חזרה למאגר הכתבות
מבצע ברוש – קרב ח'רבת ירדה
אריאל וייס הוא מורה לשל"ח, מדריך במינהל חברה ונוער וקצין מורשת במילואים.
בקיץ 1948, נערך מבצע ברוש, מבצע צבאי כחלק מקרבות עשרת הימים שמטרתו הייתה כיבוש ראש הגשר הסורי במשמר הירדן. לאחר עשרה ימים של קרבות עקובים מדם, לא הושגה מטרת המבצע, וקו החזית נותר דומה מאוד לזה שלפני תחילת המבצע. עם זאת, האיום הסורי לבתר את הגליל העליון הוסר.
במהלך מלחמת העצמאות, היו הסורים אויב משמעותי בצפון מזרח המדינה הצעירה. לסורים היה צבא מודרני חמוש בנשק כבד משוכלל, כגון טנקים, תותחים וחיל אוויר מצויד במטוסים חדישים. במהלך מלחמתם של הסורים במדינת ישראל, הם פלשו אליה פעמיים.
הפלישה הראשונה התרחשה מייד עם הקמת המדינה, ב-15 במאי, בדרום רמת הגולן – מאל חמא לכיוון צמח והדגניות. כוונת הסורים הייתה להגיע לצומת גולני ומשם להתפצל לכיוון חיפה ולכיוון הגליל העליון. פלישה זו נכשלה, כידוע, בזכות עמידת הגבורה של קיבוץ דגניה שעצרה את הסורים.
הפלישה השנייה החלה בחמישה ביוני צפונה יותר, באזור משמר הירדן. פלישה זו נחלה הצלחה בכך שהסורים הצליחו לבסס ראש גשר במיקום של משמר הירדן ולמעשה לשלוט על גשר בנות יעקב – ששימש ציר מבצעי ולוגיסטי נוח לחציית הירדן. מציאות זו איימה לנתק את אצבע הגליל מיתר חלקי הארץ שכן קילומטרים לא רבים מערבה משם שהה צבא ההצלה של קאוקג'י.
מיד לאחר קרב זה, בעשרה ביוני, נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה. צה"ל ניצל את ההפוגה להתעצמות משמעותית ולהצטיידות בנשק מודרני. לאחר חודש של הפוגה, התרחשו קרבות עשרת הימים – מעשרה ביולי עד העשרים בו – ולאחריהם נכנסה לתוקפה ההפוגה השנייה שארכה כשלושה חודשים, עד אוקטובר 1948.
במהלך קרבות עשרת הימים, התקיים "מבצע דקל" ובמהלכו נכבשו הגליל המערבי והגליל התחתון, כולל הכפרים הגדולים נצרת, סכנין ועראבה. כנספח ל"מבצע דקל", התקיים "מבצע ברוש", בפיקודו של מרדכי מקלף, שנועד לשפר עמדות וליצור מציאות טובה יותר בשטח לקראת ההפוגה השנייה.
מהלך המבצע: הכוונה הייתה להגיע אל האויב מעורפו, לכבוש את המפקדה המפעילה אותו ולנתקו ממקורות האספקה שלו. בלילה שבין התשעה לעשרה ביולי, החל גדוד 23 מחטיבת כרמלי בהתקפה על תל המעברה,(1) בדרום החולה ממערב לירדן, ועל שני מוצבים סורים נוספים ממזרח לירדן. ההתקפה הצליחה והמוצבים נכבשו. גדוד 22 מהחטיבה היה אמור לצלוח את הירדן בגשר פוטונים ולכבוש את בית המכס העליון,(2) שם ישבה המפקדה המרכזית של הכוחות הסורים באזור, ולחסום את הכביש לקוניטרה, העיר המרכזית.
אולם, כוחות ההנדסה שהיו אמורים לפרוש את הגשר הצף נתגלו והופגזו ולא יכלו להשלים את משימתם.(3) חלק מחיילי גדוד 22 צלחו את הירדן בסירות, אולם רוב הציוד והתחמושת נשארו מאחור. השעה הייתה כבר מאוחרת, בסביבות ארבע בבוקר, ופטרול סורי זיהה את החיילים.
החיילים התמקמו בפרדס ח'ורי כאשר התקבלה פקודת נסיגה. המקלען בנימין שקולניק אמר למפקדיו שיתחילו בנסיגה, ואילו הוא יישאר מאחור לחפות עליהם. שלב זה מסוכן ביותר מאחר שהכוחות מתארגנים לנסיגה לאחור והחיפוי חשוב ביותר. כלל המפקדים והחיילים נסוגו, ובנימין נשאר מאחור לבדו. ואכן, בשלב קריטי זה, חמישה חיילים סורים – שכלל לא ידעו כי חיילי צה"ל נמצאים כה קרוב אליהם במצב נסיגה – יצאו מבין העצים בהליכה לא קרבית. בנימין, שהיה בעמדת חיפוי, זיהה אותם, פתח באש וחיסלם. בעקבות פעולה נועזת זו, קיבל בנימין שקולניק את הכינוי "הפייטר של הגדוד". ההתקפה נעצרה ולמעשה נכשלה.
(1) כשני קילומטרים מצפון למקום המושבה הנטושה משמר הירד'. סמוך לבית הקברות המוסלמי "מקברת בנות יעקוב", מתוך: אתרי מלחמת העצמאות.
(2) גשר פוטונים הוא גשר נייד הבנוי מחיבור של מצופים הנקראים פונטונים.
(3) במקום של גשר הפקק דהיום.
בשלב זה של המבצע, הסורים החזיקו בראש הגשר במשמר הירדן ובעמדה אחת נוספת.
למוחרת, בעשרה ביולי, פתחו הסורים בהתקפת נגד כבדה בסיוע שריון, ארטילריה וחיל אוויר. הסורים החזירו לידיהם את כל המוצבים שממזרח לירדן שנכבשו מידיהם בלילה וכבשו גם את ח'רבת ירדה. במהלך היום, התקדמו הסורים לכיוון קיבוץ מחניים, אולם לא כבשו אותו אלא הסתפקו בהפגזה מסיבית. בנוסף, הפגיזו הסורים את שדה התעופה במחניים שבו שהו כוחות רבים. תוצאות ההפגזה היו שבעה הרוגים ופצועים רבים.
שעות אחדות אחרי כן, הוקפצה למקום פלוגה מגדוד 13 של גולני וכבשה את ח'רבת ירדה מידי הסורים. במהלך הימים שלאחר מכן, נעשו ניסיונות מצד שני הצדדים להשיג הישגים קרקעיים בשטח, אולם ללא הצלחה אף לא לאחד מן הצדדים.
ב-16 ביולי, פתחו הסורים במתקפה כבדה והצליחו לכבוש את ח'רבת ירדה(4) מידי גדוד 22 של חטיבת כרמלי. במהלך היום, הפילו מגני איילת השחר מטוס סורי, ונעשה ניסיון לנצל את ההצלחה האווירית להפצצה ישראלית על ראש הגשר הסורי. הצלחה אווירית זו לא נוצלה להצלחה קרקעית מאחר שהכוחות היו עייפים מדי. למוחרת, ב-17 ביולי, כבשה פלוגה מגדוד 23 של כרמלי את ח'רבת ירדה, החזיקה במקום תחת אש כבדה במשך כל יום ה-18 ביולי עד שבשעה שבע בערב נכנסה ההפוגה השנייה לתוקפה.
מחיר ההתעקשות על החזקת ח'רבת ירדה היה כבד. ארבעים הרוגים ספרה חטיבת כרמלי רק ביום זה, ובמשך כל ימי הקרבות נהרגו במקום 95 לוחמי צה"ל.
תמונת המצב בסוף הקרבות הייתה זהה לתמונת המצב בתחילתם. הסורים ישבו במשמר הירדן ובראש גשר ממערב לירדן וצה"ל ישב בח'רבת ירדה. צה"ל לא הצליח לכבוש את ראש הגשר ולהדוף את הצבא הסורי מזרחית לירדן. אולם, הסורים לא הצליחו בתוכניתם המקורית לבתר את הגליל לשניים ולאחר מכן לכובשו כליל.
(4) ככל הנראה, נקרא הפרדס על שמו של אחד האפנדים ממשפחת ח'ורי האמידה, שרכש את הקרקע ובנה לעצמו בית אחוזה. הפרדס ממוקם כקילומטר וחצי מדרום לקיבוץ חולתה, מתוך: אתרי מלחמת העצמאות
נקודות לדיון
- בקרב על הקסטל, קרא שמעון אלפסי המ"מ: "טוראים לסגת, המפקדים נשארים לחפות." ואילו במבצע ברוש, הורה בנימין שקולניק, חייל פשוט, למפקדיו לסגת והוא נשאר לחפות (ובנס שרד ונשאר בחיים). מהו המניע למעשה גבורה מסוג זה ומה ההבדל בין שני המקרים?
- קרב ח'רבת ירדה גבה מחיר דמים כבד ומשאבים עצומים מצבא עני. כיצד מנחילים את מסריו על אף שלכאורה אין מדובר בהצלחה גדולה?
אתרים לביקור ולהדרכה
ח'רבת ירדה – אתר הנצחה לחללי חטיבת כרמלי. אפשר לטייל במסלול רגלי קצר לעין ירדה.
אתרי הגליל והגולן הנהדרים נמצאים במרחק נסיעה קצרה.