מים בששון בעקבות מקורות המים לקיסריה | גיליון 12

בגיליון חנוכה, הוצג לראשונה מיזם "שביל אמות המים" – פרויקט בהובלת רשות העתיקות ובשיתוף פעולה עם קק"ל, עם הנהלת רמת הנדיב ועם גופים נוספים. מטרת הפרויקט היא להכשיר שביל תיירותי שיידמה הליכה לאורך תוואי אמות המים שהזרימו מים לקיסריה בעת העתיקה. בימים אלו, פועלים להוסיף קטע לשביל. נקודת ההתחלה של קטע זה היא עין צור, אחד ממקורות המים אשר הזינו את האמה הגבוהה, ונקודת הסיום של הקטע היא האתר שוני.

במהלך "פסטיבל תניניעדה" (הפסטיבל הוא אירוע קהילתי המתקיים פעם בשנה וכולו עשייה התנדבותית של הקהילה למען הקהילה ולמען הנחלים והטבע סביבה), התקיימו סיורי מורשת טבע ואירועים קהילתיים. בין היתר, הובלנו קבוצה לסיור בקטע הנ"ל. צעדנו לאורך קו זרימת המים, ממקור הנביעה בעין צור ועד לאתר שוני, שבו התקיימו בתקופה הרומית חגיגות המימאמס – חגיגות פסטיבל המים. במהלך הסיור, העמקנו בעבר הארכיאולוגי העשיר של האזור.

לפניכם תיאור התחנה הראשונה בקטע המסלול. תיאור האתרים עשוי להאיר את הקשר שבין סמיכות למקור מים עשיר ונובע לפעילויות פנאי שונות שהתקיימו בעבר. נראה (ובצדק גמור לדעתי) כי כמו במקורות הרומיים, גם במקורות היהודיים מוזכרת פעילות מים עם תחושות חדווה, שמחה והשתחררות.

חפירות ארכיאולוגיות התקיימו במקום משנות השמונים ועד שנות האלפיים מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, בהובלת פרופ' יזהר הירשפלד ז"ל, ובשיתוף גני רמת הנדיב וקרן רוטשילד. מהחפירות נלמד רבות בנוגע לאופי המגורים במקום ולקשר שלו למקורות המים.  לאורך התקופות השונות, התקיימו כאן חיי עבודה חקלאית, שהתמחתה בייצור שמן זית, בגידול ענבים ובהפקת יין. אזור זה היה תחת חסות העיר המרכזית קיסריה, והוא שימש גם לפעילות ענפה של חיי פנאי: ספורט, שחייה, פסטיבל יין ומים ואפילו שימוש בספא קדום.

כיצד מגיעים למקום? לאתר עין צור מגיעים דרך החניה של בית ספר כרמים בבנימינה. משם צועדים בשביל המסומן בכחול עד למעיין עין צור.

חורבת עלק ברמת הנדיב: החורבה ממוקמת בגבעה המשקיפה אל המעיין מכיוון צפון מערב. כיום, החורבה עדיין איננה פתוחה לקהל הרחב. מחפירות שבוצעו באתר נלמד כי ישבו במקום בתקופת הברזל, בתקופה ההלניסטית הקדומה, בתקופה הרומית, בתקופה הביזנטית ואף בתקופה העות'מאנית ועד ימי המנדט הבריטי.

בין הממצאים מהתקופה ההלניסטית, התגלו מטבעות טטרדרכמה וכלי חרס מיובאים מיוון ומהים האגאי. אלו מעידים על יישוב אמיד שעסק בחקלאות ובמסחר בינלאומי. החוקרים מציעים כי האתר ננטש לתקופה בשל מסעות כיבושיו של אלכסנדר ינאי.

בתקופה הרומית הקדומה, בימי מלכותו של הורדוס, הוקם במקום בית אחוזה מפואר שכלל חדרים רבים, חומות ומגדלי שמירה. מכלול של מבנים סיפקו לדיירי האחוזה שירותי פנאי ונופש. מכלול זה כלל את המעיין, בריכה ועוד מתקנים שיפורטו בהמשך. סוג מבנה מבוצר בעל צורה רבועה כונה על ידי יוסף בן ממתתיהו "טטרפירגיון" – ארמון בעל ארבעה מגדלים. לדעת החוקרים, זהו מבנה יחיד מסוגו ששרד בארץ. בחומה הדרומית, נחשף שער קטן שאפשר גישה לדרך המובילה למעיין ולמתקנים אשר סביבו. החוקרים כינו אותו "שער המעיין".

המבנה הפנימי המפואר של האחוזה הביא את הארכיאולוגים לשער שייתכן ובעלי האחוזה היו מבניו של הורדוס. באחוזה למעלה מ-150 חדרים, והם מחולקים לאגפים שונים. באגף המגורים, נמצאו שלושים חדרים, מתקני בישול, כלי כתישה, קנקנים ועוד ממצאים המעידים כי, כפי הנראה, הדיירים באגף זה היו אנשי תחזוקה ונותני שירותים לבעלי האחוזה.

נחשף אזור של מחסנים ושל אורוות ששימשו לשיכון פרדות וסוסים. לצד אלו, נמצא שטח מגורים מפואר, וילה שכללה חדרים גדולים ואפילו אולמות מוארכים. סמוך לאולמות, נחשף שטח שנראה כי שימש גן נוי פנימי. לכל זה מצטרפים ממצאים ייחודיים שנמצאו במבנה ומעידים על עושרם של תושבי המקום: כותרות אבן מעוטרות בסגנון יווני, פסל שבור של ראש אריה עשוי שיש יוקרתי ששימש כעיטור מהודר לרגל של שולחן, טבעת מעוטרת עשויה אבן קרניאול, שברי כלי חרס מיובאים מאיטליה,

תכשיטים עשויים זהב ומגוון רחב של נרות מעוטרים, של כלי עצם ושנהב ועוד ועוד. הממצא המרתק ביותר הוא שברים של ספלים ושל קערות עשויים אבן. מכלול כלים אלו מעיד כי תושבי המקום היו יהודים וכי הם שמרו על חוקי הטהרה.

האצילים בעלי הנחלות הללו חיו, כנראה, חלק מן השנה במגורי קבע במקומות אחרים, אולי בערים, ובעונות השנה המזמינות פעילות בחוץ יצאו לאזורים כפריים והתגוררו באחוזות מפוארות.

1. נקבה – בתוך הסלע הטבעי, נחצבה נקבה לאורך של 47 מטרים. שיטת החציבה מוכרת מאזור הרי יהודה: חוצבים אל התוך הסלע הטבעי ומאפשרים זרימה קבועה של מים מן המעיין דרך הנקבה. בכניסה לנקבה, נבנה קיר ששימש סכר. בעת הצורך, על ידי סגירת הסכר, יצרו בתוך הנקבה מעין בריכה פנימית. בריכות מסוג זה נקראו גרוטו-נימפאון בתקופות הרומיות, והן שימשו בטקסי חגיגות מים ובמשתאות. בריכה זו כונתה "מעיין המשאלות", שכן בחפירות הארכיאולוגיות נחשפו בתחתיתה 2,100 מטבעות, כ-12 נרות חרס ומעט תכשיטים. ממצאים אלו משויכים לתקופה הביזנטית.
   עדות לכך כי למעיין ולמימיו ייחסו סגולות מרפא ופריון אפשר למצוא במכתביו של הנוסע מבורדו, טקסט שנכתב במאה הרביעית לספירה ומספר כי כשלושה מילים מצפון מזרח לקיסריה היה מעיין פוריות נובע. החוקרים משערים כי לאורך התקופות השונות הגיעו לפתח הנקבה לבקש משאלות הנוגעות לעזרה בבריאות ולפריון.
   
2. אמת מים – תעלה חצובה שמתחילה מפתח הנקבה. שוליה בנויים חוליות אבן משולבות זו בזו בשיטת תקע שקע. התעלה מקורה בלוחות אבן היוצרים יחד גג גמלוני. מצב השתמרותה מרהיב, ובזמן החפירות, במטרה לחדש את זרימת המים כמו לפני אלפיים שנים, פונו מעט אדמה ושכבות סחף. פעולות אלו אפשרו זרימה קבועה ויפה.
3. בריכה – בקצה האמת מים הגמלונית, בנויה בריכה מרובעת. החוקרים מעריכים כי היא     הכילה כ-300 מ"ק מים. בפינת הבריכה גרם מדרגות ברוחב של 1.2 מטרים, ששימש לירידה נוחה למים. אפשר לשער כי לבריכה היו כמה שימושים, כמו: הזנה קבועה של מים לצורכי בית המרחץ, לרחצה ולשחייה, וייתכן כי שימשה אף לצורכי השקיה ולחקלאות.
4. בית מרחץ – מבנה בית המרחץ נבנה מטרים מספר מן בריכת המים. צורתו צרה וארוכה והוא מן הטיפוס הטורי, כלומר: פתח אחד לכניסה וליציאה. מבנה בית מרחץ זה כלל ארבעה חדרים: חדר מלתחה, חדר רחצה קר, חדר פושרים וחדר רחצה חם. המבנה כולו בנוי אבני גזית ובחלקו מרוצף פסיפס. אפשר לזהות את שיטת החימום של מערכת היפוקאוסט – רצפה כפולה שחוממה באוויר חם.
5. פלסטרה, חדר האבקות – סמוך לבית המרחץ, נחשפה חצר שרצפתה עשויה אדמה צהבהבה מהודקת. החוקרים הכריעו כי מדובר בחצר ששימשה לתרגילי היאבקות והתעמלות.
6. קולומבריום (שובך היונים) – מעל לפתח נקבת המעיין, נבנה מבנה עגול ששימש לגידול יונים. נראה שגובה המבנה התנוסס עד כשמונה מטרים ואפשר לגדל כמות נכבדה ביותר של יונים – כאלפי יונים. לאיזה צורך גידלו יונים בעת העתיקה? יש בעניין כמה השערות: להעברת דואר ומסרים באמצעות יונים בתקופה הרומית, להקרבת קורבנות (הפגאניים הקריבו יונים לאלת הפריון אפרודיטה והיהודים הקריבו יונים בבית המקדש), לשלשת היונים שימשה דשן לשדות החקלאיים. 
7. בית בד – במרחק של כמאה מטרים מהקולומבריום, נמצא בית בד – מתקן להפקת שמן זית. שיטת הפקת השמן במתקן זה כללה שני שלבים. ראשית, ריסקו את הזיתים. לאחר מכן, בעזרת סלים, העבירו את הרסק למתקן סחיטה. על הסלים הופעל לחץ של קורת עץ אימתנית שהייתה מחוברת למשקולות אבן.

הסיור במקום מאפשר לנו מפגש עם עדויות שהשתמרו בצורה מרהיבה במשך אלפיים שנים. שיטוט בין האתרים השונים חושף את סיפורם של תושבי המקום בתקופות שונות.  כל שנותר לנו לעשות הוא לצאת וליהנות ממה שאתר מזמן לנו.

מקורות

טפר, י' ופלג-ברקת, א' (2009), חורבת עלק ברמת הנדיב, סיכום ראשוני של עונות החפירה בשנים 2005-2000, רמת הנדיב והאוניברסיטה העברית בירושלים