חזרה למאגר הכתבות
גבורה אז והיום – אתרי מורשת בקיבוץ יד מרדכי
ורד בר סמך היא מדריכה בכירה ורשמת מוזיאון יד מרדכי, תושבת הקיבוץ.
בעת שאני כותבת את המילים הללו, אני נמצאת עם כל חברי הקיבוץ וילדיו במלון בגבעת אולגה. למוחרת ה"שבת השחורה" בשבעה באוקטובר 2023, הוחלט לפנות את כל יישובי עוטף עזה, וכל האזור הוכרז כשטח צבאי סגור. אם בכל "הסבבים" הקודמים התפנו רק אלו שרצו לעזוב (בעיקר משפחות עם ילדים), הפעם עזבנו כולנו את הקיבוץ והיינו לפליטים החיים ב"כלובי זכוכית" בתוך בית מלון רב קומות.
לוותיקי הקיבוץ ואני בתוכם, זו אינה הפעם הראשונה שהם נאלצים לעזוב את ביתם לתקופה כה ממושכת (שסופה מי ישורנו). לפני 75 שנים, אחרי שישה ימי קרבות עם המצרים, נאלצנו לסגת מביתנו ההרוס זמן קצר לפני שהמצרים כבשו אותו. אז התגוררנו במרכז הארץ במשך חצי שנה, אך לא בבית מלון מפנק כמו עכשיו. בימים הראשונים נקלטנו בקיבוצים גן שמואל ומעברות ולאחר מכן התמקמנו בחווה של עלי-קאסם שצמודה למושב בני ציון. בחמישה בנובמבר 1948, לאחר שצה"ל שחרר את הקיבוץ, חזרנו לביתנו ההרוס והקמנו אותו מחדש.
אם רוצים ללמוד על מה שקרה ביד מרדכי בחודש מאי 1948, צריך להגיע לקיבוץ ולבקר באתרי המורשת וההנצחה שנמצאים בו. ייתכן שהביקור באתרי המורשת יעורר בכם מחשבות גם על ימינו.
האתר המרכזי ביד מרדכי הוא אתר שחזור הקרב, שממוקם על גבעה בצד הדרומי-מערבי של הקיבוץ. במקום זה נערכו רוב הקרבות בשנת 1948 מול חיל הרגלים המצרי שמנה כאלפיים חיילים. מול הצבא המצרי, המצויד בתותחים, בטנקים ובאווירונים, עמדו מגני הקיבוץ, שמנו כ-130 חברים וחברות וקומץ לוחמי פלמ"ח שבידיהם כלי נשק מעטים.
מייד עם שוך הקרבות, הגיעו מתנדבים מכל רחבי הארץ לעזור בשיקום היישוב וגם מבקרים רבים שיצר הסקרנות הוליכם לקיבוץ שניסה במשך חמש יממות לעצור ולהדוף את הצבא המצרי. כדי להמחיש את מה שעבר על הקיבוץ בזמן הקרבות, הוחלט להשאיר את התעלות המקוריות שבהן חברי הקיבוץ מצאו מחסה מההפגזות של המצרים. לרגלי הגבעה, משתרע שדה גדול שכבשו החיילים המצרים. היום "נטועים" בשדה זה דגמים מברזל שמייצגים את חיילי האויב וביניהם כלי הרכב הצבאיים שבהם השתמשו במהלך ההתקפה (ראו תמונה בראש הכתבה).
בשנת 2017, שדרגה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל את האתר. התעלות המקוריות, הצרות והרדודות, נחפרו מחדש – לא באמצעות קופסות שימורים מעוכות כפי שהיה ב-1948, אלא באמצעות מחפרונים. עתה המבקרים יכולים להתהלך בנוחות בתוך התעלות ולצפות לעבר השדה הזרוע בחיילים מצרים ולעבר הגבול העוין של רצועת עזה.
כאז גם בימי הלחימה הראשונים במלחמת "חרבות ברזל", שימשה הגבעה את מגני הקיבוץ. הפעם להגנה מפני כארבעים מחבלי חמאס שאיימו לחדור לקיבוץ. פעמיים ניסו המחבלים לחדור ונהדפו אחור. בין מגני הקיבוץ בשבעה באוקטובר היו נכדיהם של לוחמי 1948.
בנוסף לביקור באתר השחזור של הקרב, אפשר לבקר באתרים נוספים שקשורים לתולדות הקיבוץ.
על גבעה במרכז הקיבוץ, עומד בהריסותיו מגדל המים שהפגיזו המצרים ביום הראשון של הקרבות. על אף "פציעתו" הקשה, עמד המגדל חודשים רבים כשהוא נושא, לבושתו, דגל מצרי על ראשו. המגדל קרס רק לאחר שהחברים והילדים שבו לביתם ההרוס אך המשוחרר. בחודש מאי 1951, הוצב ליד מגדל המים פסלו של מרדכי אנילביץ, פרי עבודתו של האומן נתן רפפורט. רפפורט אמר: "חיברתי לכם שני גיבורים על גבעה אחת: מרדכי אנילביץ, גיבור המרד בגטו ורשה, ומגדל המים, גיבור הקרבות בתש"ח."
לרגלי הגבעה שעליה מתנוססים שני "הגיבורים", מרדכי אנילביץ ומגדל המים, נמצאים דגם של משוריין ותמונה של איש הפלמ"ח גרשון דובנבוים ז"ל. המשוריין מספר את אירוע פינוי ילדי יד מרדכי שעות ספורות לפני שהחלה ההפגזה המצרית על הקיבוץ.
בעת כתיבת מאמר זה, כשכולנו יושבים במלון בגבעת אולגה, נודע לנו שמוזיאון "משואה לתקומה" שבקיבוץ נפגע קשה מפגיעה ישירה של טיל שנורה מרצועת עזה. עד היום סברנו שהמוזיאון חסין מפגיעת פגזים בגלל קירותיו העשויים בטון מזויין בסגנון הברוטליזם. המוזיאון הוקם על גבעה בתוך הקיבוץ ונפתח בשנת 1968. הוא נבנה סמוך לבית הקברות של לוחמי תש"ח שנפלו ביד מרדכי, שבו טמונים אלו לצד אלו 18 חברי קיבוץ ושמונה לוחמי פלמ"ח.
למרות הימים הקשים, נמשיך ברוח המייסדים ונשוב אל הקיבוץ ואל המוזיאון. כפי שכתבו מקימי הקיבוץ בכתב היסוד בדצמבר 1943:
"אל מול חומות הגטאות, נבנה חומת בניין, עמל ויצירה."
אתר שחזור הקרב ביד מרדכי הוא אחד מכ-180 אתרי מורשת ומוזיאונים היסטוריים שנכללים בארגון הגג של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. המועצה הוקמה בשנת 1984 בעקבות מעשי הרס ופגיעה במורשת הבנויה של ארץ ישראל והיא פועלת למניעת הרס של מבנים בעלי חשיבות היסטורית ואדריכלית ולשימורם. שימור מאפשר לנו להעביר את הסיפור שהמבנה, המבנים או המרחב נושאים בדרך אותנטית ומוחשית. לצד שימור מבנים, המועצה לשימור אתרים עוסקת בהנחלת המורשת המוחשית לאוכלוסיות מגוונות: תלמידים, חיילים ומתעניינים מקרב הציבור הרחב. ברחבי הארץ אתרי מורשת רבים שאפשר לבקר בהם, לחוות חוויה מן העבר ולהתחבר לשורשים.