חזרה למאגר הכתבות
חשיפת צפונותיה של חורבת יתיר
צבי פירר, רכז הדרכה במרכז חינוכי ארכיאולוגי נגב
בין המדבר לארץ הנושבת, בין דרום הר חברון לבקעת באר שבע, שוכן אתר ארכיאולוגי גדול – יתיר. האתר שוכן בשטחו של יער יתיר, הגדול ביערות הנטועים בישראל והמשתרע על פני 37,000 דונם ומתוחזק על ידי קרן קיימת לישראל. ביער שבילי טיולים, אתרים ארכיאולוגיים וחניוני יום ולילה.
חורבת יתיר יושבת על גבעה בגובה של 623 מטר מעל פני הים, והיא משקיפה על נוף מרהיב לארבעה כיווני השמיים. ממוצע הגשמים ביתיר נע בין 300 ל-400 מ"מ גשם בשנה, ומקורות המים באזור נדירים יחסית. קרבתו של האתר למדבר ומיעוט המים באזור גרמו להיותו ספר המדבר.
זיהוי האתר
יתיר מוזכרת ארבע פעמים בתנ"ך. לראשונה, היא מוזכרת כאחת הערים אשר ניתנו לכוהנים בחלוקת הארץ בימי יהושע, לצד ערים נוספות בסביבתה, כגון: אשתמוע, לבנה, דביר ועוד. התנ"ך מספר שבימי דוד המלך: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'. לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל ... וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר" (שמואל א, ל, כו-כז). דוד ואנשיו הצליחו לתפוס את העמלקים אשר לקחו את רכושם. את השלל הרב שהצליחו לקחת מידי העמלקים הם חילקו לתושבי יתיר, אשתמוע ושאר יישובי המרחב. אגב, בחלוקה שוויונית זו, לימד אותנו דוד שיש לתת מהשלל גם למי ש"רק שמר" על המחנה מאחור (ג'ובניקים). גם אלו משתתפים במאמץ המלחמתי וגם להם מגיע ליהנות מהשלל ולקבל את שכרם!
"מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו יושבים על גב מעלות הר הבית ויוחנן סופר לפניהם אמרו לו כתוב לאחנא בני גלילה עלאה ולבני גלילה תחתא ולאחנא בני דרומא עילאה (עליון) ובני דרומא תחתא שלמיכון יסגא" (תוספתא לסנהדרין פ"ב ה"ו). רבן גמליאל דיבנה, חי לאחר חורבן בית המקדש, בתחילת המאה השנייה לספירה. הוא שלח אגרת זו לבני הקהילות שבגליל העליון ובגליל התחתון ולבני הקהילות שבהר יהודה העליון, דרום הר חברון, ובהר יהודה התחתון, שפלת יהודה.
אוסביוס מקיסריה, שכתב את האונומסטיקון המתוארך למאה הרביעית לספירה, תיאר את חבל דרומא ואת היישובים שבו. מתיאורו, נוכל ללמוד על הצפיפות שהייתה באזור ועל הקרבה שהייתה בין היישובים הנוצרים ליישובים היהודיים. את יתיר תיאר ככפר נוצרי גדול בתוך חבל דרומא.
חפירות ארכיאולוגיות
הארכיאולוגים חנן אשל, ג'ודי מגנס ואלי שנהב חפרו ביתיר וחשפו כלי חרס האופייניים לתקופת הברזל (המאה השביעית לפנה"ס) ושכבת יישוב מהתקופה ההלניסטית (המאה הראשונה לפנה"ס), יישוב שחרב בתקופת חורבן הבית השני, לקראת סוף המאה הראשונה לספירה. הממצאים המרכזיים שהם חשפו מתוארכים לתקופה הביזנטית: שתי כנסיות בעלות רצפת פסיפס הכוללת כתובת המתארכת אותה (למאות החמישית והשישית לספירה), עמודי שיש, 14 גיתות, בארות מים, כותרות עמודים קורינתיות על פני השטח ועוד ממצאים ארכיאולוגיים רבים. יישוב ממלוכי המשיך להתקיים במקום עד סוף ימי הביניים. יש להזכיר את הארכיאולוג צבי אילן ואת הצעתו לזהות את אחד ממבני הציבור כבית כנסת (ראו: אשל, ח' ושנהב, א' [1998] "חורבת יתיר: ישוב הנוצרי בדרום הר חברון בתקופה הביזאנטית לאור החפירות בחורבת יתיר", בתוך: י', בורדוביץ [עורך], חדשות ארכיאולוגיות).
מיזם יתיר
במחצית השנה האחרונה, בשיתוף פעולה בין רשות העתיקות למועצת דרום הר חברון, תושבי המועצה מגיעים לנקות את חורבת יתיר, ללמוד על האתר הייחודי והיפה הזה ולהנגיש אותו לציבור הרחב. הפעילות החלה בהפנינג ארכיאולוגי שבו השתתפו משפחות המועצה. המשפחות ניקו והסדירו מתקנים חקלאיים ושבילים ברחבי האתר, וכן סיירו בו ולמדו על יתיר ההיסטורית.
בחודשי הקיץ האחרונים, הגיעו בני הנוער המופלאים של מועצת דרום הר חברון, ובליווי צמוד של ארכיאולוגים מרשות העתיקות, החלו בעבודות נרחבות באתר. העבודות כללו: הסדרה וניקיון לקראת חפירה ארכיאולוגית שעתידה להתקיים בשטח האתר וכן חשיפת גתות יין במטרה להגדיר את גבולות היישוב העתיק. המידע שמתקבל באזור יתיר מעיד על מערך גידולי הקרקע באזור ספר המדבר בעת העתיקה.
כחלק ממיזם יתיר, ארכיאולוגים וחוקרים של רשות העתיקות יקיימו סדרת הרצאות בבתי הספר ולציבור הרחב ברחבי המועצה במטרה לחשוף ציבור רחב יותר להיסטוריה של האזור ולחבר את תושבי המועצה לעברו של המקום.
תודה גדולה לסבטלנה טליס, ארכיאולוגית מחוז נגב צפוני ובאר שבע, ולפדריקו קוברין, ארכיאולוג נפת נגב צפוני, על הסיוע במיזם יתיר.