשר תגביר את המוגנות של הערים מבחינה ביטחונית וגם תחזק את העירוניות ואת איכות החיים של התושבים. אין להקים יישובים חדשים שכן אלו יפגעו בשטחים הפתוחים מחד גיסא ויגרעו מהמשאבים לשיקום ולפיתוח הערים והיישובים הקיימים מאידך גיסא.
2. פיתוח עירוני וכפרי יעיל במשאבים
   1. אנרגיה מתחדשת ואגירת חשמל. במקום להסב שטחי חקלאות רבים לשדות סולריים המחוברים למתקני אגירה ולרשת החשמל באמצעות קווי מתח אימתניים, עדיף לנצל את הבנייה הקיימת כבסיס לייצור חשמל באנרגיה סולרית על גבי הגגות והשטחים הבנויים והמופרים, לצד פריסת מערכות אגירה ביתיות, שכונתיות ועירוניות. הדבר יבטיח עצמאות אנרגטית וביטחונית לחבל תקומה. 
   2. ניצול פסולת בניין כבסיס לחומרים לבנייה החדשה.
   3. בנייה ירוקה. תביא לייעול השימוש במשאבים לכל אורך חיי הפרויקט ותספק רווחת חיים גבוהה יותר לתושבי החבל וחיסכון כספי למשקי הבית.
   4. טבע עירוני. הפיתוח העירוני ייעשה בהתבססות על השטחים הערכיים הנמצאים במרחב העירוני. שטחים אלו ישומרו ויונגשו לתושבים כבסיס ללימוד ולחינוך לאהבת טבע וכבסיס ליצירת תנאים פיזיים מווסתי מזג אוויר ושינויי אקלים שיתרמו לחוסן העירוני.
   5. תחבורה ציבורית. שילוב מערך תחבורה ציבורית יעיל בערים ומערך תחבורה ציבורית מאספת במרחב הכפרי, בהתמקדות בצורכי הנוסע, תוכל להוביל לשינוי דפוסי התחבורה במרחב ולהפחתת הנסיעה ברכב פרטי.
3. גיבוש חזון ותוכנית פעולה לשמירה על השטחים הפתוחים בחבל תקומה. באזור זה יש פעילות חקלאית נרחבת לצד שטחים טבעיים: נחלים, שמורות ויערות. הטבע מרפא. ידוע כי לשטחים פתוחים ולשהייה בהם חלק חשוב בריפוי, והם יכולים לסייע בריפוי מהטראומה שעברנו כולנו ובעיקר תושבי המרחב. בפיתוח המרחב, יש להתמקד בגיוון הנופי ולהגן עליו גם סטטוטורית. יש ליצור מערך שטחים לקליטת קהל, מטיילים ונופשים, ולהבטיח רציפות של השטחים הפתוחים ומסדרונות אקולוגיים מתפקדים.
4. חיזוק החקלאות. שיקום השטחים עצמם ופיתוח חקלאות תומכת סביבה ואקולוגיה כמו גם קידום פתרונות תיעוש חקלאי בדמות אזורי תעשייה חקלאיים יאפשרו ייעול בגידול ובייצור המזון המקומי. ריכוז המבנים החקלאיים במיקומים ספציפיים יצמצם פגיעה בשטחים הפתוחים.
5. חינוך סביבתי המתמקד בזהות מקומית. בנייה וחיזוק של הזהות המקומית של הקהילות, זהות המחוברת לסביבה הטבעית העוטפת את היישובים ומצויה בתוכם, הכרחית כדי לסייע בהגנה על השטחים הפתוחים. בנוסף, בנייה כזו של הזהות המקומית הקהילתית תסייע בחיבור מחודש אל המרחב ובשיקום הנפשי והרגשי של התושבים מהטראומה שחוו.
6. פיתוח תיירות במרחב – הקמה של רשת טיילות (שביל הנגב המערבי): שביל רציף ארוך שיקיף את חבל העוטף – קיבוצים, מושבים, שטחים חקלאיים, נקודות תצפית, צמחייה אופיינית, היסטוריה וגיאולוגיה. אורכו של השביל יהיה כשבעים ק"מ, בחלקו הוא יתבסס על שבילים קיימים. השביל יתחבר לשביל ישראל באמצעות 'דרך נוף נחל שקמה'. הקמת השביל תכלול הקמת רשת מרכזי צפרות, הכרזה על שמורות טבע ועל אתרי מורשת, פיתוח נופי מבוסס טבע בשטחים פגועים ועוד.

כל שיקום חייב להביא בחשבון את הקהילות עצמן, את אופיין השונה ואת רצונותיהן ולהתבסס על הטבע הייחודי של המקום – הן השטחים הפתוחים הן החקלאיים. טבע חזק יאפשר חזרה מהירה ובריאה יותר של הקהילות ושל התיירות אל המרחב. חשוב להקים מרכז ידע והכשרה לשיקום קהילתי מקיים בנגב המערבי. כן חשוב להכשיר תושבים בעלי תפקידים במועצות וברשויות אשכול לשילוב פתרונות מבוססי טבע בתהליך השיקום.