חזרה למאגר הכתבות
שיטוט בעקבות הקול
חדווה בן סיני היא מדריכה ארצית, חברת מטה אגף של"ח וידיעת הארץ, עורכת העל"ה.
"קון, ירקון, ירקון - איי איי איי
שמש צהובה בשמיים
שום דבר לא זז שקט חם, כבד
שני ילדים יושבים בתוך שורשי אקליפטוס ענק
אקליפטוס ענק ששותה לרוויה את המים הכחולים
תל אביב, גדות הירקון, 1950"
(אריק איינשטיין)
יוצרים רבים, שחקנים, זמרים ואומנים, גדלו, פעלו, הופיעו בתל אביב והטביעו חותמם במציאות התל אביבית. חלקם עוררו מחלוקות, והיו מהם שיצרו חיבורים בין אנשים. אריק איינשטיין נמנה על הקבוצה המחברת, המלכדת. הוא ליכד בקולו המיוחד, במילים הישראליות כל כך שנראה כי כל אחד מאיתנו מתחבר אליהן, ובעיקר במי שהיה כאדם. אריק איינשטיין מעולם לא עזב את העיר תל אביב. הוא נולד, גדל, חי, יצר ופעל בתל אביב. הפעם נצא לשוטט בעקבותיו של התל אביבי בעל הקול המלטף ונבקר בכמה אתרים שיוכלו לספר לנו דבר או שניים על הזמר האהוב.
אין כמו לשבת בשעת בין ערביים בסתיו בחוף הים. אם כך, נתחיל את שיטוטנו בחוף מציצים, אולי החוף הכי מזוהה עם אריק איינשטיין. חוף מציצים (שרתון) נמצא מדרום לנמל תל אביב. המקום היה למפורסם לאחר שצולם בו הסרט "מציצים" בשנת 1972 – הסרט העניק לחוף את שמו. קודם לכן נקרא חוף שרתון על שם המלון הסמוך. החוף שופץ וחודש בשנים האחרונות.
הסרט "מציצים" הוא אחד מטרילוגיית סרטים תל אביבית, שכללה גם את "עיניים גדולות" ואת "הצילו את המציל", בביומו של אורי זוהר. הסרט מתאר את דמותם של אלי, גיטריסט מתחיל, ושל גוטה, נער שעשועים, ושל מציל הגר בצריף על החוף. העלילה מתרחשת בנוף החוף הקליל והנהנתני של תל אביב. את התסריט לסרט כתבו זוהר ואריק איינשטיין, והם גם מככבים בו בתפקידים הראשיים. הסרט היה מועמד לפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין, שם זכה לאהדה רבה. אריק איינשטיין ואורי זוהר היו חברי חבורת לול, לצד שלום חנוך, צבי שיסל ורבים אחרים. הם יצרו גם את הסרט "שבלול" ואת תוכנית הטלוויזיה "לול". יצירותיהם היו לקלסיקה.
אריק איינשטיין נולד ברחוב גורדון בתל אביב, בבית מספר 31. לשם פנינו מועדות. בבית מגורים זה, התגוררו שחקני "האוהל", שאבא של איינשטיין נמנה עליהם. קריירת המשחק, כאמור, לא פסחה על הבן. לאחר שחרורו מצה"ל, החל אריק בקריירת המשחק שלו בתיאטרון האוהל, ששכן ברחוב בילינסון 8 הסמוך. כיום, הציבה עיריית תל אביב על קיר הבניין שלט המציין כי בבית זה התגורר יעקב איינשטיין שחקן תיאטרון "האוהל" (ואת שמותיהם של שחקני תיאטרון נוספים שדרו במקום).
אך אריק איינשטיין היה לא רק זמר ושחקן, אלא גם ספורטאי. בנעוריו הצטרף לקבוצת הנוער של הפועל תל אביב בכדורסל ונמנה עם קבוצת הבוגרים. היה אלוף ישראל לנוער בהדיפת כדור ברזל והחזיק בשיא הישראלי לנוער בקפיצה לגובה במשך כעשר שנים. בשנת 1956, זכה באליפות ישראל לבוגרים בקפיצה לגובה, ובמכביה החמישית, בשנת 1957, זכה במדליית ארד. הוא היה אוהד ספורט מושבע ומעין מאגר ידע בלתי נדלה של פרטים מעולם הספורט. אבל בעיקר הוא מזוהה כאוהד קבוצת הפועל תל אביב.
"אבל אני אוהב להיות בבית..." – נמשיך אל ביתו של אריק איינשטיין ושל סימה אליהו ברחוב חובבי ציון 40.
את דרכו המוזיקלית, החל איינשטיין בעת שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל. משלא התקבל לתפקיד מד"ס בשל קוצר ראייה, ובעידודו של אביו, פנה ללהקה צבאית. הוא התקבל ללהקת הנח"ל בתפקיד שחקן, ובה התגלה קולו. בשנת 1959, השתחרר איינשטיין מהצבא והצטרף לתיאטרון הסאטירי "סמבטיון" וללהקת "בצל ירוק". בין חברי הלהקה היו גם אורי זוהר, חיים טופול ואילנה רובינא. בשנת 1960, יצא תקליטון הסולו הראשון של איינשטיין, וזמן קצר אחר כך הקים את להקת "שלישיית גשר הירקון". חיים חפר, מייצג הלהקה, פנה לנעמי שמר, שישבה בפריז באותם ימים, וביקש ממנה לכתוב שירים חדשניים לשלישייה. שמר נתנה להם את "העיר באפור", שיר שמילותיו תורגמו מצרפתית והיא עצמה הלחינה. למעשה, נכתב השיר על פריז, אך יהיו אולי מי שייחסו אותו לתל אביב, אולי משום ששלישיית גשר הירקון מזוהה עם תל אביב ואולי משום שהשיר מתכתב עם השיר "העיר הלבנה" שכתבה נעמי שמר על תל אביב כמה שנים קודם לכן. בכל מקרה, השיר היה לאחד השירים המזוהים עם "שלישיית גשר הירקון".
בשנת 1966, הוציא איינשטיין את אלבום הסולו הראשון המלא שלו: "שר בשבילך". איינשטיין היה כבר מוכר כזמר, כיוצר וכשחקן, ועם זאת פרץ לתודעה כאומן סולו רק בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים, כשחבר לשלום חנוך. בהמשך שיתף פעולה עם אומנים רבים נוספים: יצחק קלפטר, שם טוב לוי, מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, מיכה שטרית, ברי סחרוף, פיטר רוט, גיא בוקאטי ורבים אחרים.
באוגוסט 1982, עבר איינשטיין תאונת דרכים קשה ונפצע קל. סימה אליהו, בת זוגתו, נפצעה קשה. לאחר התאונה, מיעט להיראות בציבור ובתקשורת והפסיק להופיע בפני קהל למרות הביקוש הרב. ב-29 באוגוסט 1981, הופיע איינשטיין בפעם האחרונה בחייו מול קהל. הוא בחר להתמקד ביצירה ויצר אלבומים בלתי נשכחים, כמו: "יושב על הגדר", "שביר", "פסק זמן", "אוהב להיות בבית", "שירי אברהם חלפי", "הייתי פעם ילד", "יש בי אהבה" ואחרים. הוא המשיך להשפיע (אומנם מאולפני הקלטות ולא על במות) על התרבות הישראלית. בריאיון שערך עימו מבקר המוזיקה יואב קוטנר בשנות התשעים, תיאר איינשטיין את סיבת הימנעותו מהופעות: "אני לא בנוי לזה, זה לא האופי שלי. אני עכשיו יושב איתך בראיון מול 18 אנשים ורע לי, תאר לך שזה יהיה אל מול 3,000 איש."
איינשטיין כמעט לא הלחין את השירים שלו בעצמו, וברוב האלבומים נהג לשתף פעולה עם מוזיקאי מרכזי אחד שהלחין ועיבד את רוב השירים שבאלבום. בין המוזיקאים שעבד איתם על אלבומיו היו שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, איציק קלפטר ושם טוב לוי – האחרון היה שותף למספר האלבומים הגדול ביותר. ברבים מאלבומיו, שר איינשטיין שירי משוררים. הבולטים בהם הם לאה גולדברג ("מה עושות האיילות"), חיים חפר ("רותי"), חיים נחמן ביאליק ("הכניסיני תחת כנפך") ונתן אלתרמן ("תוצרת הארץ"). שני פזמונאים בולטים שאיינשטיין שיתף איתם פעולה הם יעקב רוטבליט, שכתב את רוב שירי האלבום "בדשא אצל אביגדור"; ויהונתן גפן, שכתב את השירים "כשאת בוכה את לא יפה" ו"דון קישוט".
ימים אחדים לאחר מותו של אריק איינשטיין, בחמש לפנות בוקר, הונחה אנדרטה על המדרכה בכניסה לביתו של הזמר. האנדרטה עשויה אבן ועליה מפוסלת גיטרה אשר מפל קטן יורד ממנה. באבן חקוקים דיוקנו של הזמר וצמד המילים "יהלום שנשבר". על צידה חקוקות מילות השיר "אני ואתה". מיתרי הגיטרה הם החלק היחיד באנדרטה שאינו עשוי אבן. לא ברור מי אחראי להנחת האנדרטה. שכנים ברחוב טענו כי מדובר ביוזמה פרטית. לטענת עובר אורח, מנוף הניח את הפסל (ב-2015, לקחו אלמונים את מיתרי הגיטרה מתוך אנדרטת האבן). האנדרטה משמשת מקום עלייה לרגל לכל אלו שרצו ועדיין רוצים להתייחד עם זכרו של איינשטיין, שהלך לעולמו ב-26 בנובמבר 2013 כתוצאה ממפרצת באבי העורקים.
המעוניינים להמשיך לשוטט ברחובות תל אביב יכולים ללכת ברחוב הירקון דרומה עד למפגש עם רחוב טרומפלדור ולהעפיל אל בית העלמין. בכניסה הראשית לבית העלמין, יש לפנות שמאלה וללכת בסמוך לחומת בית העלמין עד לקברו של אריק איינשטיין. לרוב תמצאו ליד הקבר מי ממעריציו שהגיע להתייחד עם זכרו ואולי עם אחד משיריו.
שיטוט נעים.