חזרה למאגר הכתבות
כרמים, יין וסיפורים – ייצור יין בדרום הארץ בתקופות קדומות
ד"ר טלי ארקיסון גיני היא חוקרת בכירה, מרחב דרום - רשות העתיקות.
אורית אפללו היא רכזת פדגוגית , מינהל חינוך והנחלה – רשות העתיקות.
"יין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד, טו) – מאז ומעולם נזקק האדם למזון, למלבוש ולמחסה ולעיתים גם להיחלצות, ולו לשעה קלה, מהמציאות על ידי שתיית משקה אלכוהולי. מתי החל האדם לצרוך אלכוהול? אין לכך תשובה מדויקת, אך ידוע שהגפן הייתה אחד מגידולי התרבות הקדומים וכי התססה של ענבים הצטרפה אל התססה של שעורים ושל תמרים בתקופה מוקדמת יחסית. ממצאים ארכיאולוגיים מוכיחים כי האדם השתמש בענבים כמקור למזון וליין עוד בתקופות פרהיסטוריות. השימוש בענבים היה מגוון: אכילת הפרי עצמו, ייבוש הפרי לצימוקים, הכנת דבש ענבים והפקת יין.
לקראת סוף תקופת הקרח, בתקופה הניאוליתית (10,000 לפנה"ס עד 4,500 לפנה"ס), כשהאקלים נהיה נוח יותר, התחילו להיווצר יישובי קבע, ואיתם התפתחה החקלאות. אנשים התחילו מגדלים קטניות, חיטה ושעורה. לצד אלו, יש עדויות לגידול ענבים – גפן הבר בויתה והייתה לגידול חקלאי. עדויות לכך התגלו באזור גיאורגיה וארמניה, באזור שבין הים הכספי לים השחור. יש עדויות ארכיאולוגיות ליצור יין באזורים אלה בסביבות 6,000 לפנה"ס, בין התגליות קנקני אגירה. באזור ארצות הים התיכון, ובפרט בארץ ישראל, היה גידול גפנים נפוץ בימי עבר והוא ממשיך עד ימינו אנו. בעת העתיקה, גידלו גפנים בכל שטחה של ארץ ישראל, מהרי הגולן בצפון עד הנגב. ממצאים ארכיאולוגיים, כמו גיתות, טרסות חקלאיות וקנקנים, התגלו בחלוצה, בסעדון, ברחובות, בניצנה, בשבטה ובעבדת. אלו מלמדים על תעשיית יין מפותחת בתקופה הביזנטית (המאות הרביעית עד השביעית לספירה). ממצאים דומים נחשפו והתגלו בשאר חלקי הארץ: במרכז הארץ, במישור החוף ובשומרון, באזור ירושלים, ביהודה ובשפלת יהודה ובצפון הארץ בכל אזורי הגליל והגולן. "ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש" (בראשית כז, כח).
בתנ"ך, המילה "יין" מוזכרת 207 פעמים, המילה "כרם" 92 פעמים, והמילה "גפן" 62 פעמים. לראשונה, הכרם והיין מוזכרים בסיפור נוח, מייד אחרי המבול: "ויחל נוח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אוהלה" (בראשית ט, כ-כא). מעניין לציין כי לפי התנ"ך (בראשית ח, ד), תיבת נוח "תנח" על הרי אררט, אזור שבו נתגלו העדויות הקדומות ביותר לייצור יין. הגפן משמשת במקרא ובמקורות תלמודיים דימוי חשוב לעם ישראל, להצלחה ולשפע. הכרם משגשג תודות לטיפול מסור ורצוף של החקלאי, וכמוהו שמירת המצוות תביא ברכה לעם ישראל. "מה גפן זו בהתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה על שולחן מלכים, כך ישראל" (ויקרא רבא לו).
אחת העדויות הקדומות לשימוש ביין באזור הנגב התגלתה במצודה ישראלית בהר אלדד (דרומית לעבדת) במיזם "חפירות של"ח" שבו השתתפו תלמידי של"ח מרחבי הארץ. בהמשך, נפתחה החפירה למתנדבים. נתי, בן למשפחה שהתנדבה לחפירה, גילה ממצא משמעותי ומרתק: כארבעים זרעי ענבים בחצר המצודה. הזרעים נאספו בעדינות רבה. בסמוך לזרעים, התגלה כלי שלם. ייתכן שהכלי התגלגל על רצפת חצר המצודה, וחלק מהענבים שהיו בו נפלו החוצה וחלקם נשארו בכלי. הכלי הייחודי, הנקרא קרטר, שימש לערבוב יין עם מים. הזרעים נשלחו לבדיקת פחמן 14 באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. הזרעים והכלי המיוחד, שזוהה ככלי מתוצרת דרום השפלה, תוארכו למאה העשירית לפנה"ס.
בתקופה הרומית, שגשגה תעשיית היין ברחבי ארץ ישראל. היין היה חלק ממערך ההזנה של החיילים הרומיים ושל עבדים. אלו זכו לקצבה של ליטר יין ביום, כפי הנראה היה היין מהול במים. אספקת יין וחומץ יין, שנקראה פוסקה, לצי הרומי, שבסיסו היה באלכסנדריה שבמצרים, הביאה להתפתחות של גיתות ולייצור קנקנים בסביבת אשקלון. במאה השלישית לספירה, בעקבות כמה גורמים – גלי מגפות, שינוי שלטוני, מלחמה קשה עם פרס, קריסה כלכלית – החליט הקיסר דיוקלטיאנוס לחלק את האימפריה הרומית לשניים ולהכניס כוחות צבאיים לאזור המזרח ולארץ ישראל. הגידול בכוח הצבאי האיץ את התפתחות תעשיית היין. המעבר לשלטון האימפריה הביזנטית, הנוצרית, הביא לפריחה התיישבותית וחקלאית בנגב במאות הרביעית עד אמצע השישית לספירה ולהאצה בפיתוח תעשיית היין. היין של ארץ ישראל היה מקור גאווה, ונוצרים ברחבי האימפריה הביזנטית ייבאו יין מארץ הקודש.
לאחר המגפה היוסטיניאנית במאה השישית לספירה, חלה ירידה בתעשיית ייצור היין באזור הר הנגב. באזור מישור החוף, המשיכה התעשייה להתקיים, בעיקר על ידי נזירים שייצרו יין לשימוש מקומי וגם ליצוא. עם עליית השלטון המוסלמי בשנת 637, בשל חוקי האסלאם הכופים על מאמיניהם התנזרות מוחלטת מאלכוהול, ועם ניתוק השווקים מהאימפריה הביזנטית, הצטמצמה תעשיית היין. כרמים מעטים המשיכו להניב ענבים לאכילה וליצור צימוקים ודבש ענבים.
עדויות לתעשיית יין משגשגת במישור החוף הדרומי בתקופה הרומית והביזנטית התגלו בצפון אשקלון, באתר הנקרא עיר היין, או בשם "אחוזת האבן המיל השלישי" (על שם אבן מיל רומית מהדרך לבית גוברין שהתגלתה באתר). באתר התגלו גיתות, בתי בד, בית יוצר להכנת קנקנים, מחסנים ובתי מגורים. רשות העתיקות ביצעה באתר עבודות שימור ותחזוקה. סביב האתר יוקם פארק לרחבת הציבור שישלב מוקדי פנאי, ספורט וחנויות. בעיר אשקלון נבנית שכונה חדשה ובה כ-100,000 יחידות דיור, והיא תיקרא שכונת עיר היין!
מה לעזה ולקנקנים?
קנקני עזה הם כלים לאגירה ולהובלה של יין שהוכנו בבתי יוצר לקרמיקה. אומנם הם נקראו בשם קנקני עזה, אך ייצרו אותם באתרים רבים ושונים בדרום השפלה – מיבנה ועד עזה. הקנקנים עשו את דרכם ברחבי העולם, ושרידים שלהם נמצאו באזור אגן הים התיכון ואפילו באזורי בריטניה וגרמניה ובתימן. קנקני עזה משמשים לארכיאולוגים ככלי תיארוך חשוב מאוד שכן אפשר להבחין בשינויים בעיצוב הכלי בתקופות השונות.
כאמור, בתקופה הביזנטית, חלה צמיחה אינטנסיבית בבניית טרסות חקלאיות ברחבי הנגב. חלקן הגדול שימש לגידולי גפן, דבר שהביא להתפתחות משמעותית בבניית גיתות משוכללות. אפשר לבקר בגיתות בשבטה ובעבדת. זרעי הענבים שהתגלו בחפירה בעבדת זוהו, ולפני חודשים מספר נטמנו בכרם בגן לאומי עבדת לטובת ייצור יין מקומי.
תחייה במסורת גידולי הגפנים וייצור היין התרחשה במאה ה-19. בשנת 1848, הקים רבי שור את היקב הראשון בירושלים. בשנת 1882, בסיועו של הנדיב הברון אדמונד דה רוטשילד, הוקמו שני יקבים בזיכרון יעקב ובראשון לציון. שניהם קיימים עד ימינו. בשנים האחרונות, יש פיתוח מואץ של יקבים בכל אזורי ארץ ישראל, יקבי בוטיק ויקבים גדולים יותר, ואיתו התעצמות בצריכת היין. לחיים!