חזרה למאגר הכתבות
על שינוי אקלימי ועל חילופי עונות השנה במקורותינו
חנוך כליל החורש הוא ממונה של"ח ויו"ר ועדת הטיולים במשרד החינוך במחוז חיפה.
רבים מפנים היום את תשומת הלב לאתגר שינויי האקלים ולמחויבותנו כאנשי חינוך וכעוסקים בטיולים ובהכרת הארץ לחנך לקיימות ולעודד לפעילות (מעשה) למען הארץ והעולם. חלק מהשאלות העולות בהקשר לנושא זה ביחס להתנהגותנו כפרטים וכחברה הן שאלות ערכיות ומוסריות, ועל כן אנו מוצאים להן ביטוי במקורותינו הקדומים.
השינוי האקלימי הגדול ביותר המתועד בתנ"ך הוא המבול. על-פי המתואר בתנ"ך, בא המבול כתוצאה מהתנהגות האדם: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (בראשית ו, ה-ז).
יש לשים לב שסיפור המבול אינו מסתיים עם מנוחת התיבה על הר אררט ועם יציאת נח ומשפחתו מהתיבה לחיים שאחרי המבול. הסיפור מסתיים בשינוי משמעותי המוצג דווקא בשני הפסוקים החותמים את סיפור המבול (במיוחד בפסוק האחרון): וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ה, כא-כב).
נשים לב כי השינוי עקב המבול המודגש בפסוקים אלו אינו מתייחס למחשבת האדם ולהתנהגותו, אלא דווקא לחילופי העונות!
מהו שינוי זה? מהי משמעותו אז ומה משמעותו לימינו?
נעיין במדרש על פסוקים אלו:
"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ": (אמר) רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא: מַה סְּבוּרִים בְּנֵי נֹחַ שֶׁבְּרִיתָן כְּרוּתָה וְעוֹמֶדֶת לָעַד? כָּךְ אָמַרְתִּי לָהֶם: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ וגו', אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהַיּוֹם וְהַלַּיְלָה קַיָּמִין – בְּרִיתָן קַיֶּמֶת, וּכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' – לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה (זכריה יד, ז), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: "וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא" (זכריה יא, יא)! (1) אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִי גָרַם לָהֶם שֶׁיִּמְרְדוּ בִי – לֹא עַל שֶׁהֵן זוֹרְעִין וְלֹא קוֹצְרִין? דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אַחַת לְאַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ זוֹרְעִים וּמְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ לְשָׁעָה קַלָּה וּמַתְּלִישִׁין אַרְזֵי לְבָנוֹן בַּהֲלִיכָתָן, וְהָיוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים חֲשׁוּבִים בְּעֵינֵיהֶם כְּנִימָה בִּבְשָׂרוֹ. הָא כֵיצַד? הָיָה לָהֶם אֲוִיר יָפֶה כְּמִן פֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת (חג השבועות) (בראשית רבה לד, יא).
מדרש זה מסביר לנו שחילופי עונות השנה הידועים לנו כיום נהגו כבר לפני המבול. אך מזג האוויר אז היה שווה וממוזג (ולכן "אחת לארבעים שנה היו זורעים את השדות"). כמו כן, הארץ טרם התחלקה ליבשות (ומשום כך היה אפשר לעבור במהירות מסוף העולם ועד סופו, ״היו מהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה״.
(1) רב הונא מדבר על הפרת האיזון ועל שינוי הזמנים (להלן: חילופי העונות) עקב התנהגות דור אנשי המבול.
אם אכן היו חילופי עונות לפני המבול, מהו בעצם השינוי שחל מאז המבול?
הפרשנים נתנו לכך הסברים שונים. בחרנו להביא את פירושו הנפלא של (2) הרש"ר הירש על הפסוק שהובא לעיל: "זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". הרש"ר הירש טען שככל הנראה העונות לפני המבול היו ממושכות וארוכות. לאדם שחי באותן שנים על פני כדור הארץ, היו תקופות ארוכות אלו מצב של אימה ושל חוסר ביטחון קיומי. לא רק מפאת מזג האוויר, אלא, ובעיקר, בגלל התנהגותם המוסרית של בני האדם(3).
לפי פירוש זה, חלו שני שינויים בחילופי העונות לאחר המבול: משכי העונות התקצרו, ועונות שונות התקיימו במקביל במקומות שונים בעולם, ואלו דבריו:
מזג האוויר הנוח הבלתי-משתנה של העולם לפני המבול היה סיבה גדולה להשחתת דרכם... מהסיפא ״יולדין ולא קוברין״ משמע שמזג האויר הנוח גרם לאריכות ימים. מהמשך המדרש, ״מכאן ואילך זרע וקציר״, משמע, ששינוי האקלים לאחר המבול קיצר את חיי האדם.
גם לפני המבול עברו תקופות שונות על הארץ, אולם הן באו זו אחר זו... כל חליפות העתים שבאו עד כה לפתע וללא התראה – פריחה וריקבון, קיום ואבדון, שמחת חיים ואימת מוות, רוח אביב של גן עדן וקור מקפיא – כל אלה יהיו מעתה תמיד...
טיב הארץ ומעמדה יהיה כך, שכל חלקי היממה וכל עונות השנה, כל חום וקור וכל אקלים, יהיו תמיד זה בצד זה במקומות שונים בארץ: כאן יום, שם לילה; כאן אביב, שם סתיו; כאן קיץ, שם חורף; כאן חום, שם קור. ההבדלים בין המקומות והשינויים בזמן מתגלים עתה לעינינו בכל הארץ, בארצותיה, באזוריה, ובסביבותיה השונות...
נוכל לומר, שהסדר החדש של התופעות הגיאוגרפיות והאקלימיות, פתח דרך חדשה לחינוך האדם; שכן, מכאן ואילך, נמצא האדם במצב שהוא תלוי תמיד בכוחות אחרים. מעתה, אין די לו ״לזרוע אחת לארבעים שנה״ מאמציו נתונים עתה להפרעות אקלימיות ולשינויי מזג האויר; אין הוא יכול להיות בטוח עוד בפרנסתו ובמילוי שאיפותיו.
(2) הרב שמשון רפאל הירש, או בקיצור הרש"ר הירש, חי בשנים 1888-1808. הוא היה ראש הרבנים האורתודוקסיים ומנהיגה הרוחני של יהדות גרמניה ומגדולי מפרשי התנ"ך המסורתיים המודרניים.
(3) פירושו המלא על הפסוק משלב ראייה מרחבית עולמית, הנפרסת על פני ימים וארצות, בהקשר לחילופי עונות השנה, לתקוות האדם ולהתנהגותו המוסרית. כאן הובא רק חלק מפירושו. אפשר לעיין בפירוש המלא והמורחב באתר "על התורה", בראשית ח, כב
כאשר יצא נח מן התיבה, בישר לו אלוקים כי מעכשיו ישרור בעולם אקלים חדש. מהיום והלאה לא יהיה עוד מזג אוויר אחיד, ודאי לא יפה "כמין פסח לעצרת". מעתה יש קיץ ויש חורף, יש הפרשי טמפרטורה קיצוניים, יש עונת זרע ויש עונת קציר. מעינות תהום, שסיפקו מים בשפע לפני המבול, נסכרו.
מעתה ואילך, יש עונות גשמים ויש עונות שחונות, בעיית המים נהיית לבעיה קיומית, המעיינות אינם מספקים את כל צרכי האדם. נח מתחיל בעבודת אדמה "בזיעת אפיו", הוא מתחיל לנטוע עצים ולעבוד את האדמה למחייתו. שינויי מזג האוויר החלו להשפיע על בריאותו של בן נח, מחלות פגעו בו, (4) חייו התקצרו, הוא איננו חי עוד מאות שנים, רק עשרות: "וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם... וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"(ראשית ו, ג). מעתה, כל ימיו הוא רק רץ אחרי הפרנסה: לחם לאכול, בגד ללבוש וקורת גג לראש.
לסיום מאמרנו, ננסה לבחון את חילופי עונות השנה המופיעים בפסוק בבראשית ביחס לחודשי השנה ולארבע תקופות השנה המקובלים בימינו (סתיו, חורף, אביב וקיץ). לשם כך, נחזור למדרש על הפסוק, שם מצוין גם קו התאריך הקובע את המעבר בין העונות: "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן הָיָה רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר כִּדְבָרָיו:
חֲצִי תִּשְׁרֵי וּמַרְחֶשְׁוָן וַחֲצִי כִּסְלֵו – זֶרַע, חֲצִי כִּסְלֵו וְטֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט – חֹרֶף, חֲצִי שְׁבָט וַאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן – קֹר, חֲצִי נִיסָן וְאִיָּיר וַחֲצִי סִיוָן – קָצִיר, חֲצִי סִיוָן וְתַמּוּז וַחֲצִי אָב – קַיִץ, חֲצִי אָב וֶאֱלוּל וַחֲצִי תִּשְׁרֵי – חום" (בראשית רבה לד, יא).
בתרשים המצורף, מובאות תקופות השנה בהתאמה למעגל השנה המוכר לנו. (5) נשים לב שחלוקה זו מציינת שש עונות שנה.
תקופות החום והזרע כוללות בתוכן את הסתיו המקובל היום, תקופות הקור והקציר כוללות בתוכן את האביב המקובל היום. תקופות אלו מתאפיינות בשינויי מזג אוויר קיצוניים. בחלוקת השנה לשש עונות, אנו צפויים לשינויים קיצוניים במזג האוויר גם במחצית השנייה של חודש אב ובמחצית הראשונה של חודש כסלו, וכן גם במחצית השנייה של חודש שבט עד למחצית הראשונה של חודש סיוון. (6) נשים לב גם שהקיץ בחלוקה זו מתחיל במחצית השנייה של חודש סיוון ומסתיים במחצית של חודש אב (בט"ו באב), (7) והחורף מתחיל במחצית השנייה של חודש כסלו ומסתיים באמצע חודש שבט (בט"ו בשבט). מעניין ששני ימים אלו, המציינים סיום עונה, מצוינים בלוח השנה היהודי כימי שמחה מיוחדים המבטאים קשר לארץ, אך אין כאן מקום להאריך בכך.
יוצא מדברינו שכל תכנון טיול בעונות המעבר צריך להביא בחשבון את משמעות חילופי העונות ואת השפעת הדבר על תכנון הטיול ועל ביצועו. אנו ממליצים להיעזר בתרשים המצורף ככלי עזר לתכנון מושכל של הפעילות ככל האפשר.
(4) המדרש בבראשית רבה ציין: "מַעֲשֶׂה הָיָה בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ אֶת רֹאשׁוֹ... רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הָיָה אוֹמֵר: חֲמֵי מָה עָבַד לָן דָּרָא דְמַבּוּלָא! (ראה מה עשה לנו דור המבול!)"
(5) הציור מאת המחבר. נשים לב שהשנה נחלקת לשש עונות ולא לארבע עונות כמקובל ולא לפי סדר הפסוק (1-זרע, 2-חורף, 3-קור, 4-קציר, 5-קיץ, 6-חום). החום מגיע לאחר הקיץ ("שלהי הקיץ קשים מהקיץ", יומא כט ע"א) וכך גם הקור שבא לאחר החורף. אם נחזור לפסוק, נראה שהוא מונה את העונות בזוגות מנוגדים ובקפיצות של שלושה חודשים, היינו של חצי שנה: זרע (1) וקציר (4), וקור (3) וחום (6), וקיץ (5) וחורף (2).
(6) למעוניינים להרחיב בנושא עונות השנה וחילופיהן והקשרם לעונות החקלאיות, ראו מאמרה של נורית מעוז, "התפיסה של מקצב העונות החקלאיות מתקופת המקרא ועד סוף תקופת התלמוד", באתר דעת.
(7) הד לכך מובא בתענית לא ע"א, שם מסופר כי בט"ו באב היו מפסיקים לכרות עצים לבית המקדש, משום שתשש כוחה של חמה.