חזרה למאגר הכתבות
אמת מארץ תצמח – עבודת אדמה כמפתחת חוסן וחיבור
עינט קרמר היא מנהלת חינוכית של ארגון השומר החדש.
כשאיתמר שֶמן הי"ד – לוחם, פרמדיק ובוגר השומר החדש שנפל בקרבות בעזה בדצמבר השנה – התבקש במסלול השירות לכתוב על דמות שהשפיעה על חייו, הוא בחר לכתוב על דמות החקלאי הישראלי:
התכונות הבולטות בדמות החקלאי הישראלי נוגעות כמעט בכל תחומי החיים: העבודה החקלאית היא עבודה סיזיפית שנראית כאילו לעולם לא תיגמר, עוד שורה ועוד שורה. החקלאי הישראלי מלא בנחישות יוצאת דופן והתמדה במשימה. החקלאי הישראלי הוא ציוני הרואה בעבודה שלו שליחות והצורה הפרקטית של הגשמת הרעיון הציוני בארץ ישראל. התהליך שעברתי הוא תהליך שבו למדתי להעמיק בפרטים הקטנים, למדתי לשקוע ולהכניס את עצמי למשימה, העמקתי את אהבתי למדינה, לשטחיה ולאנשיה, התחלתי להבין את הערך שבאהבת הקושי, והבנה שדברים טובים באמת – באים דרך עבודה קשה, וקיבלתי איזה חזון ואולי דרך חיים שדרכה ארצה אולי ללכת בעתיד.
בשנים האחרונות, מאז אני מנהלת חינוכית של ארגון השומר החדש, אני זוכה לפגוש רבים שעוסקים בהתנדבות חקלאית (מתחילת המלחמה, הובלנו למעלה מ-270,000 ימי התנדבות). פעם אחר פעם אני משוחחת עם המתנדבים ושומעת מהם עד כמה ההתנדבות בחקלאות משמעותית להם. חלק מהם הם מתנדבים סדרתיים בארגונים שונים, ולפעמים – כשהם מרגישים שהכאב והקושי של ההתנדבות, למען שחרור חטופים למשל, מאיימים להציף אותם – הם רושמים את עצמם לתרפיה בהתנדבות בחקלאות. אחרים חוזרים מדי יום שישי לאותו שדה או כרם בעוטף עזה ומעידים כי התחדשות השדה נותנת להם תקווה לעתיד טוב ולהתחדשות אישית וכללית. יש מי שמספרים לי על שיחות מרתקות שהתנהלו משני צידי שיח העגבניות, ויש מי שמתייחסים לעבודה כאל מדיטציה בשתיקה או כהזדמנות להזיז ולחשל את הגוף. כולם מכירים תודה על היכולת להתנדב, לצאת לטבע, לפעול לגידול המזון של כולנו ולעזור בסביבה לא מורכבת.
בשנים האחרונות, הבנה מחקרית, שבעיניי היא ברורה מאליה, בדבר התועלת הגדולה של השהות בטבע לרווחת האדם הולכת ומתגבשת. מחקרים מצאו ששהות בטבע מפחיתה לחץ נפשי, מעכבת תגובות אלימות או אימפולסיביות, מפחיתה סימפטומים של דיכאון ושל חרדה והפרעות קשב, מפתחת חוסן, מעודדת יצירתיות ומעלה את תחושת הערך העצמי ואת האושר הפנימי באנשים – הן כפרטים הן ברמת הקהילה והחברה. בארצות רבות (ובקרוב בישראל), רופאים יכולים לרשום למטופליהם מקלחת יער ויציאה לטבע כמרשם שעניינו שיפור הבריאות הנפשית וחיזוק הגוף. אין צורך להרחיב על מנהג ההתבודדות החסידי, שמוציא אנשים אל הטבע לצעוק "אוי טאטע" ולפתוח שער לעולמות הרוח. אין ספק כי לעבודת האדמה מקום של כבוד בעולם של חינוך דרך הטבע. עבודת האדמה היא פעולה שבה אנו שותפים לטבע במלאכת ההצמחה. זוהי עבודה המפתחת חוסן ותחושת מסוגלות ומקדמת את עבודת המידות – התיקון העצמי של כל אחד מאיתנו.
הרב איתמר חייקין, לשעבר מנהל אמי"ת מודיעין, סיפר בפוסט מקסים שכותרתו "בית ספר מטע" שבית הספר האמיתי של ילדותו היה מטע התמרים. שם הוא למד אחריות ומחויבות לעשייה, שם למד להעריך את העמל, להתמודד עם קשיים – כדוגמת חום כבד, קימה מוקדמת ושעות עבודה ממושכות – שם הוא הבין את משמעות התהליכיות ושחיפוף בתחילת הדרך יגבה מחירים בהמשך. הרב חייקין סיים את דבריו במחשבות על דרכים אפשריות לשיבה אל הברכה הגדולה הטמונה בעבודת האדמה וברוח השדה: "אחרי הכול, כשיצר אלוקים את האדם הוא שם אותו בגן עדן (שהיה גם הוא, סוג של מטע) וציווה עליו עבודה חקלאית – 'לעבדה ולשמרה'. אלוקים יודע, מן הסתם, מה הוא עושה".
עבודת האדמה מועילה לא רק לחוסן ולמסוגלות האישית, אלא גם מסייעת לקבוצה המתנדבת, שנהיית לחבורת משימה – בעיקר כשמדובר בעשייה ארוכת טווח, כמו: התנדבות אצל חקלאי קבוע (דרך תוכנית "אמץ חקלאי" של המעורבות החברתית למשל); הקמת חממה בחצר בית הספר או שותפות בגינה קהילתית יישובית. המפגש על בסיס קבוע לאורך זמן וללא מסכים מאפשר שיח בגובה העיניים ויצירת קשרים מעבר למתרחש בזמן הלימודים. מלבד זאת, כדי להצליח בעבודה חקלאית ארוכת טווח, על הקבוצה לטפח עין טובה, אמון הדדי, נכונות ויכולת להתמודד עם משברים ולפתור בעיות בצוותא. בכך העבודה החקלאית מאפשרת בניית חבורה המחוברת למרחב המקומי על בסיס של נתינה ושל משמעות.
בטקסט נהדר, שלימים שימש בסיס והשראה לשירה הידוע של נעמי שמר "שירת העשבים", כתב ר' נחמן מברסלב: "כִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן. כִּי כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵש לוֹ שִׁירה שֶׁאוֹמֵר, שם... וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה."
לפי ר' נחמן, הקשבה עמוקה לטבע מאפשרת לאדם להעלות את הניגון הייחודי של כל עשב ועשב בכל מקום ואתר, להתחבר בעומק לרשת החיים ולהיות חלק משירת הבריאה. בהמשך הקטע, הסביר ר' נחמן כי הניגון תורם גם לרועה עצמו כי הוא מזכיר לו את היסוד הרוחני שבנפשו ומרומם אותו מעלה: "כִּי זֶהוּ עִקָּר הַנִּגּוּן – לְלַקֵּט וּלְבָרֵר הָרוּחַ הטוֹבָה."
ממש כמו בתיאור הפיוטי של ר' נחמן, עבודת האדמה והשותפות במלאכת ההצמחה פועלות לטובה על נפשנו. לעיתים, העבודה הפיזית בחוץ היא שער לתרגול רוחני, כזה המסייע לברר את הרוח הטובה שביסוד נפשנו, פותח לנו שער לתובנות עמוקות ומשנות תודעה ומאפשר לנו להתחבר לעולם של תפילה – ביטוי אישי של מפגש עם הנשגב בלי הגבולות והמגבלות שיש בתפילות הערוכות בבית הכנסת.
אם נקבל את התפיסה ששירת העשבים שונה בכל אתר ואתר, אז נבין כמה חשוב בימים אלו להתחבר לשירת הארץ ולהתחבר לרוח טובה היכולה להשפיע טוב על המציאות. התפיסה הפילוסופית קבלית של עולם, שנה ונפש רואה בשלושת הצירים המרכזיים של הבריאה – ציר המרחב, ציר הזמן וציר נפש האדם – לא צירים נבדלים ושונים זה מזה, אלא פנים שונות של סדר אחד. בעיניי, הלב האמיתי נמצא בהבנת החיבור שבשלושת הצירים הללו וביניהם: חיבור לזמן, חיבור למקום וחיבור לנפש. עבודת האדמה מאפשרת לנו להתחבר לעצמנו בצורה מיטיבה ובונה, להתחבר לאדמה שעליה אנו חיים, להתחבר לחברה שאנחנו חלק ממנה ולהתחבר לזמן המעגלי של עונות השנה, לזמן ההיסטורי שבו אנו עומדים ולשאיפה לעתיד משותף וטוב למען הדורות הבאים.
אנחנו נוטים לציין אדם שפרץ בזמנים קשים והציל את המערכה בביטוי "להיות האדם הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון". לתפיסתי, המקום הנכון הוא כל מקום שאנחנו מחוברים שאליו לעומק. הזמן הנכון הוא כל זמן שאנחנו חווים במלואו. האדם הנכון הוא כמובן אנחנו, אלו שבוחרים לא לחיות את ימינו מנותקים, אלא להשקיע בעשיית טוב.
* ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה סג.
* מקור הביטוי "עולם, שנה, נפש" הוא בספר היצירה פ"ו מ"א. וראו ר' יהודה הלוי, הכוזרי, מאמר רביעי, פרק כה.