חזרה למאגר הכתבות
גִּימֶל זֶה גָּמָל גָּדוֹל
רונן כהן הוא ממונה של"ח וידיעת הארץ במחוז מרכז.
בשיר של משינה "בלדה לסוכן כפול", כתב שלומי ברכה: "הוא רכב לפלשתינה, על גמל דו דבשתי, הוא הגיע לראש פינה, במסווה של שיח' תורכי". בעולם מוכרים שני סוגי גמלים: חד דבשתי ודו דבשתי. את הגמל הדו דבשתי נמצא בעיקר במרכז אסיה – בין הים הכספי לסין; הגמל החד דבשתי נפוץ בעיקר בדרום מערב אסיה ובצפון אפריקה. כפי הנראה, כותב השיר לא היה מודע לאזורי התפוצה של הגמלים, שהרי מטורקיה לפלשתינה היה אפשר לרכוב רק על גמל חד דבשתי...
הגמל החד דבשתי, אשר לצורך החיבור נקרא לו פשוט גמל, נפוץ בישראל בעיקר בנגב. על פי הערכה של משרד החקלאות מ-2019, בדרום קיימים 4,500-3,000 פרטים. בין החוקרים יש מחלוקת בנוגע לתיארוך ביות הגמלים. ד"ר לידר ספיר חן וד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב קבעו כי הגמלים הגיעו לאזורנו רק בסביבות שנת 900 לפני הספירה. את אי ההלימה בין קביעה זו ובין סיפורי התנ"ך, המיוחסים לשנים 1500-2000 לפני הספירה, הם מסבירים בהנחה הרווחת שהטקסטים המקראיים נכתבו בתקופה מאוחרת יותר של היסטוריה. לעומתם, טען הארכיאולוג יצחק מייטליס בספרו "לחפור את התנ"ך – על מקרא וארכיאולוגיה", כי קיימות עדויות ארכיאולוגיות לכך שגמלים היו בשירות אנשים כבר בתקופת האבות ואף קודם לכן, אומנם בצורה מוגבלת ובעיקר לצורכי שיירות.
אחזקת גמלים סימלה בעת העתיקה עושר רב. במקורות מופיע סיפור על יעקב שמצליח לצבור רכוש רב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ... וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים" (בראשית ל, מג). ובתיאור עושרו של איוב כתוב: "וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים" (איוב א, ג) גם לשלמה המלך היו גמלים רבים.
בעלי חיים נוספים נושאים את השם גמל: גָּמָל הַצֹּאן – הוא האלפקה; וגָּמָל נְמֵרִי – הוא הג'ירף.
ועכשיו לגמל אחר לגמרי... גמל שלמה
מדוע קראו לחרק בשם זה? הסברה היא שרגליו של החרק וידיו הפרושות לצדדים הזכירו במראם אדם מתפלל. שלמה מוזכר במקורות כעומד ומתפלל כשידיו פרושות לצדדים: "וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם" (מלכים א, ח, כב) – ומכאן בא שמו. גם בשפות אחרות שמו של החרק קשור באדם מתפלל. ובערבית שמו ג'מל אל-יהוד – גמל היהודים או סוס הנביא.
בעולם העתיק נהוג היה לתת שמות שונים לבעלי החיים הביתיים ולהבדיל בין זכר ונקבה, כך: חמור ואתון, פרה ושור, כבשה ואיל ועוד. גם לגמל צורת נקבה: נָאקָה, כפי שמוזכר בדברי חז"ל: "יוֹצֵא הַגָּמָל בָּאַפְסָר וְהַנָּאקָה בַּחֲטָם" (שבת ה, א). האות אל"ף במילה נאקה אינה נהגית, וכך מובדל שמה מהמילה נְאָקָה, שפירושה אנחה. מלשון המקרא ועד היום נקרא גמל צעיר בֶּכֶר: "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן" (ישעיהו ס, ו).
חשיבותו של הגמל לנודדי המדבר גדולה: הוא יכול לשאת משאות כבדים של השבט וגם למסחר. דרך תנועתו של הגמל, שבה גופו נע מצד לצד, והיותו נושא מטענים הקנו לו את השם ספינת המדבר. הגמל יכול לשאת משקל כבד, אך צריך להיזהר לא להעמיס עליו יותר מדי. לפעמים אפילו תוספת קש אחד למשא כבד עלולה לגרום לקריסתו. הביטוי "הקש ששבר את גב הגמל" מיוחס לצ'רלס דיקנס, מספרו "דוֹמבִּי ובנו", שיצא לאור בשנת 1848, הביטוי כנראה מבוסס על ביטוי אחר מהמאה ה־17: "the last Feather may break a Horses Back" – הנוצה האחרונה עלולה לשבור את גב הסוס. משמעות ביטוי זה, לפי האקדמיה ללשון, היא: דבר קל ערך שנוסף לגורמים אחרים והביא לכישלון.
הנאקה והגמל הם מקור לחלב ולבשר, ומהצמר שלהם אורגים בדים למלבוש ולאוהלים. עיקר יתרונו של הגמל הוא בהסתפקותו המועטה במים וביכולתו להתקיים ולתפקד ימים רבים ללא מים זמינים. גמל המגיע למקור מים יכול לגמוע גם 120 ליטר מים בעשר דקות. מכאן הביטוי "לשתות כמו גמל", המכוון לאדם השותה הרבה מאוד, לאו דווקא בבת אחת.
מבטו של הגמל מופנה בדרך כלל קדימה, ונדמה כי הגמל מתקשה לראות את הדבשת שלו עצמו. מכאן הושאל הביטוי "הַגָּמָל אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת דַּבַּּשְׁתּוֹ", שמשמעו: אדם אינו רואה את מגרעותיו שלו אלא את חסרונותיהם של אחרים. מקורו של הפתגם בפתגם דומה בערבית: הגמל אינו רואה את עקמומיות צווארו أَلْجَمَلُ لَا يَرَى عَوَجَ رَقَبَتِهِ. אך בעברית הוחלפה העקמומיות בצוואר בדבשת. אך דבשת אינה מגרעת, להיפך. הדבשת אינה מכילה מים, כמו שהיה נהוג לחשוב, אך היא מאגר שומן ומקור אנרגיה לגמל בעת מחסור.
אם כבר הוזכר החשש מכישלון, אזכיר את יריד המזרח – יריד מסחרי בינלאומי שהתקיים בתל אביב בשנות השלושים ושסמלו היה גמל מעופף. מדוע גמל מעופף? יש שיאמרו שהוא סמל לחיבור בין מזרח ומערב. סיפור אחר ששמעתי הוא שבתחילת הדרך הוגיו של היריד נראו כחולמי חלומות ונאמר להם שהיריד יצליח כשלגמל יצמחו כנפיים. וכשהיריד יצא לדרך, היה זה אך טבעי שגמל מעופף יהיה סמלו. האם יכולה להיות סיבה נוספת לכך שהשתמשו דווקא בגמל מכונף? השערתי היא שהוגי יריד המזרח נשענו על הביטוי התלמודי לדבר בלתי אפשרי, דבר שאין לו אחיזה במציאות: "אם לא ראיתי גמל פורח באויר" (שבועות כט ע"א).
בילדותנו, נשאלנו איזה קול משמיע כלב ואיזה קול משמיעה פרה ועוד. איזה קול משמיע גמל? חמור נוער, סוס צוהל, גמל מחרחר או נוחר. הצליל שהגמל משמיע כשהוא צריך לקום על רגליו כשעל גבו משא כבד אינו קול תלונה המביע "אוף לא בא לי לקום או כבד לי", אלא דומה יותר לקול שמשמיע מרים משקולות בהרימו משקל כבד, קול המסייע לו בהרמה. אך רפרטואר הקולות של הגמל רחב יותר וכולל קולות גניחה, פעימות גבוהות, קול של מפוח חזק, האופייני למפגש בין גמלים, שאגות רועמות, זמזומים בין נאקות ובין יילודים ועוד.
שיירות גמלים היו תמונות נוף מוכרות ברחבי ישראל עד שנות השלושים של המאה ה-20. העיר תל אביב נבנתה בסיוע שיירות גמלים שהובילו את חומרי הבנייה הרבים. כשהעיר נהייתה סואנת וצפופה, התמעטו השיירות עד שנעלמו כליל. שיירה של גמלים נקראת במקורות גַּמֶּלֶת: "הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם" (סנהדרין י, ה). ב-1853, כשהוקם קו הרכבת בין ירושלים ליפו, לא הייתה קיימת בעברית מילה לרכבת. הסופר הרב יחיאל מיכל פינס הציע לאליעזר בן יהודה לקרוא לרכבת "עַגֶּלֶת" (כלומר, שיירת עגלות), כמשקל "גַּמֶּלֶת". בן יהודה קיבל את המשקל, אך העדיף בסיס אחר וטבע את המילה החדשה "רַכֶּבֶת" (שיירת רכבים).
לסיכום, שאלה שנשאלתי: מה בין גָּמָל לקופת גמל, לגמלאות, לגמול וכיוב'. על זה ענה הבלשן רוביק רוזנטל: "אומנם זו אטימולוגיה (חקר לשון) עממית חביבה, אבל אין כל קשר בין השורש גמ"ל במשמעות שילם, נתן תמורה, פנסיה לבין בעל החיים גמל".